רע"א 458/00 אביהו פינס נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו מיום 12.01.00 (כב' השופט י' זפט) אשר דחתה את בקשת המבקשת לסעד זמני לעיכוב הליכי מימוש משכנתא. הליכי מימוש המשכנתא נפתחו כבר ביום 20.10.97, אולם את בקשתו הגיש לבית המשפט המחוזי רק ביום 12.01.00. אחרי שנדחתה בקשתו הגיש ביום 18.1.00 –

יומיים לפני המועד שנקבע, לטענתו, לפינוי הנכס שבו מדובר – את בקשתו להרשות לו לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי וכן את בקשתו למתן סעד זמני בערעור, גם היא לעיכוב הליכי הפינוי.

ביום 19.1.00, בית משפט זה, בפני השופט טירקל, קבע, כי בהיעדר הסבר מספיק להשהיות מצד המבקש, דין הבקשה למתן סעד זמני בערעור להדחות. עם זאת, קבע בית המשפט כי ההליכים יעוכבו אם יפקיד המבקש את הערבות שבה התנה בית המשפט המחוזי את עיכובם, דהיינו 400,000 ש"ח.

הודעה על קביעת הערבון נשלחה לבא כוח המבקש ביום 19.1.00, ונאמר בה כי עליו להפקידו תוך חמישה-עשר ימים מיום המצאת ההודעה. דא עקא, הערבון לא הופקד, וב- 9.2.2000 הגיש המבקש בקשה דחופה להארכת מועד להפקדת ערבון מטעמו.

טוען ב"כ המבקש כי האיחור בהפקדת הערבון נבע מטעות כנה וסבירה בפרשנותו את החלטת כבוד השופט טירקל. לשיטתו, טעות זו נולדה מהבנת ההחלטה, שכן, ברישא של ההחלטה, נדחתה הבקשה למתן סעד זמני בערעור ואילו בסיפא להחלטה נקבע כי היה והמבקש יפקיד ערובה בסכום שנקבע ע"י בית המשפט, יעוכבו הליכי מימוש המשכנתא.

בנסיבות אלה, סבר ב"כ המבקש כי בקשתו של המבקש לסעד זמני בערעור נדחתה כאמור, ואשר לבקשת רשות הערעור, הרי זו התקבלה בכפוף להפקדת הערובה האמורה. לטענת ב"כ המבקש היה ברור לב"כ המבקש כי אין לכאורה כל טעם נוסף לדון בבקשת רשות הערעור, היה ותופקד הערובה שכן לאחר הפקדת הערובה יש למצות את הדיון בפני כבוד בית המשפט קמא.

לטענת המבקש, רק ביום 1.2.00, בבקשתו לבטל את ההחלטה מיום 19.1.00 או להבהירה, הבין הוא כי מדובר בעיכוב מותנה של הליכי מימוש המשכנתא עד למתן החלטה בבקשה למתן רשות ערעור. וכי אם הפקיד המבקש את הערבות –

מעוכבים ההליכים.

כחיזוק להסברו של ב"כ המבקש מציין הוא כי ערבות בנקאית בסך 400,000 ש"ח הופקדה בבית המשפט המחוזי על פי החלטתו של השופט טירקל מיום 19.01.00 וזאת על מנת לעכב זמנית את הליכי מימוש המשכנתא, ועל כן ברור הוא כי אי הפקדת סכום קטן בהרבה המסתכם ב- 20,000 ש"ח בלבד, לשם אותה מטרה, מקורו בטעות שכן לא היה המבקש חושף את עצמו לסכנת סילוקו מבית מגוריו באי הפקדת סכום נמוך מהרבה מהסכומים שכבר גייס. לבקשה לא צורף תצהיר מהנימוק שמדובר בטעות הנוגעת לפרשנות בלבד ולא בקביעת עובדות ועל כן מתייתר הצורך בתצהיר. לאחר שהמשיבים העירו על החוסר בתצהיר, צירף תצהיר מנומק במסגרת תגובתו לתגובת המשיבים.

המשיבים מתנגדים לבקשה, שכן לטענתם לא ניתן הסבר משכנע לאיחור בהפקדת הערבון. עוד הם טוענים, כי המבקש עצמו ובני משפחתו פועלים במישורים שונים ובערכאות שונות, וכל זאת במטרה לעכב את הליכי המימוש.

כמו כן טוענים המשיבים כאמור, כי המבקש לא הגיש תצהיר להוכחת טענותיו על שום מה לא הייתה לו האפשרות להפקיד את הערבון במועד שנקבע.

המועד להפקדת ערבון נקבע בהחלטת מזכירות בית המשפט. לפיכך אין צורך בטעם מיוחד על-מנת להאריכו. יחד עם זאת, יש צורך בהסבר מתקבל על הדעת, שיש בו משום צידוק להארכת המועד (י. זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, עמוד 888). לעניין טעות נאמר:

"בדרך כלל טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה צידוק להארכת המועד. טעות משקפת רשלנות או הזנחה, והסמכות להאריך את המועד נועדה להתגבר על תקלות שמקורן באלה" (ב"ש 304/86, ע"א 532/85, דב ברנר נ' ריינה חלקן , פ"ד מ (2) עמוד 418).

הלכה היא כי "הארכת מועד להפקדת ערבון אינה ניתנת כדבר שבשגרה. הפגם הדבק בערעור, עקב אי הפקדת ערבון במועד, אינו עניין של מה בכך (בש"א 2005/97, אפרים יהושע נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ

–

תקדין עליון 97 (2) 147).

בהחלטה בדבר מתן אורכה יש להביא בחשבון את האינטרסים של הגורמים השונים המעורבים בערעור: בעלי הדין: וכן כלל הציבור, שהוא בעל עניין כללי בירור מהיר ויעיל של הליכים התלויים בבית המשפט (בש"א 3780/98, גיא רוזן ואח' נגד כפר הריף כפר שיתופי להתיישבות , תקדין עליון 98 (3) 1521).

בתצהיר שהגיש ב"כ המבקש בתגובתו לתגובת המשיבים, נאמר לעניין אי הבנתו את החלטת השופט טירקל מיום 19.01.00 - ממנו הבין כי יש צורך אך בהפקדת 400,000 ש"ח בקופת בית המשפט המחוזי כי:

"לא יכול להיות כך ספק, למיטב ידיעתי המקצועית, כי המדובר בטעות כנה וסבירה.."

לאחר שקילת מכלול הנסיבות, החלטתי בסופו של דבר, להיעתר לבקשה להארכת מועד וזאת משלושה טעמים:

האחד, משך האיחור איננו גדול ולא נגרם בעטיו עיכוב בניהול ההליך. השני - ניתן הסבר אשר הניח את דעתי בנוגע לסיבת אי הפקדת הערבון במועד הנקבע. אכן, ניתן להניח כי במצב דברים בו הצליח המבקש לגייס סכום של 400,000 ש"ח - וזאת על מנת למנוע את סילוקו מבית מגוריו - הרי שאי הפקדת 20,000 ש"ח נוספים לשם אותה מטרה, מקורה באי הבנה.

שלישית, משהתבררה למבקש טעותו, מתוך החלטתו של כבוד השופט טירקל לבקשת הבהרה שהגיש, מיהר והגיש את הבקשה להארכת מועד.

לפיכך, אני מורה על הפקדת הערבון בסך 20,000 ש"ח בתוך שבעה ימים מיום המצאת החלטה זו.