רע"א 4392/07 יהונתן בלוטניק נ. אברהם משה שטיינהרטר

1.

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' עדיאל ) מיום 17.4.07. פסק הדין ביטל פסק בורר שניתן בעניינם של הצדדים (פסק הרב צ' ברוורמן מיום י"ג טבת תשס"ו) ודחה את הבקשה לאישורו של הפסק. פסק הדין קבע את המחיר שעל המבקש לשלם למשיב תמורת רכישת הדירה שבמחלוקת, בניכוי הסכום ששולם עבורה, וקבע כי על המבקש לשלם סכום זה בתוך 45 יום ממועד מתן הפסק. (לבדוק)

2.

תחילתה של הפרשה בהסכם בין המבקש למשיב לרכישת דירה שבעת כריתתו היתה במצב של שלד. מחיר הדירה נקבע ל-287,500 דולר, ונקבע לוח זמנים להשלמת הבנייה, למסירת החזקה, ולביצוע התשלומים. התעוררה מחלוקת בדבר התאמת הדירה למיפרט, ורק חלק מסכום התמורה שולם. מונה בורר לפסוק במחלוקת. הבורר קבע בפסק כי על המבקש שהחזיק בדירה לפנותה באופן מיידי, אך הפינוי ייעשה רק לאחר שהמשיב יפקיד את סכום התמורה ששולם בעד הדירה, בתוספת קנס של 20,000 דולר לצורך העברתו לידי המבקש. על פסק הבורר הוגשו בקשה לאישור ובקשה לביטול פסק בורר.

3.

בישיבת קדם משפט בבית המשפט המחוזי (בפני כב' השופט אוקון ) הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ימונה שמאי על ידי בית המשפט אשר יבחן את טענות הצדדים,

וישיב לשאלות שיופנו אליו ויוגשו לבית המשפט. על פי תשובות השמאי לשאלות, וטיעוני הצדדים, יחליט בית המשפט בעניינים הבאים: מהו המחיר שעל המבקש לשלם עבור הדירה, ויובא בחשבון האיחור בתשלום התמורה, או מהו הפיצוי המגיע למבקש, אם בכלל, כנגד פינוי הדירה, ומהו גובה ההשבה המגיעה לו. בית המשפט יקבע את שני הסכומים האמורים, ולמבקש תינתן האופציה לבחור את הדרך המועדפת עליו.

הסדר פשרה זה קיבל תוקף של החלטה שיפוטית, נעשה הליך של מינוי שמאי, וחוות דעתו הוגשה לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט עדיאל ) נתן פסק דין מפורט, ובו קבע קביעות לגבי שטח הדירה, הגג, המעלית, מרפסות, קשיים ברישום בפנקס המקרקעין, עלות התיקונים, שווי השקעות המבקש בדירה, התקנת מדרגות פנימיות לגג, ודיור חלוף. לאחר ניתוח מורכב של משמעות כל הנתונים הללו ביחס למחיר הרכישה של הדירה במצבה הנתון, קבע בית המשפט כי פסק הבורר מבוטל, וכי הבקשה לאישור פסק הבורר נדחית, וכי המחיר שעל המבקש לשלם עבור רכישת הדירה הוא 171,052 דולר בניכוי הסכום ששולם עבור הדירה. כן נקבע, כי עליו לשלם סכום זה בתוך 45 יום ממועד מתן הפסק.

5.

על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור. בבקשתו, הוא מאמץ את תוצאת הפסק ככל שהיא נוגעת לביטול פסק הבורר. עם זאת, הוא אך מבקש להשיג על חישוב שווי הדירה, ועל החלטת בית משפט קמא שלא להפחית מהשווי סכומים שונים שהיה מקום להפחיתם, ובהם סכומים שעל פי ההסכם בין הצדדים היה על המשיב לשאת בהם. וכן הוא משיג על הקביעה שלא לפסוק הוצאות לטובת המבקש.

6.

