רע"א 4911/11 אליהו דיאס נ. האפוטרופוס הכללי /כונ''ר

לפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת פש"ר 6090-09 מיום 29.5.2011 ומיום 6.6.2011 במסגרתן נדחו בקשות שונות של המבקש. יוער כי במקור הוגשה בקשת רשות ערעור גם על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.6.2011 במסגרתה ניתן צו מאסר נגד המבקש. בעניין זה ניתנה ביום 12.9.2011 החלטת הרשם, ג' שני ולפיה על החלטה זו רשאי המבקש להגיש ערעור בזכות. לפיכך הורה הרשם בהחלטתו כי ההליך לגבי ההחלטות מיום 29.5.2011 ומיום 6.6.2011 ימשיך במסגרת בקשת רשות ערעור ולגבי ההחלטה מיום 5.6.2011 על המבקש להגיש ערעור נפרד, בזכות.

השתלשלות העניינים

1.

ביום 26.4.2010 הוכרז המבקש כפושט רגל. עם תום הדיון ולאחר שניתנה ההחלטה המורה לו לשלם סך של 750 ש"ח בחודש, ביקש המבקש לחזור בו מבקשתו. בית המשפט לא נעתר לבקשתו לאור העובדה שהוגשו תביעות חוב על ידי נושים בסכום משמעותי. נקבע כי במידה ותוגש בקשה, יזומנו הנושים לומר את דברם. ביום 8.6.2010 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול הליכי פשיטת רגל ולחלופין למתן צו הפטר. דיון בבקשה התקיים בבית המשפט ביום 18.11.2010. בהחלטתו מאותו היום, ציין בית המשפט כי בא כוח בנק דיסקונט, שהינו נושה של החייב וכן הכנ"ר מתנגדים לביטול ההליך. כן צויין כי החייב הצהיר על חובות בסדר גודל של 1,240,000 ש"ח והוגשו בעניינו עשר תביעות חוב על סך של כ-1,350,000 ש"ח. עוד צויין, כי למרות שהמבקש התגרש זה מכבר מאשתו הם גרים יחדיו. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום בשלב זה להורות על ביטול ההליך. כן נקבע כי קיימת עילה, ולו בשל העובדה שהמבקש עצמו הגיש את הבקשה להכריזו כפושט רגל בטענה כי הוא חדל פירעון.

2.

בהמשך, הגיש המבקש בקשה להסרת עיקולים על רכב פרטי מסוג רנו קליאו שנת יצור 1995 שלטענתו "מושבת ומחוסר כל ערך". בתגובתה ציינה הנאמנת כי מבקשת המבקש היא למדה כי הוא רכש לאחרונה רכב חילופי. בבירור שערכה עימו נודע לה כי המבקש רכש רכב בסכום של 41,000 ש"ח מכסף "שחסך" כלשונו, ואף שילם את ביטוח החובה לרכב. הנאמנת אף ציינה כי מיום שהוכרז המבקש כפושט רגל, למעלה משנה קודם לכן, הוא אינו משלם את התשלום החודשי שהושת עליו. החלטת בית המשפט, הראשונה עליה מלין המבקש עתה לפניי, ניתנה ביום 29.5.2011. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי הוא מקבל את עמדת הנאמנת וכי אין מקום להסרת העיקולים. עם זאת, נקבע כי "הנאמנת תשקול את גורל ההליך, בין היתר, גורל הרכב הישן, שכן אין מקום להותיר את העיקולים במקומם, אלא אם תצמח תועלת לתיק הכינוס". בית המשפט אף נעתר לבקשת הנאמנת להורות למשרד הרישוי לרשום הערה לפיה אין לעשות כל עסקה ביחס לרכב החילופי שרכב המבקש.

3.

