רע"א 43/11 רועי הרם ,עורך דין נ. יצחק זקס

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' שנלר ), שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום לדחות תביעה בגין לשון הרע שהגיש נגד המשיב.

המבקש והמשיב שניהם עורכי-דין. המשיב ייצג את הוריו של המבקש (להלן: ההורים ), ונתגלע בינו לבין ההורים סכסוך ביחס לטיב הייצוג וביחס לתשלום שכר-הטרחה. המשיב הגיש תביעה נגד ההורים לתשלום שכר-טרחתו ואילו ההורים שלחו למשיב מכתב "התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים", שבו טענו כי הוא התרשל בייצוגם. בתגובה שלח בא-כוחו של המשיב מכתב שמוען למבקש, לדודותיו ולבאי-כוחן (להלן: המכתב ), ובו טען כי כל הנמענים הסתירו מן המשיב, "ביודעין ובכוונה" מידע ביחס לתיק שבו ייצג המשיב את הורי המבקש. במכתב צוין במפורש כי הוא בא בעקבות מכתב ההתראה ששלחו ההורים, ונכתב בו כי אפילו אם הסתרת המידע נעשתה ברשלנות ולא בזדון, הנמענים חייבים כלפי המשיב חובת השבה או השתתפות בגין כל סכום שיחויב לשלם להורי המבקש. המבקש הגיש תביעה בגין לשון הרע נגד המשיב, בגין אמירותיו של בא-כוחו במכתב. יצוין, כי בסופו של דבר הורי המבקש אכן הגישו תביעה נגד המשיב, והמשיב אכן הגיש הודעת צד ג' למבקש.

2.

בית משפט השלום דחה את התביעה, בקבעו כי מדובר ב"זוטי דברים" וכי ממילא קיים גם קושי לקבוע כי תוכן המכתב פגע במבקש בדרך כלשהי. המבקש ערער על דחיית תביעתו. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את הערעור – ואולם דחייתו נסמכה על נימוק שונה מזה שעליו הסתמך בית משפט השלום.

בית המשפט המחוזי קבע כי הדברים שנאמרו במכתב הם "פרסום מותר" לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (פרסום תוך כדי הליך משפטי). בית המשפט עמד על כך שהפסיקה פירשה את המושג "דיון" כמשתרע גם מעבר לדיון הפיזי בפני בית המשפט, ועל כך שכבר נקבע כי "החיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל , פ"ד כח(2) 620, 624 (1974)). בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום להחיל את אותה חסינות גם על מכתבי התראה הקשורים להליך משפטי או שנשלחו לקראת פתיחתו, ובלבד שמתקיימים כל התנאים שנקבעו בעניין זיידמן . התכלית של ניהול הליך משפטי והעלאת טענות במסגרתו ללא חשש מפני תביעת לשון הרע, כך נקבע, חלה גם ביחס למכתבי התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים או מכתבי תשובה להם. בית המשפט המחוזי הוסיף כי תוצאה זו נדרשת גם משום שאין זה רצוי כי יהיה פער משמעותי בין מכתב ההתראה או התגובה לו לבין כתבי הטענות המוגשים בסופו של דבר לבית המשפט. מכל מקום, כך נקבע, במקרה זה אין המדובר במכתב התראה ראשוני, כי אם במכתב שנשלח במסגרת סכסוך משפטי קיים, שראשיתו בסכסוך שבין המשיב לבין הורי המבקש. בעקבות חליפת המכתבים, כך הודגש, אף הוגשה תביעה מטעם הורי המבקש נגד המשיב ונשלחה הודעת צד ג' מהמשיב למבקש.

3.

