רע"א 4287/12 קרן קטורזה נ. "פלאפון" חברת תקשורת בע''מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט וינוגרד) מיום 14.5.12 בתיק רת"ק 22572-05-12, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (הרשם הבכיר שלו) מיום 24.4.12 בתיק ת"ק 54028-09-11. הפרשה עניינה מחלוקת בין המבקשת למשיבה "פלאפון", באשר למסלול חיוב.

ב.

עניינו של ההליך בטענת המבקשת, כי המשיבה העבירה אותה למסלול חיוב שונה ויקר יותר ללא הסכמתה. בגין האמור תבעה המבקשת בבית המשפט לתביעות קטנות סך 31,900 ש"ח אשר התייחס לפער בין התשלום הקודם לתשלום החדש (כנטען 600 ש"ח לחודש למשך 36 חודשים), עגמת נפש (6,000 ש"ח) ואבדן עבודה (5,000 ש"ח). בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה משורה של נימוקים. בין היתר

הוטעם, כי המבקשת לא הוכיחה כי חיובה עלה בסכום הנטען, וכי הסכום נתבע בגין כל תקופת ההתקשרות (36 חודשים) אף שהתביעה הוגשה כשמונה חודשים לאחר שינוי החיוב, ואף שלא היתה מחלוקת כי התובעת יכולה לנייד את מכשיריה לחברות אחרות ולהקטין את נזקיה.

ג.

הוטעם, כי גם הסכומים הנוספים שנתבעו לא בוססו. ואולם, חשובה מאלה היתה הקביעה, כי המשיבה הציגה חוזה חתום על ידי המבקשת (אשר הועבר לידיה חודשים טרם לדיון, יחד עם כתב ההגנה של המשיבה), והמבקשת העלתה - לראשונה במהלך הדיון - את הטענה כי חתימתה זויפה, דבר שלא נתקבל על דעת בית המשפט. סוף דבר, מטעמים אלה, ומטעמים נוספים, נדחתה התביעה.

ד.

בקשת רשות ערעור אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 14.5.12. מעבר לסקירת ההלכה המצמצמת מאוד במתן רשות ערעור על פסקי דינם של בתי המשפט לתביעות קטנות, אישר בית המשפט המחוזי את קביעות הערכאה הראשונה, הן לגבי אי הוכחת הסכומים הנטענים, והן לגבי אי-העלאת טענת הזיוף במועד.

ה.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית. בין היתר נמסר, כי לאחר הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, במהלכו לראשונה - כנטען - למדה המבקשת שחתימתה זויפה, הגישה תלונה למשטרה. נטען, כי המבקשת קראה בעיון את כתב ההגנה שהגישה המשיבה, אך לא ניתן לה להגיש כתב תגובה מטעמה; כי המבקשת העידה "בשבועה" שחתימתה זויפה, אך נציגת המשיבה לא העידה בעצמה, והנציג הטלפוני מטעם המשיבה שעמד בקשר עם המבקשת כלל לא התייצב לדיון. עוד נטען, כי עד להגשת כתב התביעה לא מסרה המשיבה למבקשת שחתמה על תכנית חדשה, ולכך השפעה על הטענות שהועלו בכתב התביעה - מה גם שלצורך העברת כל ארבעת מכשירי הטלפון שברשות המבקשת לתכנית חדשה היה צורך בארבע חתימות נפרדות. נטען, כי אילו היה בית המשפט מסביר למבקשת, שלא יהיה די בעדותה כדי להוכיח את טענת הזיוף, היתה מבקשת להעביר את התביעה לפסים רגילים (אם כי יצוין שבית המשפט לתביעות קטנות נתן למבקשת שהות לבחון את הצעתה שלה לגבי מחיקת התביעה והגשתה מחדש בבית משפט השלום), כן נטען, כי סכום התביעה הוכח. לבסוף חזרה המבקשת על בקשתה לחייב את המשיבה להעביר לידיה את השיחות המוקלטות עם נציג השירות של המשיבה.

ו.

