רע"א 4281-23 רע"א 4281-23

1.לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מ' עמית-אניסמן) בת"א 36642-01-23 מיום 15.05.2023, שבגדרה הורה על עיכוב הליכים בתובענה שהגישה המבקשת, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

הרקע לבקשה

2.משיבה 1, קבוצת מיי טאון בע"מ (להלן: קבוצת מיי טאון) היא חברה פרטית, המחזיקה ב-60 אחוזים ממניותיה של משיבה 3, חברת מייטאון התחדשות עירונית בע"מ (להלן: חברת מיי טאון). יתר מניותיה של חברת מיי טאון מוחזקים בידי משיב 2, מר מיכאל בניאן, וחברת אובזרב פיננסית בע"מ (להלן: חברת אובזרב), המחזיקים ב-35 אחוזים וב-5 אחוזים, בהתאמה.

3.ביום 25.05.2022 נחתם בין הצדדים להליך מסמך שכותרתו "הסכם מחייב בין הצדדים 25.5.2022" שענייננו מכירת מלוא מניותיה של קבוצת מיי טאון בחברת מיי טאון, לידי המבקשת, קבוצת גבאי – בניה, יזום, ניהול ואחזקות נדלן בע"מ (להלן: קבוצת גבאי). בסיום מסמך זה נקבע, כי הוא יכנס לתוקף ביום 29.05.2022, "אלא אם מי מהצדדים יודיע על משיכת חתימתו לכל שאר הצדדים למסמך זה עד יום א' ה-29.5.2022 בשעה 10:00 בבוקר". לאחר חתימת מסמך זה, המשיכו הצדדים לנהל משא ומתן בקשר לעסקה, וביום 02.06.2022 נחתם בין הצדדים מסמך חדש שכותרתו "הסכם מחייב בין הצדדים 2.6.2022" (להלן: ההסכם). יצוין, כי בניגוד למסמך מיום 25.05.2022, ההסכם נחתם בהוראה כי הוא "יכנס לתוקף באופן מידי מרגע חתימתו ע"י הצדדים".

4.לאחר חתימת ההסכם, התגלע סכסוך בין הצדדים להליך זה בקשר עם ההסכם, ובמסגרתו פנתה קבוצת מיי טאון לראש לשכת עורכי הדין בבקשה למינוי בורר. הבקשה למינוי בורר הסתמכה על הוראת סעיף 19 להסכם, הקובע כדלהלן:

"יישוב סכסוכים ו/או חילוקי דעות ו/או אי הסכמות לגבי הסכם זה לרבות ביחס לתוקפו, פרשנותו ו/או הפרתו ייושבו אך ורק אצל בורר מוסכם. ללא הסכמה בכתב בין הצדדים בדבר זהות הבורר, ימונה הבורר ע"י יו"ר לשכת עורכי הדין שימנה עו"ד בורר שיחליט בנושא בתוך זמן קצר ככל שניתן. הבוררות תתנהל ע"פ חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 ("חוק הבוררות"). סעיף זה מהווה הסכם בוררות, כהגדרת המונח בחוק הבוררות" (ההדגשה הוספה – ח.כ.; להלן: תניית הבוררות).

5.ביום 02.11.2022, מינה ראש לשכת עורכי הדין בורר, "אשר יכריע במכלול הטענות של הצדדים, לרבות, תוקף ההסכם". יצוין, כי הליך הבוררות האמור מתנהל מזה מספר חודשים, כאשר הצדדים הגישו את כתבי טענותיהם, וקבוצת גבאי אף הגישה במסגרתו תביעה שכנגד.

