רע"א 4411/09 אורי כץ נ. מילניום בית השקעות בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.4.2009 בבש"א 7889/09 (סגן הנשיא י' זפט ), במסגרתה הורה בית המשפט על מינוי בורר בסכסוך בין הצדדים ועל החלטתו מיום 14.5.2009 בבש"א 8941/09, במסגרתה חייב את המבקש לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורכי דין בסך של 3,000 ₪.

העובדות בתמצית

1.

ביום 2.10.2005 התקשרו הצדדים בהסכם אופציה שמכוחו הוענקה למבקש, ששימש בתפקיד מנהלה הכללי של המשיבה, אופציה לרכישת מניות בחברה חדשה שתוקם על ידי הצדדים (להלן – הסכם האופציה ).

סעיף 5 להסכם האופציה שכותרתו "ישוב סכסוכים ומחלוקות" קובע כי כל מחלוקת בין הצדדים בקשר עם הסכם האופציה תתברר על ידי פוסק שימונה על פי סעיף 5.1:

"כל חילוקי דיעות בין הצדדים לרבות לענין פירושו ו/או ביצועו ו/או הפרתו ו/או תוקפו ו/או ביטולו ו/או פקיעתו של הסכם זה, יובאו להכרעתו של פוסק מכריע אשר על זהותו יסכימו הצדדים בתוך 14 ימי עסקים מהמועד בו קיבל צד אחד הודעה בכתב ממשנהו אודות רצונו במינוי פוסק כאמור תוך ציון הסכסוך אשר מינויו של אותו פוסק מכריע נדרש כדי לפותרו (להלן: "הפוסק"). לא הסכימו הצדדים כאמור, ימונה הפוסק על ידי מי שכיהן אותה עת כנשיא של לשכת רואי החשבון בישראל וזאת ידי פניה של מי מהצדדים אליו בכתב."

2.

ביום 30.7.2008 התקשרו הצדדים (וצדדים נוספים) בהסכם המחאת זכויות והקצאת מניות, במסגרתו נקבע כי כנגד תשלום סך של 325,000 ₪ על ידי המבקש למשיבה, תמחה המשיבה למבקש את זכויותיה לקבלת 25% מהקרן של שטר הון צמית על סך של 1,300,000 ₪ וכן כי כנגד תשלום סך של 100 ₪, יוקצו למבקש 100 מניות רגילות של חברת מילניום גמל והשתלמות בע"מ (להלן – הסכם הקצאת המניות ). סעיף 4.2 להסכם הקצאת המניות שנכלל בסעיף שכותרתו "שונות", קובע כי:

"סעיפים 4 ו-5 להסכם האופציה ימשיכו להישאר בתוקפם גם לאחר מועד הבצוע, והוראותיהם ימשיכו לחול בכל הנוגע למערכת היחסים שבין הצדדים ולמניות שיוקצו עפ"י הסכם זה."

ההליכים בבית המשפט המחוזי

3.

ביום 11.2.2009 פנתה המשיבה למבקש במכתב, במסגרתו ציינה כי למרות התרעות חוזרות ונשנות מצידה, טרם עמד הוא בהתחייבויותיו הכספיות מכוח ההסכמים בין הצדדים ודרשה את מינויו של פוסק מכריע, בהתאם להוראת סעיף 5 הנ"ל. לאחר שהגיב המבקש למכתב זה (יצויין כי תגובתו לא צורפה לבקשה שלפניי) שלחה אליו המשיבה ביום 2.3.2009 מכתב נוסף, במסגרתו שבה על טענתה כי המבקש מצוי בהפרה יסודית של הסכם האופציה וחזרה על דרישתה למינוי פוסק בטרם תנקוט בהליכים משפטיים.

4.

