פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4856/17
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים – משרד הביטחון
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
בחיפה
(כב' השופטת ע' ורבנר) בע"ו 1912-03-17 מיום 1.6.2017
בשם המבקש:
עו"ד מוניר עראידה
החלטה
1.
למבקש נכות מוכרת בשיעור של 44% לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ), הנובעת – בין היתר – מתסמונת דחק פוסט-טראומטית (להלן:
PTSD ). המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלה אם להכיר במחלת הפיברומיאלגיה שממנה סובל המבקש כנכות הנובעת באופן בלתי אמצעי מתסמונת ה- PTSD , בהתאם לתקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969. לבקשה דנן קדמו הליכים משפטיים רבים, ואדרש אך לאחרון שבהם – הוא הרלוונטי לענייננו. ביום 7.2.2017 הודיעה ועדה רפואית עליונה (להלן: ועדה עליונה ) על דחיית בקשת המבקש להכיר בפיברומיאלגיה כפגימה מוסבת, הנובעת באופן בלתי אמצעי מה- PTSD . זאת, משנדחתה טענת המבקש לקיומו של קשר סיבתי בלתי אמצעי וישיר בין הופעת הפיברומיאלגיה ל- PTSD . הוועדה העליונה ציינה כי בחוות דעת המומחים שהוצגו על ידי המבקש אין כדי לערער על האסכולה המקובלת, שלפיה לא קיים קשר סיבתי בין PTSD לבין פיברומיאלגיה.
2.
ביום 1.6.2017 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' ורבנר ) ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה האמורה. נקבע כי מהחלטת הוועדה העליונה עולה בבירור כי זו סברה שלא קיימת אסכולה רפואית התומכת בטענות המבקש; וכי כל המאמרים שצורפו לאחת מחוות הדעת שהוגשו על ידי המבקש "אינם מוכיחים קיום קשר סיבתי בלתי אמצעי ברמה הרפואית הנדרשת". בית המשפט הוסיף כי הפניה למאמרים המצביעים על מתאם בין שתי המחלות אינה מספיקה כדי "להפנות לאסכולה ברורה ממנה עולה כי מחלה אחת נובעת מהשנייה". בנתון לכך, לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערב בשיקול הדעת המקצועי המסור לוועדה העליונה שקבעה – בדומה לערכאות קודמות שדנו ב עניינו של המבקש – כי לא קיים קשר סיבתי כאמור.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש סבור, בעיקרם של דברים, כי בקשתו מעלה שתי שאלות הדורשות הכרעה עקרונית: האחת , אם עלה בידו להוכיח כי קיימת אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין PTSD
לבין פיברומיאלגיה. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי חוות דעת המומחים מטעמו אינן מעידות על קיומה של האסכולה האמורה. השנייה , נוגעת לשאלת היקף חובת ההנמקה המוטלת על הוועדה העליונה. לדברי המבקש, היה על הוועדה העליונה לנמק את החלטתה "באופן מפורש ובהיר", תוך התייחסות מפורטת לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים ולממצאים שהביאו בדבר קיומו של קשר בין PTSD
לבין פיברומיאלגיה. זאת – בין היתר – בשים לב להחלטות של ערכאות קודמות שניתנו בעניינו של המבקש; ושהורו לוועדה העליונה לנמק את החלטתה בעניינו. המבקש הוסיף כי בהקשרים הנוגעים לתביעות לפי חוק הנכים – שהוא חוק סוציאלי שמטרתו להיטיב עם תובע הזכות – וכאשר מונחות לפני הוועדה העליונה חוות דעת כבדות משקל, חלה על הוועדה העליונה "חובת הנמקה מוגברת", שלא קוימה בעניינו.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בבקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי", ובכללן בקשות רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור על החלטות הוועדה הרפואית העליונה, נוהגת אמת מידה מצמצמת, והרשות לערער עליהן תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הצר של הצדדים ( רע"א 818/17 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 4 (17.5.2017); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982)). טיעוניו של המבקש אינם באים בגדרי אמת המידה האמורה. חרף הניסיון של המבקש לשוות נופך עקרוני לטענותיו בנוגע להוכחת קיומה של אסכולה התומכת בקשר הסיבתי, אלו מופנות נגד החלטות המצויות בלב שיקול דעתה המקצועי של הוועדה העליונה, ואין הן מצדיקות מתן רשות לערער ( רע"א 8071/16 פלוני נ' קצין התגמולים (15.11.2016); רע"א 4786/11 סואעד נ' קצין התגמולים , פסקה 5 (10.7.2011)).
אף השגות המבקש הנוגעות לחובת ההנמקה אינן מצדיקות את קבלת הבקשה, משהן מופנות – בעיקרן – לאופן יישום הדין הנוגע לחובת ההנמקה של רשות מינהלית כפי שזה נקבע בפסיקה ( רע"א 7056/14 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 14 (30.11.2014)). נוכח האמור, לא ראיתי להיעתר לבקשה.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ב' בחשון התשע"ח (22.10.2017).
ש ו פ ט