רע"א 4955/19 חניתה בביש נ. עו"ד אביב רונן - נאמן

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט מ' תמיר ) בפש"ר 60110-08-18 מיום 19.6.2019 בגדרה נדחה ערעור המבקשת על דחיית תביעת החוב שהגישה נגד החייב יצחק ניגרי (להלן: החייב ), מהטעם שלא הופקד עירבון שהושת עליה במסגרת הערעור.

1.

לטענת המבקשת, גרושתו של החייב, החייב – אשר ניתן לו צו כינוס ביום 7.11.2012 – חב לה חוב מזונות בסך של 254,404 ש"ח. אלא שרק בשנת 2018 הגישה המבקשת תביעת חוב נגד החייב, בציינה, בבקשתה להארכת המועד להגשת תביעת החוב, כי "לא ברור" לה מדוע נשמטה מתודעתה תביעת החוב. ביום 15.8.2018 נדחתה תביעת החוב על ידי משיב 1 (להלן: הנאמן ) משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק הגשתה באיחור כה ניכר. אף לטענת המבקשת האיחור בהגשה נבע מטעות, אך טעות או תקלה משרדית אינן באות בגדר "טעם מיוחד" כאמור. מה גם, המבקשת ידעה על צו הכינוס שניתן, הגישה בקשות במסגרת הליך הפש"ר ביניהן בקשה לקציבת מזונות נגד החייב, ואף הגישה תביעת חוב אחרת בסך של 5,000 ש"ח במועד (יצוין כי הכרעת הנאמן לא צורפה לבקשה ועיינתי בתוכנה באמצעות מערכת "נט המשפט").

2.

ביום 20.8.2018 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי על דחיית תביעת החוב, במסגרתו נטען בעיקר כי היה על הנאמן לדון בתביעת החוב ולקבלה, שכן חוב מזונות הינו חוב מהותי אשר לו חשיבות עליונה כאשר החייב אינו יכול להיות מופטר ממנו לעולם. כמו כן טענה המבקשת כי נוכח טעות טכנית בלבד לא הגישה את תביעת החוב במועדה.

3.

ביום 14.9.2018 קבע בית המשפט המחוזי כי על המבקשת להפקיד עירבון בסך של 10,000 ש"ח תוך 30 יום וזאת להבטחת הוצאות הנאמן בערעור. המבקשת הגישה בקשה "לעיון מחדש" בהחלטה, ולאחר שהוגשה תגובת הנאמן ולאחריה תשובת המבקשת, נדחתה בקשתה בהחלטה מיום 1.2.2019. במסגרת ההחלטה הובהר כי המבקשת לא הציגה נתונים על אודות כלל הוצאותיה והכנסותיה ולא הראתה כי אין באפשרותה להפקיד את הסכום שנקבע. לפנים משורת הדין ניתנה למבקשת אפשרות להפקיד את העירבון תוך 15 ימים נוספים.

4.

גם על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה "לעיון מחדש", ולאחר שהוגשה תגובת הנאמן, תשובת המבקשת ואף תגובת הכנ"ר, נדחתה גם בקשה זו בהחלטה מיום 12.4.2019. בית המשפט ציין כי המבקשת לא הגישה מסמכים רלוונטיים לעניין מצבה הכלכלי הנדרשים לצורך הכרעה בבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון. כמו כן, צוין כי כפי שהבהיר הנאמן, חוב החייב לא יופטר בגין חוב המזונות גם אם תתגבש תכנית פירעון כזו או אחרת. עם זאת, לפנים משורת הדין ניתנה למבקשת הזדמנות נוספת להפקדת הסכום תוך 10 ימים, שאם לא כן, ידחה הערעור.

5.

