פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8996/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
יולדוס סמטובה
נ ג ד
המשיב:
עזבון המנוח עוזיאל ניסים
בקשת רשות לערער על פסק
הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק) ברע"א
35530-09-15 מיום 2.12.2015
בשם המבקשת:
עו"ד רן שובל
החלטה
בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) בגדרו בוטלה החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' הניג ) שדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן לטובת המבקשת.
1.
זהו הרקע הצריך לעניין: המבקשת הגישה ביום 15.2.2009 תביעה כספית בסך של 161,000 ש"ח בעילות נזיקיות נגד אדם אשר לטענתה שניהלה עמו קשר זוגי (להלן: המנוח ). ביום 30.6.2009, משלא הוגש כתב הגנה, ניתן לטובת המבקשת פסק דין בהיעדר הגנה שבו התקבלה תביעתה במלואה (להלן: פסק הדין ). חודשים ספורים לאחר מכן, ביום 14.2.2010, נפטר המנוח. כמה חודשים לאחר מותו מונו מנהלי עיזבון זמניים, שבמהלך שנת 2013 מונו כמנהלי העיזבון הקבועים (להלן: מנהלי העיזבון ) ביום 29.9.2014 הסמיך בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו את מנהלי העיזבון להגיש בקשה לביטול פסק הדין בשם העיזבון, ובקשה כאמור הוגשה 2.12.2014. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' הניג ) דחה ביום 1.7.2015 את הבקשה. בית המשפט ציין כי גם בהנחה המיטיבה ביותר עם מנהלי העיזבון שלפיה יכלו להגיש את בקשת הביטול רק מיום שבית המשפט לענייני משפחה התיר להם לעשות כן – הוא יום ה-29.9.2014 – הרי שגם אז הוגשה הבקשה בחלוף חודשיים, באיחור של חודש מהמועד הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ); וכי בנסיבות העניין די בכך כדי לדחות את הבקשה. בית המשפט ציין בנוסף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי לא התקיימו התנאים לביטול פסק הדין מחובת הצדק או מטעמי שיקול דעתו של בית המשפט.
2.
מנהלי העיזבון הגישו בקשת רשות לערער על החלטה זו. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) קיבל ביום 2.12.2015 את הבקשה, דן בה כבערעור וקיבלו. נקבע – תחת ההנחה שאימץ בית משפט השלום, שלפיה הבקשה הוגשה בחלוף חודשיים מהמועד שבו התאפשר הדבר – כי בנסיבות העניין, איחור של חודש מהמועד המותר בתקנות בהגשת בקשת הביטול אינו מצדיק את דחיית הבקשה; בין היתר עקב ספקות הנוגעים ליכולתו האפקטיבית של המנוח להתגונן מפני התביעה במועדים הרלוונטים עקב מצבו הרפואי. אף צוין כי בנסיבות העניין מדובר בביטול ה"נושק לחובת הצדק"; ולבסוף, כי לא ניתן לומר שלא קיימים סיכויי הגנה טובים.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי היה על מנהלי העיזבון להגיש את הבקשה סמוך לאחר שמונו לתפקידם ולא כמה שנים לאחר מכן כפי שעשו בפועל; וכי שגו הערכאות הקודמות שמנו את המועד להגשת הבקשה החל מהיום שבו הוסמכו המנהלים להגישה ולא מן היום שבו מונו כמנהלי העיזבון. המבקשת טוענת בנוסף כי מנהלי העיזבון לא הצביעו על הגנה אפשרית מפני התביעה; וכי ביטול פסק הדין בנקודת הזמן הזו – כ-6 שנים לאחר שניתן – יגרום לתוצאה בלתי צודקת.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. בית המשפט המחוזי הורה על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ובכך פתח את הדרך לבירור התביעה לגופה. לפיכך באה ההחלטה בגדר של סעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי עניינים שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט–2009 הקובע כי לא תינתן רשות לערער על החלטה המקבלת בקשה לביטול פסק דין (רע"א 7480/14 דדוש נ' ויפרובניק , פסקה 3 (18.11.2014)). גם אילו היינו חוצים את המחסום האמור לא שוכנעתי כי הבקשה – הממוקדת כולה בעובדות המקרה הפרטניות – מגלה עילה למתן רשות לערער לבית משפט זה על פי אמות המידה המקובלות (ר"ע 123/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). זאת, גם אם הייתי נכון להניח לצורך הדיון כי נפלה טעות בקביעותיהן של הערכאות הקודמות ביחס למועד הרלוונטי לחישוב תקופת האיחור – ואין אני אומר כך (רע"א 26/14 אורני נ' שלמה זיו ושו"ת – רואי חשבון , פסקה 5 (28.1.2014); רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס , פסקה 7 (14.6.2011)).
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א
באדר א התשע"ו (1.3.2016).
ש
ו פ ט