רע"א 428/17 ד"ר שלמה כהן ושות' נ. עו"ד ליעד וטשטיין

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 54476-03-15 ות"א 8753-04-15, כב' הנשיא א' אורנשטיין ), שעניינה בשורה ארוכה של בקשות הדדיות לגילוי ועיון במסמכים שהגישו הצדדים.

1.

משיב 1 (להלן: המשיב ) עבד כעורך דין בכיר במשרד עורכי דין שבבעלותו של מבקש 2 (להלן: המבקש ), עד שעזב והקים משרד בבעלותו . המשיב הגיש תובענה נגד המבקש למתן חשבונות על רקע טענתו ליחסי שותפות ביניהם במשרדו של המבקש. מצדו, המבקש הגיש תובענה בהיקף של 50 מיליון ש"ח שעניינה, בין היתר, בטענה כי המשיב גזל את לקוחותיו של המבקש והעבירם למשרדו. הצדדים הגישו מספר רב של בקשות הדדיות לגילוי ועיון במסמכים, שחלקן התקבלו על ידי בית משפט קמא ואחרות נדחו. על אחדות מקביעות אלו הוגשה הבקשה שבפניי.

בקשת רשות הערעור נסובה סביב שלוש בקשות לגילוי ועיון במסמכים שביקש המבקש ונדחו על ידי ערכאה קמא. בקשה אחת (לפי סעיף ג(1)) עניינה בהעברת כל ההתכתבויות בין המשיב לבין לקוחות משרדו של המבקש שסובבות סביב עזיבת המשיב את המשרד. בקשה זו נדחתה בהיותה גורפת ומכבידה. על החלטה זו הוגשה בקשה לעיון חוזר, בטענה כי הבקשה מצומצמת רק לתכתובות שעניינן בפרישת המשיב ממשרד המבקש ואין מדובר בדרישה גורפת להעברת כל תיעוד היחסים בין המשיב ללקוחות משרד המבקש. אף הבקשה לעיון חוזר נדחתה. בקשה שנייה (לפי סעיף ג(28)) עוסקת בדרישה להעביר העתקים ממסמכים שניטלו על ידי המשיב עת עזב את משרד המבקש. נפסק כי המדובר בבקשה מכבידה וכוללנית, ולכן היא נדחתה. בקשה שלישית במספר (לפי סעיף ג(30)) עניינה במסמכים שהמשיב לא העביר לעיון המבקש בטענה כי הם נמצאים ברשותו. אף בקשה זו נדחתה לאחר שנקבע כי מדובר בדרישת סל שהינה כוללנית באופייה (להלן בהתאמה: הבקשה הראשונה, הבקשה השנייה,

ו הבקשה השלישית ).

2.

באשר לבקשות השנייה והשלישית – דינן להידחות. כלל ידוע הוא כי לערכאה הדיונית מוענק שיקול דעת רחב בכל הקשור לגילוי ועיון במסמכים, וערכאת הערעור לא תתערב בנקל בשיקול דעת זה (ראו, לדוגמא, דעתי ברע"א

2270/16 אגודת העיתונאים בת"א נ' מדינת ישראל (30.3.2016), פסקה 3) . לאחר עיון בבקשות המדוברות, התרשמתי כי בצדק נקבע כי הן "כוללניות באופיין" ו"מכבידות", ועל כן, ביחס לבקשות אלה לא מצאתי כל עילה להתערבות בהחלטת ערכאה קמא.

נוסחן של הבקשות הללו הינו כוללני, ובפרט נכון הדבר ביחס לנוסחה של הבקשה השלישית, אותה בית משפט קמא הגדיר – ובצדק – כדרישת סל. ניסוח זה מעלה ספק האם מצויות בפניי החלטות שאין מקום להעניק בהן רשות ערעור מחמת שהן נכנסות לגדרי סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. מסמכים אלה אמנם נתבקשו במסגרת "דרישה ראשונית לגילוי מסמכים ספציפים " (ההדגשה הוספה), ולכן על פניו ניתן להגיש בגינם בקשה למתן רשות ערעור. הגם שכך, ציינתי בעבר כי בקשה מסוג זה תיבחן על פי תוכנה ומהותה, "ולא על בסיס מלבושה החיצוני והכותרת אותו היא נושאת בלבד" (רע"א 9162/12 ח'ורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה (3.6.2013), פסקה 6). בחינת הבקשות מעידה כי אופיין כוללני ובמסגרתן נדרשות קבוצות גדולות של סוגי מסמכים. כך, לדוגמא, בבקשה השלישית נדרשים "תמלילים ו/או הקלטות ו/או תרשומות וכל תיעוד אחר של שיחות שהתקיימו בין וטשטיין ו/או מי מטעמו לבין ד"ר כהן ו/או מי מטעמו". בקשה זו נעדרת "מסוימות" – אין פירוט ביחס לסוגי המסמכים הדרושים או לתקופת היווצרותם – באופן שעשוי להביא לסיווגה כבקשה שאינה לגילוי מסמכים ספציפיים. עם זאת, כאמור, אין צורך להכריע בשאלה מכיוון שהבקשות נדחות גם לגופן.

3.

שונה הדין ביחס לבקשה הראשונה. כאמור, עניינה של בקשה זו הוא בהתכתבויות בין המשיב לבין לקוחות משרדו של המבקש שסובבות סביב עזיבת המשיב את המשרד. אקדים ואומר כי מסכים אני עם קביעת בית משפט קמא כי הבקשה בנוסחה הנוכחי הינה גורפת ומכבידה. הבקשה מכילה דרישה למסמכים שמשתרעים על פני תקופה של כשבע שנים וכן היא כוללת רשימה ארוכה של חברות שלגביהן נדרש הגילוי. זאת, בנוסף לחברות אחרות שאינן מנויות בשמן ואף ביחס אליהן נדרש גילוי המסמכים. ברם, ניכר כי המסמכים ביחס ללקוחות שעברו ממשרד המבקש למשרדו של המשיב הינם רלוונטיים לזירת המחלוקת בדבר גזל הלקוחות. יש לאזן, אם כן, בין הכלל הדיוני בדבר "משחק בקלפים פתוחים" על ידי גילוי מוקדם של המסמכים הרלוונטיים למחלוקת, לבין הצורך למנוע "מסע דיג" פסול של אחד הצדדים להליך.

על כן, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה, ולקבלה באופן חלקי. הבקשה הראשונה תוגבל לתיעוד המבוקש החל משנה אחת טרם עזב המשיב את משרד המבקש ועד לשנה אחת לאחר עזיבתו. ככל שיש מסמך שתוכנו חסוי או מסמך המכיל סוד מסחרי, הרי שיש להגיש בקשה מתאימה לערכאה המבררת.

4.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל באופן חלקי ביחס לבקשה הראשונה כאמור לעיל. פרט לכך, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לנוכח התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות.