רע"א 4675-24 רע"א 4675-24

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 3.4.2024, בע"א 30486-08-23 (השופטים מ' נד"ב, ח' קיציס ו-א' סתיו), שבגדרו נדחה ערעור המבקשת על פסק הדין של בית משפט השלום בקריית גת, מיום 23.7.2023, בת"א 1307-05-23 (השופט ע' יריב – נשיא).

2.הרקע לדברים, בתמצית שבתמצית, הוא זה: בשנת 2017 החל מתנהל הליך כספי בין המבקשת, לבין חברת עמי עד הנדסה ופיקוח בע"מ (ת"א 30135-03-17; להלן: ההליך הראשון). ביום 11.5.2020, חייב בית משפט השלום את המבקשת ואת בנה לפצות את החברה בסך של 72,050 ₪. ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע – נדחה (ע"א 50884-05-20; השופטת ש' דברת). בקשת רשות לערער, שהגישה המבקשת לבית משפט זה – נדחתה אף היא (רע"א 2487/21; השופט ע' פוגלמן – מ"מ הנשיא).

3.המבקשת לא השלימה עם תוצאות ההליך, וביום 11.7.2022 הגישה תביעה על סך של 500,000 ₪ נגד המשיבה, מדינת ישראל, בטענה כי נגרם לה נזק בשל התנהלות המותבים השיפוטיים במסגרת ההליך הראשון (ת"א 16853-07-22; להלן: ההליך השני). ביום 2.2.2023 התקיים דיון בתביעה, שבמסגרתו המליץ בית משפט השלום למבקשת להסכים לדחיית התביעה, ללא צו להוצאות. לאחר דין ודברים, כמו גם מספר הפסקות בדיון, הודיעה המבקשת כי היא מקבלת את המלצת בית המשפט, ועל כן נדחתה תביעתה.

4.חרף הסכמתה, ביום 1.5.2023, פתחה המבקשת הליך נוסף, במטרה להביא לביטול פסק הדין בהליך השני – הוא ההליך שבו עומדות רגלינו. בגדרי הליך זה טענה המבקשת, כי יש לבטל את הסכמתה בהליך השני. כך, שכן הורתה של ההסכמה בחולשה גופנית, שנוצלה על-ידי בית משפט השלום, אשר כפה עליה את הצעתו. התביעה – נדחתה; ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי – נדחה אף הוא. לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי, כי "אין ממש בטענת המערערת שהסכימה להצעה בשל מצבה הבריאותי"; וכן כי "הצעת בית המשפט לדחיית התביעה משקפת נאמנה את הדין הקיים נוכח קיומה של חסינות שיפוטית, וגם מטעם זה אין בידי המערערת להראות שהסכמתה ניתנה בתנאי עושק".

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה מאת המשיבה. המקרה אינו מעורר שאלה עקרונית, החורגת מדל"ת אמותיו של העניין הפרטני; גם חשש לעיוות דין – אינו בנמצא.

6.בבקשה שלל טענות, המכוונות כלפי הכרעות עובדתיות שנקבעו על-ידי בית משפט השלום, ואושררו על-ידי בית המשפט המחוזי. בכלל זאת, סבורה המבקשת כי לא היה מקום לדחיית טענתה, שלפיה ההסכמה שנתנה להצעת בית משפט השלום בהליך השני היא פריין של חולשה והיעדר ניסיון, כך שמתקיימים יסודותיה של עילת העושק.

7.דין הטענות – להידחות. כידוע, "בכל הנוגע לסוגיות עובדתיות, הערכאה הדיונית נהנית מיתרון מובנה על-פני ערכאת הערעור, שכן היא זו ששמעה את העדים, ויכולה היתה לגבש את רשמיה מ'כלי ראשון'. משכך, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות, ודברים אלה יפים ביתר שאת לטענות המועלות ב'גלגול שלישי'" (רע"א 6385/22 לבקוביץ נ' עיריית חולון, פסקה 5 (4.12.2022); וראו גם: רע"א 4705/22 אליהו נ' ישראל-פור (אליהו), פסקה 9 (29.9.2022)). על רקע זה, לא מצאתי בדברי המבקשת טעם טוב לסטיה מן הקביעות, שלפיהן לא עלה בידה להוכיח כי חולשה היא שגרמה לה להיעתר להצעת בית המשפט בהליך השני; אף לא כי תוכנה של אותה ההסכמה נוטה לרעתה. אכן כן, כפי שציינו הערכאות הקודמות, בחינת ראיות המבקשת, כמו גם עיון בפרוטוקול הדיון בהליך השני, אינם מצביעים על חולשה של המבקשת או על כפיה מצִדו של בית המשפט. גם בפרטי הסכמת המבקשת – הסכמה שבגדרה נדחתה התביעה ללא צו להוצאות, כנזכר – אין כדי ללמד על תנאים שיש בהם כדי לקפח את המבקשת; שמא אף להפך. זאת, בשים לב לכך שעסקינן בהסכמה לדחיית תביעה שעילתה במעשיהם של נושאי משרה שיפוטית, שלהם חסינות מהותית (ראו: רע"א 3359/18 מדינת ישראל נ' עלי אדם, פסקאות 19-18 (2.9.2018)). ממילא, אין בטענותיה האמורות של המבקשת כדי להצדיק מתן רשות לערער.

8.נקודה נוספת ראויה להתייחסות ולהבהרה: בגדרי הבקשה, טוענת המבקשת כי נוכח החלטת בית משפט זה, להעביר את מקום הדיון בהליך הנוכחי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ראו: בש"א 6631/23; הנשיאה א' חיות), נדרש זה האחרון לדון בטענות המבקשת נגד אותם גורמים שיפוטיים שדנו בעניינה, עובר לדיון בטענותיה לגופו של עניין. לכן, לדידה, הואיל ופסקי הדין שניתנו בעניינה לאחר ההחלטה להעברת מקום דיון נמנעו מלעשות כן, הרי שהם בטלים ומבוטלים; חסרי תוקף. גם דינה של טענה זו – לדחִיה. ברי, כי ההתייחסות לטענות המבקשת נגד המותבים השיפוטיים שדנו בעניינה, במסגרת ההחלטה האמורה, היתה אך לגבי שאלת העברתו של מקום הדיון, ונועדה למנוע פגיעה במראית פני הצדק; הא ותו לא. אין אפוא מקום להסיק, אף לא בדוחק, כי אותה החלטה נושאת גם את פרשנות המבקשת, שלפיה ההליך השלישי נשאר תלוי ועומד עד שיוכרעו הטענות שהעלתה באשר למותבים השיפוטיים השונים שדנו בעניינה.

9.הבקשה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.