לאחר תכתובת נוספת בין באי כוחם של הצדדים, פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי בורר, במסגרתה טענה כי יש לה טענות שונות כלפי המבקש ובכללן טענה כי "לא עמד בהסכם האופציה ומשכך הוא מצוי בהפרה יסודית שלו על כל הנובע והמשתמע מכך" (להלן – הבקשה למינוי בורר ). בתגובה שאותה הגיש, טען המבקש כי דין הבקשה להידחות הואיל והמשיבה לא פירטה בבקשה למינוי בורר את הסכסוך שבגינו מבקשת היא למנות פוסק; כי הסכם האופציה שעליו מסתמכת המשיבה בוטל זה מכבר ומשכך סעיף 5 לו אינו חל עוד; כי המשיבה מנועה מלטעון לקיומה של הפרה של הסכם האופציה, שכן כל הפעולות שבוצעו מכוחו קיבלו את ההיתרים הנדרשים על פי דין; כי טענתה של המשיבה בדבר תמורה נוספת לה היא זכאית משמעה כי הסכם האופציה אינו חוקי ומשכך – יש לברר טענה זו לפני בית משפט ולא במסגרת הליך בוררות; כי המשיבה לא צירפה את כל הצדדים הנדרשים לבקשה. כן העלה המבקש טענות נוספות הנוגעות להליך פיטוריו מעבודתו בחברה, להתנהלותה של המשיבה בחוסר תום לב ולצורך לברר את הסכסוך בין הצדדים לפני בית משפט, תחת הליך בוררות.

5.

ביום 23.4.2009 נעתר בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' זפט) לבקשת למינוי בורר בקובעו:

"מחליפת הצדדים ברור שקיים בין הצדדים סכסוך הנוגע להסכם האופציה, ודי בכך כדי להצדיק היענות לבקשה.

בבקשה למינוי בורר הנסמכת על התחייבות לברר מחלוקות בין הצדדים בהליך של בוררות, אין המבקש חייב להציג לפני בית המשפט את פרטי המחלוקות. די בטענה כי קיים בין הצדדים סכסוך שסעיף הבוררות חל עליו כדי להצדיק את מינוי הבורר."

ואולם, מאחר שסעיף 5 להסכם האופציה קובע כי הבורר ימונה על ידי נשיא לשכת רואי החשבון בישראל, נקבע כי זהות הבורר תקבע על ידו. בנוסף, ביום 14.5.2009 השית בית המשפט המחוזי על המבקש לשלם למשיבה את הוצאותיה של הבקשה למינוי בורר ושכר טרחת עורכי דין בסך של 3,000 ₪.

מכאן הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

6.

לטענת המבקש, בקשתו מעלה לדיון שתי שאלות עקרוניות: האחת, תחולתה של תניית בוררות בהיעדר פירוט אודות הסכסוך שבירורו מתבקש; והשניה, תחולתה של תניית בוררות בהסכם שבוטל בהסכמה על ידי הצדדים לו.

7.

לגופו של עניין, חוזר המבקש על הטענות שאותן העלה במסגרת תגובתו לבקשה למינוי בורר ובכלל זה טוען הוא כי המשיבה לא פירטה אודות הסכסוך בין הצדדים במסגרת הבקשה למינוי בורר; כי הסכם האופציה בוטל באמצעות הסכם הקצאת המניות; כי יש לברר את הסכסוך בהליך פומבי בבית משפט עקב הדחתו מתפקיד המנכ"ל במטרה למנוע פעולות שביצע שמטרתן ביטול התקשרויות שלא כדין עם אחד מבעלי השליטה במשיבה וכי הבקשה למינוי בורר הוגשה בחוסר תום לב משווע, תוך הסתרת עובדות היורדות לשורש הטענה בדבר הסכמה למינוי בורר ותוך הטעייתו של בית המשפט. בנוסף, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו ולא התייחס לטענות שהעלה במסגרת תגובתו.

8.

לאור כל האמור לעיל, מבקש המבקש לבטל את שתי החלטותיו הנ"ל של בית המשפט המחוזי. להשלמת התמונה יצויין כי בד בבד עם הגשתה של בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי וביום 24.5.2009 ניתן עיכוב ביצוע אירעי של ההחלטה בבש"א 7889/09.

9.

מנגד, מתנגדת המשיבה לבקשה, תוך שהיא סומכת את ידיה על החלטותיו של בית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה, היא טענה במסגרת מכתבים שאותם שלחה למבקש כי הוא הפר את הסכם האופציה הפרה יסודית בכך שלא שילם את מלוא התמורה וכי זו הטענה שהיא מבקשת לברר במסגרת הליך בוררות. משכך, טוענת המשיבה צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי מחלופת מכתבים זו עולה מהות הסכסוך בין הצדדים. בהקשר זה טוענת המשיבה כי המבקש עושה כל שלאל ידו כדי להימנע מבירור הסכסוך בין הצדדים וכל מטרתה של בקשת רשות הערעור היא לנסות ולמנוע את בירור טענותיה כאמור.

