רע"א 5809/17 יצחק בן משה חלה נ. הכונס הרשמי

1.המבקש מצוי בהליכי פשיטת רגל. לאחרונה הוכרעו תביעות חוב שהוגשו בעניינו, והמבקש הגיש מספר ערעורים על הכרעות אלו. כונס הנכסים הרשמי ביקש מבית המשפט להורות למבקש להפקיד ערבון בגין כל אחד ואחד מן הערעורים שהוגשו. בית המשפט נעתר לבקשה, והורה למבקש להפקיד ערבון בגין כל ערעור שהוגש בסך של 7,500 ₪, שאם לא כן יימחקו הערעורים. על החלטה זו מוסבת הבקשה שלפני, שהוגשה היום, למתן רשות ערעור. בבקשה נטען כי בהחלטה קודמת נקבע שהערעורים יוגשו בנפרד ותשולם אגרה עבור כל אחד מהם, וממילא משתמע מהחלטה זו שאין להטיל על המבקש הפקדת ערבון. כמו כן נטען כי מבחינה משפטית אין עילה לחייבו בהפקדת ערבון, וכי משמעות ההחלטה היא חסימת הדלת בפניו מהגשת הערעורים. לצד הבקשה הוגשה היום גם בקשה לעיכוב ביצוע.

2.דין הבקשה להידחות. הסמכות להורות על הפקדת ערבון במסגרת ערעור על הכרעה בתביעת חוב, גם כאשר החייב הוא המערער, אינה מוטלת בספק (רע"א 7386/16 לוי נ' אמסטר (27.11.2017)). החלטותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי לא עסקו בסוגיית הערבון, וממילא לא קבעו בעניין זה דבר. ההחלטה בדבר הפקדת ערבון ובדבר שיעורו היא החלטה דיונית, המבוססת על איזון בין שיקולים שונים, שערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בו. בית המשפט המחוזי נימק את הכרעתו על סמך סיכויי הערעורים מזה, והחשש מפני הקושי לגבות הוצאות מן המבקש מזה; בפרט לאור התנהלותו של המבקש בהליכי פשיטת הרגל עד כה. איני רואה טעם של ממש להתערב באיזון זה.

3.אכן, לא נעלם מעיני כי הדבר גורם קושי למבקש. ברם, עסקינן בהפקדת ערבון במסגרת ערעור, אשר ככל שיתקבל – יושב למבקש במלואו. אם כן, ממה נפשך: אם הערעורים יתקבלו, הפגיעה במבקש תהיה זמנית בלבד; ואם הם ידחו – הרי שאין הצדקה שהמשיבים לערעורים לא יזכו לקבל את הוצאותיהם. בשים לב לכך, וליתר השיקולים אשר פורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי, הרי שאין להעניק משקל מכריע לקושי שבפניו ניצב המבקש. בנוסף, הסכום שנקבע עבור כל ערעור הוא מידתי ומבטא התחשבות מסוימת במבקש (השוו: שם , פסקה 7).

4.אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית; ועמה נמחקת הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.