6.בד בבד עם הגשת כתבי טענותיה בהליך הבוררות, ביום 16.01.2023 הגישה קבוצת גבאי את התביעה מושא ההליך דנן, במסגרתה עתרה למתן סעד הצהרתי המורה כי ההסכם לא נחתם כדין על-ידי מורשי החתימה בקבוצת גבאי; וכי ההסכם כולל עקרונות בלתי ממצים ונועד להוות אך שלב ביניים עד שייחתם בין הצדדים הסכם מפורט. לחילופין, נתבקש סעד הצהרתי המורה כי אף אם מדובר בהסכם מחייב, עניין לנו בהסכם בטל, זאת עקב פגמים בכריתתו וביניהם היעדר גמירות דעת. כן נתבקש סעד הקובע כי מדובר בהסכם שלא ניתן ולא צודק להורות על אכיפתו. לאור האמור, נטען כי תניית הבוררות אינה מחייבת, וממילא קיים טעם לסטות מתניית הבוררות נוכח מעורבות צדדים שלישיים אשר אינם צד להסכם הנטען, ביניהם, למשל, חברת אובזרב.

7.ביום 20.02.2023 הגישה קבוצת מיי טאון בקשה לעיכוב הליכים בתובענה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות (להלן: הבקשה לעיכוב הליכים). נטען, כי תניית הבוררות בהסכם מקנה לבורר סמכות מפורשת לדון גם בטענות הנוגעות לתוקף ההסכם, ועל כן יש להוסיף ולברר את התביעה בגדרי הליך הבוררות.

8.בהחלטתו מיום 15.05.2023, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב הליכים, בקבעו כי כלל התנאים להחלתו של סעיף 5 לחוק הבוררות מתקיימים במקרה דנא. אשר לקיומו של הסכם בוררות בין הצדדים, נקבע כי:

"ההסכם נושא את הכותרת 'הסכם מחייב בין הצדדים 2.6.2022'; ההסכם כולל בחובו 24 סעיפים מפורטים; בסיומו נכתב כי 'הסכם זה יכנס לתוקף באופן מיידי ברגע חתימתו ע"י הצדדים' ואכן ההסכם חתום על ידי ארבעת הצדדים. הנה כי כן, נדמה לאור האמור, כי אין מקום לטענת הכפירה של [קבוצת גבאי] בהשתכללותו של ההסכם אף אם היתה כוונת הצדדים לחתום על הסכם מפורט בהמשך."

זאת ועוד, נקבע שלא נטען, וממילא לא הוכח, להיעדר גמירות דעת בכל הנוגע לתניית הבוררות, שבמסגרתה הוסכם מפורשות כי גם מחלוקות לעניין תוקף ההסכם יידונו בבוררות. בהקשר זה הוטעם, כי הפסיקה כבר עמדה על כך כי אף אם מדובר בהסכם שניתן לביטול (Voidable) או בהסכם בטל (Void), אין להסיק מכך כי תניית הבוררות פוקעת מאליה. שכן, תניית הבוררות יכולה להוסיף ולהתקיים גם אם יתר ההסכם בטל. כן נקבע כי לא הוכח "טעם מיוחד" המצדיק לסטות מברירת המחדל שלפיה יש לכבד תניית בוררות מוסכמת. זאת, בפרט, בשים לך לכך שקבוצת גבאי הגישה בעצמה כתב תביעה שכנגד במסגרת הליך הבוררות.

9.מכאן הבקשה שלפנַיי בה טוענת קבוצת גבאי כי בקשתה מעלה שאלה משפטית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, והיא האם ניתן להורות על עיכוב הליכים בשל תניית בוררות, כאשר תניה זו מצויה במסמך שלא השתכלל לכדי הסכם מחייב, מאחר שלא הייתה גמירות דעת להתקשר בהסכם גופו. זאת ועוד, נטען כי הותרת קביעת בית משפט קמא על כנה תגרום לעיוות דין, שכן מדובר בהסכם "חסר נפקות כלשהי" שאינו אלא חלק ממשא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב. זאת, שעה שההסכם לא נחתם על-ידי כל מורשי החתימה הרלוונטיים בקבוצת גבאי, ובשים לב לכך שצורפו ראיות המלמדות על היעדר גמירות דעת ביחס להסכם. בתוך כך, נטען כי אפילו אם היה תוקף לתניית הבוררות, הרי שזו הקנתה לבורר את הסמכות לדון "בתוקף ההסכם", להבדל מדיון על "עצם כריתתו". בנוסף, הודגש, כי התנהלותה של קבוצת גבאי בהליך הבוררות הייתה "תחת מחאה", ו"למען הזהירות בלבד"; ומכל מקום נטען, כי קיים חשש שהבורר יתקשה לקבוע כי הוא אינו מוסמך לדון בסכסוך.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

