רע"א 4822/11 ברוך ארביבו נ. רחל ארביבו

1.

ביום 13.11.11 הכרעתי בבקשת רשות ערעור של המבקש, שהינו פושט רגל. בבקשה השיג המבקש על החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קבע, כי על המבקש להמציא ערבות של צד ג' בסך 8,000 ש"ח כתנאי למתן אישור להגשתה של תביעת גירושין נגד אשתו של המבקש, היא המשיבה 1 (להלן – האשה ). דנתי בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והחלטתי לקבל את הערעור. קבעתי כי כנראה, המבקש רשאי היה להגיש את תביעת הגירושין בלא צורך לקבל תחילה את אישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל. עוד נקבע, כי מכל מקום טעה בית המשפט המחוזי בהתנותו את התנאי הנזכר, זאת משום שאין זה מתפקידו של בית המשפט של פשיטת הרגל להגן על אדם הנתבע על ידי החייב מחוץ להליך של פשיטת הרגל, במיוחד כאשר מדובר בהליך גירושין. פסק הדין ניתן בלא שהייתה בפניי תשובה של האשה לבקשת רשות הערעור. עתה עותרת האשה לביטולו של פסק הדין.

2.

בבקשת הביטול אין האשה טוענת שלא ידעה על דבר בקשת רשות הערעור. האשה טוענת כי מאחר שנפגעה בתאונת דרכים היא התגוררה בביתה של בתה ולא בביתה שלה. האשה טוענת כי לא יכולה הייתה להגיב לבקשת רשות הערעור "שכן את החומר הערעור שהגיש המשיב, קיבלה המבקשת מאוחר". אין כל ציון מתי הגיע "החומר" לידי המבקשת. בבקשה טוענת המבקשת כי היא עגונה במשך 29 שנים, כי היא הגישה אין ספור בקשות לגט בפני בין הדין הרבני, אך המבקש לא הופיע שם. כמו כן מועלות טענות נוספות נגד התנהלותו של המבקש.

3.

דינה של הבקשה להידחות. האשה אינה מכחישה שקיבלה את בקשת רשות הערעור ואת החלטתי מיום 10.8.11, בה קבעתי כי על המשיבים להגיש תשובות לבקשת רשות הערעור. היא אינה נוקבת בתאריכים בהם הגיעו אליה הבקשה והחלטתי. מכאן, שאין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. כמו כן לא מועלית כל טענה ממשית לגופם של דברים. היינו, אין כל טיעון שמסביר מדוע צדק בית המשפט המחוזי, כבית משפט לפשיטת רגל, משחייב את המבקש ליתן ערובה להוצאות האשה כתנאי להגשתה של תביעת גירושין. יצויין, כי בפסק הדין העליתי את האפשרות, שהאשה יכולה לדרוש מבית הדין הרבני שיחייב את המבקש, בהליך הגירושין, ליתן ערובה להוצאותיה. כמובן, שעניין זה תלוי כל כולו בסמכויותיו ובשיקול דעתו של בין הדין הרבני.

4.

אי לכך, הנני דוחה את בקשת הביטול. לא ייעשה צו להוצאות.