המבקש טוען כי בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי נקבע לראשונה כי החסינות הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע תחול גם על מכתב שקדם להליך משפטי, אפילו אם, בסופו של יום, לא נפתח הליך בעקבותיו או שהטיעונים שנטענו בהליך המשפטי שנפתח שונים מאלה שהופיעו במכתב. כן טוען המבקש כי משמעות קביעתו של בית המשפט המחוזי היא כי כל אימת שיטען אדם בעלמא כי היה בכוונתו לפתוח בהליך משפטי, יזכו דברים שכתב לחסינות. לעמדת המבקש, לא ניתן לראות במכתב משום תגובה למכתב ההתראה ששלחו הוריו אל המשיב, שכן המכתב לא מוען להורים, אלא למבקש ולגורמים נוספים אחרים. המבקש מוסיף כי תכליתו של המכתב הייתה להניא את הוריו מהגשת תביעתם, ולפיכך אין כל קשר בין המכתב לבין הודעת צד ג' שהגיש נגדו לבסוף המשיב. לבסוף, המבקש טוען כי היה מקום להבחין בין מקרה זה לבין ההלכה שנקבעה בעניין רע"א 1104/07 חיר נ' גיל (לא פורסם, 19.8.2009), וליתן משקל, במקרה זה, לשאלת קיומה של זיקה בין הדברים שנאמרו לתוכנו של ההליך המשפטי.

4.

המשיב מדגיש כי בית המשפט המחוזי קבע כי המכתב נשלח במסגרת סכסוך משפטי קיים, וכי דבריו ביחס למכתב התראה שנשלח לפני פתיחה בהליך משפטי נכתבו מעבר לצורך. המשיב מוסיף כי שליחת המכתב אף באה בעקבות חובתו האתית לנסות ולפתור את הסכסוך בדרכי שלום לפני פתיחה בהליך משפטי נגד עורך-דין אחר. מסקנה שונה מזו שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, כך טוען המשיב, עלולה להרתיע בעלי דין משליחת התראות קודם לפתיחה בהליך משפטי, שמא יימצאו הם מוציאים לשון הרע.

5.

דין הבקשה להידחות. פסיקתו של בית המשפט המחוזי אינה חורגת מגדרי הפרשנות המרחיבה שנתקבלה בפסיקה לגבי החסינות הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. עוד בעניין זיידמן נקבע כי אפשר שחסינות זו תחול גם על "סיפור המעשה לעורך-הדין לשם הכנת עדות שתוגש במשפט עתיד לבוא " (שם, בעמ' 624; ההדגשה הוספה). משמע – גם בעבר לא הוגבלה תחולתו של סעיף 13(5) לפרסומים שהם מאוחרים לפתיחת ההליך. המבחן המתאים אינו מבחן הזמן, כי אם מבחן מהותי הבוחן אם הפרסום הוא בגדר "צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (עניין זיידמן ). בית המשפט המחוזי יישם מבחן זה על נסיבות המקרה שבא לפניו, והגיע למסקנה כי המכתב נשלח במסגרת הליך משפטי. בכך אין כדי להקים עילה לדון בערעור "בגלגול שלישי".

יתרה מכך, הוצאת מכתבי התראה לפני נקיטת הליך משפטי מגדר החסינות הנתונה לכתבי הטענות המוגשים בהליך אכן עשויה להקשות על יצירת התאמה בין הטענות שבמכתב ההתראה לבין הטענות שנטענות לבסוף בהליך. אין גם מקום להבחין בין פרסומים שונים, שנעשו בגדר הליך משפטי, לעניין נפקות היעדרה של זיקה בין הפרסום לבין תוכן ההליך. ההלכה שנקבעה בעניין חיר מתייחסת ל כל פרסום שנעשה במסגרת הליך משפטי, לפי התנאים שנקבעו בעניין זיידמן , ובכלל זה גם למכתב התראה כדוגמת זה שנשלח במקרה שלפנינו. אף לא נמצא ממש בחשש שמעלה המבקש כי כל פרסום עשוי להיחשב בדיעבד ככזה שנשלח על רקע כוונה לנקוט בהליך משפטי, וכך לזכות בחסינות. נסיבות שליחת המכתב הנדון כאן פורטו בהרחבה והן מצביעות על קשר ברור לסכסוך משפטי קיים ולהליך קונקרטי שנפתח לבסוף בקשר עם הטענות שהועלו במכתב.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר-טרחת עו"ד המשיב בסכום של 10,000 ש"ח.