רע"א 4737-23 רע"א 4737-23

1.בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 24.5.2023, ברע"א 1465-05-23 (השופט ע' טאהא), שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן רשות ערעור על החלטתה של ועדת ערר, הפועלת מכוח סעיף 12ב לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק כביש אגרה).

2.המבקשת, ספיר ניר, השתמשה בשירותיה של המשיבה, חברת כביש 6 חוצה צפון בע"מ (להלן: החברה), בכך שנסעה בכביש האגרה שבין מבואות יקנעם למחלף סומך – קטע כביש המופעל על-ידי החברה, מכוח זיכיון. האגרה שנדרשה ספיר לשלם על נסיעה זו עמדה על סך של 5.37 ₪. ספיר לא פנתה לחברה להסדרת התשלום, ועל כן, נשלחו לכתובתה פניות המיידעות אותה על קיום החוב; סך הכל, נשלחו אליה 4 דרישות תשלום והתראות שונות.

3.תחילה, נשלחה בדואר רגיל חשבונית בגין דמי הנסיעה. לאחר שעבר המועד לתשלום, והחוב לא שולם על-ידי ספיר, נשלחה בדואר רשום חשבונית נוספת על סך החוב, בצירוף 'פיצוי והחזר הוצאות'. משלא שולם גם תשלום זה, נשלח על-ידי החברה מכתב התראה, שאליו צורפה אזהרה שלפיה אי-הסדרת התשלום עלולה לגרור נקיטת הליכי הוצאה לפועל. גם לאחר 3 מכתבים אלה, שהוציאה החברה – לא שולם החוב, ועל כן, הועבר התיק לטיפולו של משרד עורכי דין. בשלב ראשון, נשלח מטעם המשרד מכתב התראה, שבו צוין כי צפויים הליכים משפטיים; לצד זאת נכתב, כי על מנת להימנע מכך, נדרשת ספיר לשלם את החוב, בתוספת פיצוי והחזר הוצאות, תוך 14 יום. גם בשלב זה לא שולם החוב, ומשכך, נפתח נגד ספיר תיק בהוצאה לפועל. כאן המקום לציין, כי ספיר לא מכחישה שהדואר שנשלח – התקבל אצלה; ואף הדואר הרשום שמוּען אליה – הגיע אל יעדו, במזכירות הקיבוץ, שאישרה בשמה של ספיר את קבלת הדואר.

4.ספיר פעלה לביטול החיוב במגוון דרכים (הניסיונות השונים פורטו בהרחבה ברער"צ 40210-12-21; ברע"א 6308-03-22; ובתאד"מ 8713-12-21). אחד ממהלכיה, שהוא רלבנטי לבקשה הנוכחית, היה פניה לוועדת הערר הפועלת מכוח סעיף 12ב לחוק כביש אגרה. ביום 15.2.2023, קיימה ועדת הערר דיון, וביום 18.4.2023, דחתה את הערר. ערעור שהגישה ספיר לבית המשפט המחוזי – נדחה אף הוא, בהחלטה מיום 24.5.2023. או אז, פנתה ספיר בעתירה לבית משפט זה, בשבתו כבג"ץ, אלא שעתירתה נדחתה, מאחר ש"בג"ץ אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין אשר ניתנים בערכאות דיוניות", ובשים לב לסעד החלופי שמקנה לה הדין – הגשת בקשת רשות ערעור, המכוונת כלפי פסק הדין (בג"ץ 4401/23 ניר נ' כביש 6 חוצה צפון בע"מ (11.6.2023)). ספיר אכן פנתה לנתיב זה, של בקשת רשות הערעור – זו הבקשה שלפנַי.

5.כהצדקה לבקשת הרשות לערער, טוענת ספיר כי עניינה-שלה, 'לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא': ממענה רשות האכיפה והגבייה מיום 14.12.2021, לבקשה לקבלת מידע בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, עולה כי מספר התיקים שנפתחו על-ידי חברת כביש 6 חוצה צפון בע"מ בהוצאה לפועל מתחילת שנת 2021 עד לחודש אוגוסט באותה שנה, עמד על 23,976 תיקים. מכאן, לדברי ספיר, "שמעבר לעוול שנגרם [לה], מדובר בעניין בעל השלכות רוחב הנוגע לעשרות אלפי אזרחים שנפגעו מהליכי הגבייה הלא סבירים והלא מידתיים של [החברה]"; נטען אפוא, כי הליכי הגביה שנוקטת החברה נגד לקוחותיה מעוררים סוגיה כללית, החורגת בהרבה מעניינם של הצדדים לסכסוך דנן. עוד נטען, בהקשר זה, כי גם הסוגיות שמעוררת הבקשה ביחס למידתיות הצעדים שנוקטת בהם החברה במסגרת הליכי הגביה – הן בעלות חשיבות כללית, באשר לפעילותן של חברות רבות נוספות העוסקות בגביית חובות בסכומי כסף זעומים.