ביום 6.6.2011 הגיש המבקש "בקשה חוזרת בדבר ביטול הליך פש"ר בתיק 6090/09 לחילופין בקשה למתן צו הפטר תוך שמירה על כבוד האדם החוקתיים". עוד באותו היום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטה השנייה עליה מלין המבקש לפניי, קבע בית המשפט כי נקבע מתווה לדיון בהחלטה מיום 18.11.2010 וכי עד אשר החקירה לא תסתיים אין מקום לשינוי המתווה שנקבע.

הטענות בבקשה

4.

על ההחלטות הנזכרות מיום 29.5.2011 ומיום 6.6.2011 מלין המבקש בהליך שלפניי. המבקש טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי לפיה אין לבטל את העיקולים על הרכב פוגעת "בזכות הקיום של המבקש בכלל ובכבודו כאדם בפרט".

5.

בהתייחס להחלטה מיום 6.6.2011 טוען המבקש כי בית המשפט "המחליט שלא להיעתר לבקשת המבקש לקבלת צו הפטר בנסיבות אישיות קשות ומורכבות, לחלופין אף לא להיעתר לבקשת המבקש לביטול הליך ה-פש"ר, הינו בית משפט המעוניין להחזיק פושט רגל כבין [צ"ל "בן" – מ.נ.] ערובה כבקשת המשיבים".

6.

המבקש, אשר על פי הצהרותיו הוא נכה בשל תאונת עבודה שעבר, טוען כי לאור החלטות בית המשפט המחוזי חלה החמרה במצבו הרפואי. כן מעלה המבקש שורה של טענות נגד התנהלותם של המשיבים.

תגובת המשיבים

7.

הנאמנת סבורה כי דין הבקשה להידחות. בהתייחס לטענות המבקש בעניין ההחלטה מיום 29.5.2011 נטען כי רק בעקבות הבקשה שהגיש המבקש להסרת העיקול על הרכב נודע לה כי הוא רכש לעצמו רכב חילופי בשווי 41,000 ש"ח מ"כסף שחסך". הנאמנת טוענת כי לא ברור לשם מה הוא זקוק לרכב, מדוע אינו משתמש בתחבורה הציבורית ומדוע אינו יכול להסתפק ברכב שעלותו פחותה. כן נטען, כי לא ברור מדוע סבור המבקש כי בית המשפט צריך להושיט לו סעד כאשר הוא לא ממלא אחר החלטותיו.

8.

בהתייחס להחלטה מיום 6.6.2011 נטען כי בצדק נדחתה הבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל ולחלופין למתן הפטר. על פי הנטען, עניין זה עלה בבקשה קודמת של המבקש אשר נדונה ונדחתה ביום 18.11.2010 נוכח התנגדות הכונס הרשמי והנושה – בנק דיסקונט. עוד מוסיפה הנאמנת וטוענת כי המבקש עושה דין לעצמו, מסתיר מידע ונכסים ואינו שועה להחלטות בית המשפט בהליך שהוא עצמו יזם ומכאן שלא היה מקום להיעתר לבקשותיו.

9.

גם הכונס הרשמי סבור כי דין הבקשה להידחות. בהתייחס להחלטה מיום 29.5.2011 נטען כי אין לאפשר למבקש להמיר את זכויותיו מרכבו המושבת לרכב החדש שרכש מאחר והמבקש מתנהל בחוסר תום לב בהליך פשיטת הרגל. נטען, כי מצבו של המבקש לוט בערפל, כאשר מחד הוא הצהיר כי הוא גרוש ומאידך מסתבר כי הוא גר עם גרושתו ונושא בשכר הדירה. כן נטען, כי המבקש מסרב למסור לנאמנת את כתובת המגורים שלו, ואינו מגיש דוחות חודשיים בדבר הכנסותיו והוצאותיו לכונס הרשמי. הכונס הרשמי סבור כי המבקש נוהג בזלזול כלפי נושיו ובעודו מתחמק מתשלומים, לא מגיש דוחות חודשיים ולא מעדכן בדבר מקום מגוריו, הוא לפתע מבשר כי הצליח לחסוך סכום לא מבוטל ולרכוש רכב ואף לשלם עבורו ביטוח חובה. עוד נטען, כי המבקש לא הציג מסמכים רפואיים המעידים על מצבו הרפואי המצדיק שימוש ברכב צמוד. עם זאת, ציין הכונס הרשמי כי במידה ויומצאו אישורים רפואיים מתאימים אשר יצביעו על צורך אמיתי ברכב רפואי צמוד שישרת אותו באופן קבוע, הכונס הרשמי לא יתנגד להסרת העיקולים אשר הוטלו על רכבו הקודם.