ואולם, לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. אכן, מעבר לנסיבות המקרה הקונקרטי , ניתן להבין לליבו של "הצרכן הקטן" אשר לעתים במגעיו עם ספקיות שירותים גדולות "הולך לאיבוד" בין תכניות ומסלולים, תועה (לעתים גם טועה) בין נציגי שירות טלפוניים שלעתים קל יותר להשיגם ולעתים פחות, וחותם (על נייר של ממש או באמצעות טכנולוגיה זו או אחרת) על מסמכים ממסמכים שונים ובהם אותיות גדולות וקטנות; זאת - לא אחת - ואולי בדרך כלל (אם כי אין לו להלין אלא על עצמו) - מבלי שהוא קורא עד תום אותם מסמכים. בעולם העמוס הצעות מבצעים ("בכפוף לתנאי המבצע") יתכנו תסכולים לא מעטים בכגון דא. ואכן, מטרה עיקרית של בית המשפט לתביעות קטנות היא:

"לסייע לאזרח ולצרכן הבודד, אשר מתקשה להביא את עניינו בפני צינורות השיפוט המקובלים, ולהבטיח הליך פשוט, זול ומהיר, שיוכל להוות חלופה להליך המשפטי הרגיל... בהקשר זה יש חשיבות גם לפערי הכוחות העשויים להתקיים בין הצדדים כאשר מדובר בתביעות צרכניות, ואשר הליך התביעה הקטנה נועד לסייע גם בצמצומם" (בש"א 3612/07 השטיח המעופף בע''מ נ' מוסרי

(לא פורסם) - הנשיאה ביניש).

מדובר בערכאה שיסודה ברצון "לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם בפני ערכאה שיפוטית" (רע"א 292/93 סרבוז נ' ע. אופק בע"מ , פ"ד מח(3) 177, 191 - השופט ד' לוין). ברם, גם אם ניתן להבין את הסיטואציה אליה נקלע "הצרכן הקטן", והדברים נכתבים בהקשר הכללי, וגם אם למקרים כאלה נועד בית המשפט לתביעות קטנות, עדיין על תובעים להגיש תביעה סדורה, ובכלל זאת לשטוח את גירסתם העובדתית ולתבוע סכומים מבוססים. זאת, כדי שהן הצד המשיב, והן - כמובן - בית המשפט, יוכלו להידרש לדברים.

ז.

ומן הכלל אל הפרט. שתי הערכאות אשר דנו בעניינה של המבקשת הצביעו על שורה של נימוקים לדחיית התביעה לגופה. ואכן, די לציין כי סכום התביעה כולל פיצוי בגין תשלום עודף שטרם שולם (למעשה תובעת המבקשת את ההפרש בין סכום החיוב הקודם לסכום הנוכחי עד לשנת 2014), ואשר בידי המבקשת לכאורה אפשרויות להימנע (כדין) מתשלומו; וזאת, מבלי שביססה באמצעות ראיות המצויות תחת ידה (חשבוניות חודשיות) את הסכומים הנטענים. אף העובדה, שהמבקשת העלתה את טענת הזיוף רק לאחר שהוצגו לה העתקי המסמכים (ולא בפתיחת הדיון), וזאת לאחר שמסמכים אלה הועברו לה יחד עם כתב ההגנה, אינה מאפשרת לדון בטענה ברצינות בה היה דן בה בית המשפט אילו היתה מועלית במועד המתאים. המבקשת ציינה בפני בית המשפט לתביעות קטנות, כי לא היתה לה סבלנות לקרוא את כל המסמכים שהועברו לידיה, בשל ריבויים וכובדם. יתכן שכך, אך לדבר השפעה על יכולתה לבסס את טענותיה; והמבקש שטענותיו יידונו ככל משפטו וחוקתו, עליו לגייס את הסבלנות הנדרשת.

ח.

פשיטא כי על בתי המשפט לתביעות קטנות להיות קשובים לעניינם של "הצרכנים הקטנים" אשר לא תמיד מיטיבים להציג את עניינם. המשימה אינה פשוטה, וחזקה על העומס המוטל על בתי המשפט שאינו עושה אותה קלה יותר. מנגד על תובעים להיערך כדבעי ליומם בבית המשפט, ולהגיש תביעות אשר יאפשרו דיון ענייני בהן. דומה, כי לא כך נעשה במקרה שלפנינו. לא מצאתי עילה להתערב איפוא בהכרעת הערכאות הקודמות, קל וחומר ליתן בעניינן רשות ערעור אשר בתביעות קטנות ניתנת "במשורה שבמשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור 'רגילות', ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב

(לא פורסם)).

ח.

סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה. ממילא איני נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה. המבקשת ביטאה תסכול רב ממצבה. הואיל ולא נתבקשה תגובה גם כדי שלא להכביר הוצאות, אציין רק כי הדעת נותנת שאם תבוא המבקשת בדברים עם נציגי המשיבה, תוכל להגיע להסדר ראוי, בלא שאטע מסמרות (וכמובן בידה לנייד את מכשיריה כפי שכבר צוין). בנתון לכך אינני נעתר לבקשה.