6.לגופם של דברים, שבה ספיר על טענותיה מן הערכאות הקודמות. כאמור, ספיר אינה מכחישה את עובדת שליחתם, אף הגעתם ואישורם, של מכתבי החברה לכתובתה הנכונה במזכירות הקיבוץ שבו היא מתגוררת. לצד זאת, מסבירה ספיר כי מכיוון שהיא מנויה על שירותיה של המפעילה של כביש 6 'המרכזי' – חברת דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ (להלן: חברת דרך ארץ) – היא אינה פותחת מכתבי חיוב מטעם חברה זו, שכן התשלום מבוצע אוטומטית מהמנוי. לדבריה, יתכן שהמכתבים מטעם חברת כביש 6 חוצה צפון הגיעו לשולחנה, אך היא השליכה אותם מבלי לעיין בתוכנם, מכיוון שלא ידעה, ואף לא יכולה היתה לדעת, כי מדובר בשתי חברות שונות, כך שמנוי לאחת – אינו מועיל לרעותה. באשר לכך מוסיפה ספיר וטוענת, כי השימוש בשמות הדומים עד כדי הטעיה, ראוי להיזקף לחובת החברה.

7.עוד קובלת ספיר, על כך שלבד ממשלוח מכתבים, לא נעשו ניסיונות אחרים לאתרה, בשום אמצעי אחר. בהקשר זה נטען, כי משראתה החברה כי מכתביה אינם נענים – לא היה טעם במשלוח עוד ועוד מכתבים, ולא היה די בכך; זאת, ברוח המימרה הידועה, המיוחסת לאלברט איינשטיין, בדבר ביצוע חוזר ונשנה של אותה פעולה, בציפיה להפקת תוצאות שונות. החברה נדרשה אפוא, אליבא דספיר, לנסות לאתרה בערוצי תקשורת אחרים, כאשר לוּ ניסיונות שכאלה היו ננקטים – היה החוב משולם במהרה.

8.כמו כן נטען, כי בשים לב לגובה הקרן – העומדת, כאמור, על סך של 5.37 ₪ – ההליכים שנקטה החברה אינם מידתיים, מכיוון שהובילו ל'ניפוח' החוב יותר מפי 100 – עד לסך העולה על 600 ₪. לגישת ספיר, גם אם עומדת לחברה זכות לנקוט בהליכי הוצאה לפועל, הרי שגם בזכות זו – יש לעשות שימוש בתום לב. כחיזוק לטענתה, שלפיה פתיחת תיק הוצאה לפועל עבור גביית תשלום מועט אינה מידתית, ציינה ספיר כי לאחר שנכנס לתוקף חוק נתוני אשראי, התשע"ו-2016, והוקמה על-ידי בנק ישראל בשנת 2019 מערכת נתוני האשראי, הפגיעה במשתמשי הדרך אשר ננקטו נגדם הליכים – הוחמרה, מאחר ש"עצם פתיחת תיק הוצאה לפועל, לא כל שכן, נקיטת הליכי הוצאה לפועל כגון הטלת עיקולים, נרשמים במאגר ופוגעים פגיעה של ממש בדירוג האשראי של האדם, שכנגדו ננקטים הליכים אלו". נוכח זאת, טוענת ספיר, שומה על המבקש לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לנהוג משנה זהירות, בהתנהלותו עם בעל חובו, ובפרט, באשר ליידועו של האחרון על קיום החוב. עוד צירפה ספיר מובאות מדיון שנערך בוועדת הכנסת, ביום 1.1.2018, שבו מתחו חברי הכנסת ביקורת קשה על הליכי הגבייה של חברת דרך ארץ ביחס לחובות זעומים של משתמשי הדרך. אמנם, בעת שנדונה הסוגיה בוועדת הכנסת, כביש 6 חוצה צפון טרם נפתח, וממילא, ביקורת חברי הכנסת לא כוונה כלפי החברה, שהיא בעלת הזיכיון בו; אך על כל פנים, לשיטת ספיר, גם בכך יש ללמד על כלליות הסוגיה, ועל חשיבותה.

