רע"א 44/99 ירדנה ציפורי נ. מגן מרדכי

בפני בקשה להורות על הפקדת ערובה במקום ערבון, על-פי תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי, אשר דחה את ערעורה על פסק דינו של בית משפט השלום שהורה על פינוי המבקשת מן הדירה ברח' בית-לחם 8 בתל-אביב (להלן: "הדירה"), בעילה של נטישה.

בתצהירה התומך בבקשה, טוענת המבקשת, כי היא ובעלה ערירים, אין ברשותם רכוש או נכסים כלשהם, והכנסתם היחידה היא קיצבת הביטוח לאומי, אשר אין בה כדי לספק את צורכיהם הבסיסיים. כמו כן, המבקשת ובעלה סובלים מבעיות רפואיות.

לבקשתה צירפה המבקשת דו"ח סוציאלי מלשכת שירותי הרווחה, וכן אישור רפואי על מצבה הרפואי.

טוענת המבקשת, כי על-פי פסק-דין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב, בת.א (ת"א) 105930/98, חויבו המשיבים בתשלום פיצויים למבקשת בסך השווה ל- 10,000$. המשיבים מסרבים לשלם למשיבה את הכספים להם היא זכאית מכוח פסק הדין. לפיכך, לטענתה, חלק מן הסכום אשר נפסק לטובתה יכול לשמש ערובה סבירה להבטחת הוצאות המשיבים בבקשת רשות הערעור.

בהחלטתי מיום 17.1.99, הוריתי למשיבים ליתן תגובתם לבקשה תוך שבעה ימים. החלטתי הומצאה למשיבים ביום 20.1.99, אך עד היום טרם התקבלה תגובתם לבקשה. לפיכך, אדון בבקשה בהעדר תגובתם.

דין הבקשה להתקבל.

נחה דעתי כי מצבה הכלכלי של המבקשת קשה וכי אין ביכולתה לעמוד בהפקדת ערבון. מהדו"ח הסוציאלי של לשכת שירותי הרווחה, אשר צורף לבקשה עולה כי המבקשת ובעלה חשוכי ילדים, הם מתקיימים מכספי הביטוח הלאומי ואין ברשותם כל חסכונות. כמו כן בני הזוג סובלים מבעיות בריאות.

סבורה אני כי בנסיבות אלה יש מקום להרשות למבקשת מתן ערובה אחרת במקום ערבון, וזאת לאור העובדה כי ניתן להבטיח את הוצאות המשיבים בבקשה, על ידי ייחוד חלק מכספי המבקשת המוחזקים בידי המשיב 1 לטובת הוצאות המשיבים.

כאמור, בית המשפט השלום חייב את המשיב 1 לשלם למבקשת סך השווה ל- 10,000$. לטענת המבקשת, המשיב 1 מסרב לשלם לה את הסכום האמור.

מאחר שהסכום אותו חייב המשיב 1 למבקשת עולה על הסכום הדרוש להבטחת הוצאות המשיבים בבקשה, סבורה אני כי כספי המבקשת המוחזקים בידי המשיב 1 מהווים ערובה מספקת להבטחת הוצאותיהם של המשיבים, שכן אם תידחה בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת והיא תחויב בתשלום הוצאות למשיבים, יוכלו המשיבים לקזז את סכום ההוצאות מחובם למבקשת.

בעניין זה נפסק לא פעם כי:

"החיוב הפסוק בהפחתת הסכום שכבר שולם למערערים, עולה לעין ערוך על סכום הערבון שנהוג לקבוע בתיקים מסוג זה. יוצא, אפוא, שהמשיבים חייבים למערערים סכומי כסף גדולים... כל עוד המשיבים מחזיקים בכסף המגיע למערערים, הרי שבידם בטוחה טובה ביותר (פרופ' א. פרוקצ'יה, דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל (ירושלים, התשמ"ד) 165 - 166). המשיבים יוכלו לפרוע את סכום ההוצאות - אם יזכו בהן - על ידי קיזוז החיוב בחובם כלפי המערערים (סעיף 53 לחוק החוזים (חלק ללי), התשל"ג1973-)" (ע"א 4250/94 מיכל פינטו ואח' נ' נחום עמית, עו"ד ואח' , תקדין עליון 94(3) 261).

לשם הבהרת הדברים יצויין, כי כל המשיבים בבקשת רשות הערעור הנידונה מיוצגים על ידי אותו עורך דין, כך שאין בעובדה שהחייב על-פי הפסיקתא הוא המשיב 1 בלבד, כדי לשנות לעניין זה.

אשר על כן, אני פוטרת את המבקשת מן החובה להפקיד ערבון, ומורה כי סכום של 10,000 ש"ח מתוך הסכום אותו חייב המשיב 1 למבקשת על-פי הפסיקתא שניתנה בת.א.(ת"א) 105930/98, יוותר בידיו עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת.

אין צו להוצאות.