יש להניח, כי בקשת רשות הערעור על פסק הדין הוגשה מתוך מחשבה כי מ דובר בהליך הנשלט על ידי סעיף 38 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות ) הקובע כי החלטת בית משפט לפי אותו חוק ניתנת לערעור ברשות . להוראה זו ניתנה פרשנות מרחיבה בע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5) 933 (2003), לפיה נכללות במסגרתה החלטות בענייני בוררות שונים, גם אם ההליך גופו אינו הליך על פי חוק הבוררות, ובלבד שבמרכזו של הענין עומדים ענייני בוררות, הכפופים להסדר המהותי של חוק הבוררות. כך נקבע בפסקה 13 לאותו ענין:

"סעיף 38 לחוק הבוררות חל הן על פסקי דין של בית המשפט הניתנים בהליכים המוגדרים במפורש בחוק הבוררות והן על פסקי דין בעניינים אחרים של בוררות שאינם בגדר הליכים כאלה, ובלבד שבמרכזם עומדים ענייני בוררות הכפופים להסדר המשפטי המהותי של חוק הבוררות. הדבר חל הן על הליכים שבטרם מתן פסק בורר, והן על הליכים שלאחר נתינתו, הכל בהתאם לעניין...".

(ראו עוד בנושא זה: פסק-דינו של השופט ש' לוין

בע"א 4657/90 רפאלי נ' רפאלי , פ"ד מה(1) 868 (1991);

רע"א 6886/03 הדרן 2000 שיווק והפצת כרטיסים בע"מ נ' מכבי נתניה כדורגל בע"מ (לא פורסמה, 25.04.2006) ).

7.

חרף הפרשנות הרחבה הניתנת לסעיף 38 לחוק הבוררות, נראה כי אין

הוראתו חלה על נסיבות המקרה שלפנינו, ולכן אין מ דובר בהליך של בקשת רשות ערעור בענין של בוררות, אלא בהליך ערעורי על פסק דין של בית משפט מחוזי שלגביו עומדת למבקש זכות ערעור. אלה הטעמים:

8.

נכון הוא, כי תחילתו של הליך ההכרעה במחלוקת בין בעלי הדין היה בבוררות ובמתן פסק בורר, שהוגשו בגינו בקשות לאישור ולביטול פסק הבורר לבית המשפט המחוזי. עם זאת, בהסדר הדיוני שהושג בין הצדדים במסגרת קדם המשפט בבית המשפט המחוזי, נזנח לחלוטין פסק הבורר ובעלי הדין לא ראו בו עוד נקודת מוצא להמשך ההתדיינות ביניהם. הם הסכימו על מינוי שמאי, על מתן חוות דעת על ידו לאחר שמיעת טענותיהם, ועל מתן הכרעה חדשה במחלוקת de novo על ידי בית המשפט המחוזי, על בסיס חוות דעת השמאי וטענות הצדדים שיובאו בפניו. ההליך בבית המשפט המחוזי, שהחל כהליך על פי חוק הבוררות, שינה כיוון, הבוררות ופסק הבורר נזנחו, ונפתח הליך דיוני חדש, על בסיס הסכם דיוני בין הצדדים, שסופו בפסק דין שיפוטי לגופה של המחלוקת כפי שהוגדרה בהסדר בין הצדדים. ביטול מלא של פסק בורר ומתן פסק שיפוטי במקומו אינו שקול כהליך לביטול פסק בורר על פי חוק הבוררות, אלא הוא מהווה הליך שיפוטי חיצוני, שבסיומו ניתן פסק דין המחליף את פסק הבורר, ובא במקום הליך הבוררות ופסק הבוררות (השוו סעיף 24 רישא לחוק הבוררות). על פסק שיפוטי כזה נתונה זכות ערעור, כמקובל.

בנסיבות אלה, אין עוד רלבנטיות לקיומה של הבוררות, והיא הפכה נחלת העבר. ענייננו כאן בפסק הדין של בית משפט קמא, והוא המהווה נשוא השגתו של המבקש.

9.

השגה זו הוגשה בדרך של בקשת רשות ערעור, להבדיל מאשר ערעור בזכות, שהיה בידי המבקש להגישו לבית משפט זה, ואשר נדון בפני הרכב שופטים.

בנסיבות אלה ברי, כי אין מקום שאדון בבקשת רשות ערעור זו לגופה, שכן הגשתה במתכונת זו אינה מתאימה לאופי ההליך הדיוני הנכון.

אני מעבירה, אפוא, את הבקשה לרשות ערעור לדיון בפני הרכב, כדי שיבחן את משמעויותיה הן בהיבט הדיוני והן בהיבט המהותי, ככל שיראה לנכון.