10.

בהתייחס להחלטה מיום 6.6.2011, טוען הכונס הרשמי כי מרגע שהליך פשיטת הרגל נעשה קולקטיבי הוא אינו עניינו של החייב בלבד אלא עניינם של כלל הנושים ולכן דין הבקשה לביטול ההליך, מבלי להיוועץ בנושי המבקש, להידחות. כונס הנכסים טוען, וכך טענה גם הנאמנת, כי בדרך כלל כאשר חייב אינו עומד בתנאי צו פשיטת הרגל, מבטל בית המשפט את ההליך, ואולם נטען כי במקרה דנן ביטול ההליך כלל אינו מרתיע את החייב. הכונס הרשמי סבור כי הליכי פשיטת הרגל מאפשרים חקירה מעמיקה יותר מאשר הליכי ההוצאה לפועל ולכן סביר כי טובת הנושים דורשת השארתו בהליך.

11.

להשלמת התמונה יוער כי המשיב 3 לא הגיש תגובה מטעמו. ביום 25.9.2011 הגיש המבקש בקשה להגשת תגובה. בהחלטתי מיום 27.9.2011 נעתרתי לבקשה ותשובה לתגובה הוגשה ביום 10.10.2011. בתשובה לתגובה חוזר המבקש ומביע את התנגדותו לטענות המשיבים. כן מציין המבקש כי הגיש ערעור בזכות בעניין צו המאסר שניתן נגדו ולפיכך הוא "מנוע בשלב זה מלהגיב באופן יסודי ופרטני כנגד כל טענה כעולה מתשובת המשיבים מיום 22.9.2011 וזאת כדי למנוע מן המשיבים לדעת גודל המתקפה הצפוי להם במהלך הליך הערעור...".

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתשובה לתגובה על נספחיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. המבקש לא העלה בבקשתו טעם המצדיק התערבות בהחלטות בית המשפט המחוזי. בהתייחס להחלטה מיום 29.5.2011, הרי שבית המשפט הותיר בהחלטתו פתח להסרת העיקול והורה לנאמנת לשקול אם יש מקום להתיר את העיקולים במקומם. הכונס הרשמי ציין בתגובתו לפניי כי במידה והמבקש יציג מסמכים רפואיים אשר יצביעו על צורך אמיתי ברכב רפואי צמוד שישרת אותו באופן קבוע, הוא לא יתנגד להסרת העיקולים אשר הוטלו על רכבו הקודם . לפיכך, דומה כי ההליך בעניין זה טרם הגיע למיצוי. אם בידי המבקש מסמכים רפואיים באפשרותו להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה מתאימה.

13.

אשר להחלטה מיום 6.6.2011 הרי שמדובר למעשה במעין בקשה "לעיון חוזר" בהחלטה קודמת שניתנה ביום 18.11.2010. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי עד לסיום החקירה אין מקום לשנות את המתווה שנקבע. נימוקי בית המשפט להחלטה שלא להיעתר לבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל ניתנו עוד בשנת 2010 בהחלטה הנזכרת מיום 18.11.2010 ועליה, כפי שעולה מהחומר שלפניי, לא הוגשה בקשת רשות ערעור. מעבר לכך, יש לדחות את טענתו של המבקש לפיה בית המשפט מחזיק בו "כבן ערובה". המבקש הוא שיזם את הבקשה להכריז עליו כפושט רגל, אך המשך ההליכים אינו תלוי ברצונו-שלו.

14.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.