אלא שגם לאחר שניתנה החלטה זו, העירבון לא הופקד. חלף זאת, הגישה המבקשת בקשות נוספות – בקשה לקבל מידע בדבר עמידת החייב בחיובי ההליך, בקשה לאפשר לה לשלם סך של 2,000 ש"ח בלבד, ובקשות שונות להארכת המועד להפקדת העירבון. ביום 5.5.2019 הובהר כי על המבקשת להפקיד את מלוא העירבון, וזאת עד למועד שנקבע בהחלטה מיום 12.4.2019. ביום 4.6.2019 הבהיר בית המשפט פעם נוספת, בהידרשו לבקשת המבקשת, כי אין להסתפק בהפקדת סכום של 2,000 ש"ח בלבד. לבסוף, ביום 19.6.2019 נדחה ערעור המבקשת לאחר שנדחו כלל הבקשות שהגישה בעניין הפקדת העירבון. בית המשפט הבהיר כי בקשותיה של המבקשת לעיון מחודש בהחלטה על הפקדת העירבון נדחו, כאשר בהחלטה מיום 12.4.2019 הובהר כי אם לא יופקד העירבון עד המועד שננקב בו, ידחה הערעור. חרף קביעותיו המפורשות של בית המשפט, לא הוגש כל פירוט לגבי כלל הנכסים, ההכנסות וההוצאות של המערערת ושל התא המשפחתי שלה ולא הוצגו כל אסמכתאות בעניין.

6.

מכאן לבקשת רשות הערעור שלפנַי. ברובה חזרה המבקשת על הטענות שהעלתה לפני בית המשפט המחוזי. בעיקר נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משהורה מיוזמתו על הפקדת העירבון מבלי שהדבר התבקש על ידי הנאמן, כאשר סיכויי הערעור וודאיים, שכן מדובר בחוב מזונות ילדים, בעוד שהמבקשת הינה חסרת יכולת להפקיד את הסכום שנקבע ומצבה הרפואי קשה.

7.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. לבית המשפט קיימת סמכות להורות על הפקדת עירבון במסגרת ערעור על הכרעה בתביעת חוב (ראו למשל: רע"א 5809/17 בן משה

חלה נ' הכונס הרשמי , פסקה 2 (18.7.2017)). שיקול הדעת המסור לבית המשפט בבואו להורות על הפקדת עירבון ובקביעת גובהו הוא רחב וערכאת הערעור תמעט להתערב בו (רע"א 7386/16 לוי נ' עו"ד יעקב אמסטר , פסקה 6 (27.11.2016); רע"א 7045/17 בן משה נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (25.1.2018)). בענייננו, בית המשפט נדרש לטענות המבקשת פעם אחר פעם, ודחה פעמיים בקשה לעיון מחדש בהחלטה על הפקדת העירבון, בהבהירו כי המבקשת לא הציגה כל פירוט בדבר הכנסותיה והוצאותיה או בדבר סיוע מהקרובים לה (פירוט אשר גם לא הוגש בבקשה שלפנַי). חרף זאת, לפנים משורת הדין, דחה בית המשפט פעם אחר פעם את המועד להפקדת העירבון. בנסיבות אלו, אינני מוצא כל עילה להתערב בהחלטה על דחיית הערעור בשל אי-הפקדת העירבון שנקבע.

8.

למעלה מן הצורך יצוין, כי המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור שהגישה על דחיית תביעת החוב היו גבוהים ביותר, וזאת בין היתר בהסתמך על פסק הדין שניתן בעניין ברדה (ע"א 2837/17 ברדה נ' כונס הנכסים הרשמי (6.6.2018)), בו נקבע כי חוב מזונות נותר בר-תביעה לכל דבר ועניין ואינו נכלל על דרך הכלל בצו ההפטר אף אם לא הוגשה במסגרת ההליך תביעת חוב. לשיטת המבקשת, על פי ההלכה שנפסקה בעניין ברדה , חוב מזונות הינו "חוב קדוש" כדברי בא-כוחה, ולפיכך אין מקום לדחות תביעת חוב מזונות גם אם הוגשה באיחור. אלא שאין להלכה זו כדי להועיל למבקשת. כפי שנקבע זה מכבר בעניין ברדה , וכפי שגם ציין בית המשפט המחוזי, חוב מזונות אינו בר-הפטר. אכן, לאור קביעת בית המשפט המחוזי, אין בדחיית תביעת החוב שהגישה המבקשת בשל איחור בהגשתה כדי לחסום את דרכה להיפרע ממנו במסגרת הליכי הוצאה לפועל לאחר תום הליכי פשיטת הרגל. ברם, בניגוד לדעת המבקשת, אין זה נכון לומר שקיימת חובה על הנאמן לקבל את תביעת חוב המזונות ויהי מה.

הבקשה נדחית.