רע"א 1133/14 INTERNATIONAL AIR TRANSPORT ASSOCIATION IATA נ. שמעון שוורץ

1.

ביום 29.7.2012 הזמין המשיב 1 (להלן: המשיב ), באמצעות המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) – שהיא סוכנות נסיעות – שני כרטיסי טיסה ליום 21.3.2013 ושילם עבורם סך של 7,533 ש"ח. הזמנת הטיסות בוצעה באמצעות מערכת ממוכנת שמפעילה המבקשת – ארגון התעופה הבינלאומי. ביום 26.12.2012 מסרה המבקשת, באמצעות אותה מערכת ממוכנת, הודעה שהעבירה חברת התעופה למשיב ולפיה הטיסה שהזמין בוטלה ועליו לתאם טיסה למועד אחר. למשיבה נמסר כי "הכל בסדר"; וכי חברת התעופה עוברת שינויים ארגוניים ולוגיסטיים. ביום 20.1.2013 הודיעה המשיבה למשיב כי חברת התעופה פשטה את הרגל; וכי הכסף ששילם עבור הכרטיסים לא יושב לו. המשיב הגיש תביעה נגד המשיבה לתשלום הסכום ששילם בעד הכרטיסים וכן עגמת נפש וטען כי המשיבה התרשלה בכך שלא ביררה את פשר ההודעה שקיבלה. לטענתו, אם המשיבה הייתה עושה כן מיד, היא הייתה מגלה שחברת התעופה על סף פשיטת רגל באופן שהיה מאפשר למשיב לבטל את הטיסה ולקבל את כספו חזרה, דבר שהיה אפשרי באותה עת. המשיבה, מצידה, שלחה הודעת צד שלישי למבקשת בטענה שהכסף ששולם בגין הכרטיסים הועבר אליה, באמצעות המערכת הממוכנת, ולכן אין יריבות בינה (המשיבה) לבין המשיב; וככל שקיימת אחריות כלפיו – יש לחייב את המבקשת בגינה.

2.

בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט י' גת ) קיבל את התביעה במלואה, בצירוף הוצאות משפט ועוגמת נפש בסך של 2,000 ש"ח, בקובעו כי המשיבה התרשלה בכך שלא בדקה את פשר ההודעה האמורה. כמו כן קבע בית המשפט כי לאחר ששמע את טענות הצדדים, שוכנע כי המערכת הממוכנת שמפעילה המבקשת אינה משמשת לצורך סליקה בלבד; וכי היה גם עליה לברר את פשר ההודעה שהתקבלה אצלה.

3.

בקשות רשות ערעור על פסק הדין – הן מטעת המבקשת הן מטעם המשיבה – נדחו. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) אימץ את מסקנותיו של בית משפט השלום, ובכלל זה קבע לגבי המבקשת כי בדין נדחתה טענתה כי היא משמשת צינור בלבד להעברת מחיר הכרטיסים (בניכוי עמלה) לחברת התעופה, שכן נציגה מסר בדיון בבית המשפט קמא כי המבקשת אחראית למסור הודעות לסוכנים במקרה של בעיה עם חברת תעופה; וגרסת המשיבה שלפיה קיבלה את ההודעה האמורה באמצעות המערכת הממוכנת שמפעילה המבקשת – לא נסתרה.

4.

הבקשה שלפניי מכוונות להחלטה זו ונטען בגדרה, בעיקרו של דבר, כי לא הונחה תשתית להטלת אחריות על המבקשת – ששימשה בהקשר זה כחברת סליקה ותו לאו, ואין מחובתה לברר מידע על אודות חברות התעופה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות. כידוע, רשות ערעור בכגון דא תינתן במקרים חריגים בלבד (ראו, למשל, רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב , פסקה ט(2) (20.3.2005); רע"א 4287/12 קטורזה נ' פלאפון תקשורת בע"מ , פסקה ח (11.6.2012) ) . לא שוכנעתי שהמקרה שלפנינו בא בגדרם של מקרים אלה. כידוע, הליך של תביעה קטנה נועד להיות מהיר, יעיל וזול, ועל כן מושם דגש רב במסגרתו על סופיות הדיון. על כן, ההלכה שלפיה טעות בפסק דין אינה מקימה כשעצמה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" חלה ביתר שאת כשמדובר בבקשת רשות כגון דא (ראו, למשל, רע"א 4193/11

כראדי נ' נרקיס (14.6.2011) ). אף אם אניח – לצורך הדיון בלבד – כי הערכאות הקודמות שגו כשחייבו את המבקשת ברשלנות, הרי שבתביעות קטנות מן הראוי להקנות משקל הולם לסופיות הדיון, ולהקפיד שההוצאות המוקדשות לניהול ההליך בכללותו יהיו מידתיות ביחס לשווי הסכסוך (השוו לדברי השופט צ' זילברטל ברע"א 8126/13 כשדי נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט , פסקה 6 (26.1.2014)). לא ראיתי הצדקה לדיון נוסף בטענות המבקשת ולו מטעם זה בלבד.

6.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תשא בשכר טרחת בא כוח המשיבה בסך של 4,000 ש"ח.