10.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי טענות המבקש בדבר ביטולו של הסכם האופציה אינן שוללות את חובתו להתדיין בבוררות, שכן סעיף 4.2 להסכם הקצאת המניות קובע מפורשות כי הוראת סעיף 5 להסכם האופציה תישאר בתוקפה גם לאחר התקשרות הצדדים בהסכם הקצאת המניות ומשכך תניית הבוררות עודנה בתוקף ומכוחה יש לברר את הסכסוך בין הצדדים במסגרת הליך בוררות.

11.

לבסוף, טוענת המשיבה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי, הגם שהיא קצרה, מנומקת דיה וכוללת את עמדתו של בית המשפט המחוזי ביחס לכתבי הטענות שהוגשו לעיונו. משכך, טוענת היא כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור גם מטעם זה.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13.

כידוע, רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים

חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 2766/06 סבג נ' חדד (לא פורסם, 21.1.08); רע"א 5462/08 סופר נ' ש.י.צ.ח. חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 15.9.08);

רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (לא פורסם, 11.7.00); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08)] .

14.

לא שוכנעתי כי הבקשה שלפניי נופלת בגדר המקרים החריגים שבהם יש ליתן רשות ערעור על החלטה בענייני בוררות ואף לא שוכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין המצדיק מתן רשות כאמור. יתר על כן, ובבחינת למעלה מן הצורך, סבורני כי דין הבקשה להידחות אף לגופה וכי אין מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי.

15.

ראשית, סעיף 4.2 להסכם הקצאת המניות, אשר צוטט לעיל, קובע מפורשות כי הוראותיו של סעיף 5 להסכם האופציה (כמו גם הוראות סעיף 4 להסכם האופציה) ימשיכו לחול אף לאחר ביצוע הוראותיו של הסכם הקצאת המניות. לשונו של סעיף 4.2 הנ"ל היא מפורשת וברורה ואין היא מתיישבת כלל ועיקר עם טענתו של המבקש לפיה משעה שמומשה האופציה והוקצו המניות על פיה, בוטל הסכם האופציה ועימו בטלה תניית הבוררות.

בהתקשרותם בהסכם הקצאת המניות, הביעו הצדדים את עמדתם ולפיה ברצונם להחיל את הוראותיו של סעיף 5 להסכם האופציה אף לאחר שזו מומשה ומשכך הדבר, ברי כי תניית הבוררות עודנה בתוקף ודינה של טענה זו של המבקש להידחות.

16.

שנית, סבורני כי למקרא חלופת המכתבים בין הצדדים ובין באי כוחם וכן למקרא הבקשה למינוי בורר שאותה הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי, ברי כי הסכסוך בין הצדדים נוגע לטענתה של המשיבה לפיה המבקש לא שילם את התמורה בגין מימוש האופציה והפר את התחייבויותיו על פי הסכם זה בהפרה יסודית. גם אם נגזרות מטענה זו טענות נוספות, הרי שלדידי, די בכך כדי לעמוד בתנאי של "ציון הסכסוך" שנקבע בסעיף 5 להסכם האופציה ולפיכך שוכנעתי כי היה מקום למנות פוסק בהתאם להוראותיו של סעיף זה.

17.

לבסוף, סבורני כי הגם שהחלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה למינוי בורר הינה קצרה ותמציתית, הרי שדי בנימוקים שאותם כלל בהחלטתו זו כדי לענות על חובת ההנמקה הקבועה בדין, אף כי יכול היה לפרט ביתר אריכות באשר לכל אחד מהנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו. ואולם, כאמור, די בנימוקים שאותם כן כלל בית המשפט המחוזי בהחלטתו [השוו: רע"א 8228/08 סגל נ' יחזקאל קורן ובניו בע"מ (לא פורסמה, 25.1.09)]. כמו-כן, איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנוגעת להוצאות שהושתו על המבקש, הן משום שבקשת רשות הערעור נדחתה והן משום שלא שוכנעתי כי יש בנסיבות הצדקה להתערב בהוצאות שנפסקו [ראו למשל: ע"א 8589/06 שפיגל נ' איינס (לא פורסם, 14.5.08)].

18.

אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש ישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.