9.בתשובתה, דחתה המשיבה בנחרצות את הטענות הרבות שהועלו בבקשה. תחילה שבה על קביעות הערכאות הקודמות, על כך שהתנהגותה הרשלנית של ספיר היא שהובילה לתוצאה. עוד הוסיפה, כי החברה מבצעת הליך סדור, ומקפידה לא לפתוח בהליכי גבייה מבלי שיש אינדיקציה חיובית לכך שהחייב מיודע על חובו. בתשובה ניתן מענה לטענה שראוי לפנות למסלולים חלופיים לפתיחת תיק בהוצאה לפועל; הובהר כי מסלולים אלו עלולים לפגוע בחייבים אף יותר, ו'לנפח' את החוב אף יותר, זאת בשל עלות אגרה גבוהה יותר. ביחס להשפעה על דירוג האשראי של החייבים, הובהר כי בהתאם לתקנה 2 לתקנות נתוני אשראי, התשע"ח-2017, והתוספת הראשונה – לשכת ההוצאה לפועל מעבירה את המידע בדבר פתיחת תיק רק לאחר 60 ימים לפחות ממועד מסירת האזהרה, ומכאן, שדירוג האשראי של חייב שיפעל לתשלום החוב, או יגיש ערר ויעכב את הליך ההוצאה לפועל – לא יפגע, ולוּ במאום.

דיון והכרעה

10.אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה שניתנה לה, על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות. כידוע, לאחר שסכסוך התברר ולובן בשתי ערכאות, ובפרט כאשר הערכאה הראשונה מומחית בתחומה, היתר לפרוץ את מחסום 'הגלגול השלישי', ניתן בזהירות ובמשורה – רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית עקרונית ורחבה, בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים, או כאשר הדבר נדרש לצורך מניעת עיוות דין (ראו: תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). ספיר אכן העלתה בבקשתה טענות כבדות משקל באשר להתנהלות החברה – טענות שהוכחשו בתוקף על-ידי החברה. דומה, כי אכן, טענות מעין אלה – על האופן שבו החברה, כמו גם חברות אחרות שכמותה, מפעילות את סמכויות האכיפה שניתנו להן במסגרת הזיכיון להפעלת כביש אגרה – עשויות להצדיק, כעקרון, בירור על-ידי בית משפט זה, אף במסגרת 'גלגול שלישי'; כך, בפרט, בשים לב לשיעור החייבים שנפתחו נגדם תיקי הוצאה לפועל. עם זאת, עיון בטענותיה של ספיר, על רקע התשתית העובדתית והחוקית הנוגעת לענייננו, מלמד כי בעניינה-שלה פעלה החברה במתינות ובְשׂוֹם שֶׂכֶל, בהתאם לחוק ולתקנות; משכך, כפי שיפורט להלן, אינני סבור כי בקשתה של ספיר מצדיקה הידרשות לשאלות הכלליות שעליהן הצביעה.

11.סעיף 12ג(ד) לחוק כביש אגרה מתיר לחברה לפתוח בהליך הוצאה לפועל: "חוב חלוט, אף אם אינו פסק דין, הפרשי הצמדה, תוספת הפיגור ותוספת ריבית פיגורים, ניתנים להוצאה לפועל כמו פסק דין בענין אזרחי, ולענין זה יראו את בעל הזכיון כזוכה לפי חוק ההוצאה לפועל". כפי שניתן לראות, הסעיף אינו קובע גובה חוב מזערי או מספר נסיעות מזערי, אשר רק לאחריהם יכולה החברה לפעול (זאת בניגוד, למשל, לסעיף 12ד לחוק כביש אגרה, המתנה אי-חידוש רישיון בקיומו של חוב חלוט שיסודו ב-3 נסיעות בכביש אגרה לפחות). דרך המצאת החשבון ויתר ההליכים שתוארו בבקשה, נעשו בהתאם לתקנות 5(א)(1)(א), 5(א)(2)(א) ו-8(א) לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים) (יקנעם סומך), התשע"ג-2013 (להלן: תקנות כביש אגרה); אף סכומי הפיצוי והחזר ההוצאות נגבו בהתאם לסכומים שנקבעו בתוספת הראשונה לתקנות. על-פי התשתית שנפרשה בבקשה ובתגובה שניתנה לה, וכפי שנקבע בועדת הערר ובבית המשפט המחוזי, מקובלת עלי עמדת החברה, שלפיה היא פעלה כלפי ספיר אף לפנים משורת הדין, ועשתה מעבר לנדרש בחוק ובתקנות על מנת ליידעהּ על חובה. 4 המכתבים שנשלחו לספיר, שקבלתם לא הוכחשה, ממלאים אחר חובת היידוע. עדותה-הודאתה של ספיר, בחצי-פה, כי: "אני בן אדם עסוק, אני מקבלת המון מכתבים, אני מודה, לא פותחת את כולם, במיוחד אם אני רואה דברים שאני בטוחה שאני יודעת מה יש שם, כמו למשל כביש 6 שיש לי עליו מנוי ואני לא שמה לב אם כתוב 6 החדש, הצפון, הלא יודעת מה" – גם היא מחזקת את המסקנה שלפיה קולר האשמה תלוי בצווארה-שלה. זאת ועוד, המכתב האחרון נשלח על-ידי משרד עורכי הדין; ודאי שלא ראויה להישמע הטענה, שלפיה בהיותה אישה עסוקה, המקבלת מכתבים לרוב, כאשר הגיע לשולחנה מכתב ממשרד עורכי דין – לא נמצא לה פנאי לעיין בו, וגם לא ראתה צורך בכך.