11.כידוע, רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים שבחריגים, כאלו המעלים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במטרה למנוע עיוות דין חמור (ראו למשל: רע"א 2259/23 איזנטל נ' כ.ד. משכנות יצחק בע"מ, פסקה 10 (13.04.2023); רע"א 1566/23 עיריית בת ים נ' בית וגן בע"מ, פסקה 8 (06.03.2023)). לא זו אף זו, החלטה בעניין עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה אלא אם נפלה בה טעות של ממש (ראו, מיני רבים: רע"א 5489/22 שאר נ' יהודה, פסקה 7 (18.08.2022). בקשה זו אינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור בנסיבות אלו, ודי בכך כדי לדחותה.

12.תחילה, יש לדחות את ניסיונותיה של קבוצת גבאי לשוות נופח עקרוני לבקשתה. סוגיית תוקפהּ של תניית בוררות, מקום בו נטען לפגמים בכריתת החוזה, לרבות פגמים ברצון, נדונה בפסיקה זה מכבר (ראו למשל: ע"א 3/56 סחייק נ' ברנרד, פ"ד יא 441, 444 (1957); רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ, פ"ד נח(2), 634, 653-652 (2004) וההפניות הרבות שם; רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ, בפסקה 36 (12.04.2010)). משכך, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית הראויה להתברר במסגרת זו.

13.בענייננו, תניית הבוררות קובעת מפורשות כי היא תחול באשר ל"יישוב סכסוכים ו/או חלוקי דעות ו/או אי הסכמות לגבי הסכם זה לרבות ביחס לתוקפו, פרשנותו ו/או הפרתו" (ההדגשה הוספה – ח.כ.). בקבלו את הבקשה לעיכוב הליכים, קבע בית משפט קמא כי קבוצת גבאי לא הראתה, ולו באופן לכאורי, כי לא הייתה גמירות דעת מצידה ביחס לתניית הבוררות (להבדיל מטענות באשר לתוקף יתר ההסכם), וזאת אף אם ההסכם לא נחתם על-ידי כל מורשי החתימה בקבוצת גבאי.

14.בנסיבות אלו, בשים לב לכך שנטיית בתי המשפט תהא, ככלל, לכבד הסכם בוררות (ראו, למשל: ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ, בחוות דעתה של השופטת ע' ברון (06.01.2021) וההפניות שם); ובשים לב לכך שקבוצת גבאי לא העלתה בפני בית משפט קמא טענה ממשית ביחס לתוקפה של תניית הבוררות עצמה – לא מצאתי כי קיים בהחלטתו של בית משפט קמא פגם המצדיק התערבות. זאת, מבלי לנקוט עמדה בשאלה אם ההסכם השתכלל, במלואו או בחלקו, לכדי חוזה מחייב.

15.בשולי הדברים יוטעם, כי הטענה לפיה קיים לבורר "תמריץ" לקבוע כי תניית הבוררות תקפה, על מנת להותיר בידיו את בירור הסכסוך – היא טענה שנטענה בעלמא. חזקה על הבורר כי יעשה מלאכתו נאמנה גם בסוגיה זו. מכל מקום, ככל שלאחר שיינתן פסק הבורר תחפוץ קבוצת גבאי להעלות טענה בדבר סמכותו של הבורר, הרי שההכרעה הסופית בעניין זה מסורה לבית המשפט (ראו למשל: ע״א 445/80 ג׳ברה נ׳ המועצה האזורית בקעת בית-שאן ואח׳ פ"ד לז(1) 421, 427-425 (1983)).

16.הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.