רע"א 4750/16 רע"א 4750/16

1.

המשיבה לפניי היא בעלת הזכויות בחלק מחלקה 7 בגוש 10031 בחדרה, שהוקנו לה בירושה מבן זוגה (להלן: המקרקעין ו המנוח ) . בשנת 1995 נחתם בין המנוח לבין אביו של המבקש הסכם שכותרתו "זיכרון דברים", שמכוחו טען המבקש כי הוא הבעלים של מחצית הזכויות במקרקעין (להלן: ההסכם ) . בתום הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים נקבע כי ההסכם מחייב; וכי המבקש זכאי להירשם מכוחו כבעלים של מחצית מזכויות המשיבה במקרקעין, וזאת מבלי שהדבר יגרע מזכותה של המשיבה לתבוע מהמבקש את מחצית ההוצאות שהוציא המנוח בקשר למקרקעין בהתאם לאמור בהסכם. משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות אודות סכום ההוצאות שעל המבקש לשלם למשיבה, הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש שעניינה תשלום מחצית ההוצאות. ביום 26.11.2015 קיבל בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ה' אסיף ) את התביעה באופן חלקי. נקבע כי הצדדים להסכם הסכימו מפורשות כי ההוצאות יחולו על השותפות במקרקעין והמשמעות היא כי כל אחד מהשותפים נושא במחצית ההוצאות. לפיכך, בית המשפט קיבל את תביעת המשיבה בהתייחס לחלק מהרכיבים שנתבעו בצירוף שערוך כפי שנקבע בפסק הדין. ביום 15.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר י' גריל והשופטים כ' סעב ו ס'

ג'יוסי ) את ערעור המבקש וזאת לאחר שקבע כי במשך שנים הודה המבקש לפני ערכאות שונות שעליו לשלם למשיבה מחצית מההוצאות לשם קבלת זכויותיו במקרקעין. נקבע כי בית משפט השלום בחן לעומק את כל רכיבי ההוצאות שנתבעו על ידי המשיבה ואישר אך 30 פריטים מתוך 69 שנתבעו, וזאת לאחר שבחן אם לכל פריט יש קשר לזכויות במקרקעין.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. בתמצית המבקש טוען כי הערכאות הקודמות שגו בקביעותיהן אשר לתשלום ההוצאות. המבקש מעלה שורה של טענות הנוגעות לרכיבים רבים שלגביהם נפסק כי עליו לשאת בתשלום עבור הוצאות המנוח. לטענתו, ככל שהיו למנוח הוצאות אלו קוזזו בין אביו של המבקש לבין המנוח בזמן אמת, ולפיכך לא בכדי המנוח לא תבע את אביו של המבקש במשך כשני עשורים.

3.

לאחר שבחנתי את הבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה במקרים שבהם עולה סוגיה רחבה החורגת מעניינם של הצדדים ( רע"א 2235/16 סרילאן נ' עצמון , פסקה 4 (3.5.2016); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדרי אמת המידה האמורה. טענותיו של המבקש הן "ערעוריות" באופיין והן נוגעות לקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, שאומצו בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי. ככאלו הן אינן מעוררות שאלה החורגת מעניינם הצר של הצדדים. זאת , גם אם הייתי נכון להניח לצורך הדיון כי נפלה טעות בקביעות הערכאות הקודמות אשר לחלק מרכיבי ההוצאות שנפסקו למשיבה – ואין אני אומר כך

(והשוו רע"א 8996/15 סמטובה נ' עזבון המנוח עוזיאל ניסים , פסקה 4 (1.3.2016)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.