העולה מן האמור, שהמשיבה פעלה כדין במטרה לגבות את החוב מספיר, טרם פנייתה להליכי הוצאה לפועל. זאת ועוד: את התנהגותה של החברה צריך לבחון, על רקע קיומה של חובה עצמאית של חייב – אשר יודע כי נסע בכביש אגרה – לברר את גובה חובותיו, ולשלמם מיוזמתו, אף אם משום מה החשבונית לא התקבלה; שהרי, סוף כל סוף הוא צרך שירות ולא שילם עליו. עוד עומדת ברקע הדברים קיומה של חזקת מסירה המעוגנת בתקנות כביש אגרה (לעניין הסתמכות על חזקת המסירה, ראו מהעת האחרונה: רע"א 8690/22 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקאות 17-12 (2.8.2023)). על רקע זאת, סבורני כי ספיר רחוקה מלשכנע שנגרם לה עיוות דין.

12.אף טענותיה של ספיר הנוגעות לבלבול שבין מקטעיו השונים של כביש 6, לא ראוי להן שיופנו כלפי החברה, שכן ההכרעה כי הפעלת כביש 6 תחולק בין 2 זכיינים שונים מצויה בסמכות משרד התחבורה; לא בידי החברה. בהקשר זה שוכנעתי גם, כי החברה עושה כל שלאל-ידה על מנת לבדל בינה לבין חברת דרך ארץ, המפעילה את כביש 6 המרכזי, לצורך מניעת בלבול: סמליל (לוגו) החברות שונה; עיצוב המעטפות שונה, לרבות צבען; ומעל לכל זאת – על גבי המעטפה של החברה, מופיעה הבהרה מודגשת בצבע אדום, כהאי לישנא: "שימו לב! החיוב בחשבונית זו הינו עבור נסיעות בכביש 6 חוצה צפון החדש (במקטעים יקנעם וסומך). לידיעתכם כביש 6 חוצה צפון מופעל על ידי חברה שונה מכביש 6 המרכזי ויש לשלם לה בנפרד!" (ההדגשות במקור – נ' ס'). אין אפוא מקום לקבל את הטענות באשר להטעיה ולבלבול בין החברות השונות.

13.ראוי לציין לגבי עניינה הפרטני של ספיר, כי לוּ פתחה את דברי הדואר שקיבלה, בנקל היתה רואה שמדובר בשובר לתשלום חוב, ולא בקבלה ששולמה על-ידי המנוי שלה. צודקת אפוא החברה בטענותיה, כי נוכח התנהלותה של ספיר – אין לה להלין אלא על עצמה. אשר על כן, סבורני כי די באמור כדי לקבוע, שאף אם יש מקום להידרשותו של בית המשפט להליכי גביה הננקטים על-ידי החברה ועל-ידי חברות אחרות הדומות לה, בפרט באשר למידתיות הצעדים שננקטים על-ידן – המקרה דנן, בנסיבותיו, אינו פורש את המצע הראוי לכך (לגבי שיקול זה ראו, למשל: רע"א 2064/23 נפתלי נ' כהן, פסקה 10 (27.3.2023); רע"א 4107/12 קפון נ' בניסטי, פסקה 10 (11.7.2012)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה, בסך של 3,000 ₪.