רע"א 7386/16 רע"א 7386/16

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) מיום 7.7.2016 בפש"ר 14271-10-15, בגדרה הורה בית המשפט למבקש להפקיד עירבון בגין ערעורים שהגיש על הכרעות בתביעות חוב נגדו.

1.כנגד המבקש ניתן צו כינוס בפשיטת רגל והמשיב 1 מונה כמנהל מיוחד לנכסיו וכן לנכסי מספר חברות שבבעלות בניו (להלן ובהתאמה: המנהל המיוחד והחברות ). המנהל המיוחד הכריע בתביעות החוב האישיות שהוגשו כנגד המבקש והעמידן על הסך של 29.5-27.5 מיליון ₪, בנוסף לשתי תביעות שהתקבלו לאחר המועד להגשתן וטרם נבחנו. ביני לביני, ובמסגרת ההליכים השונים שהתנהלו בעניינם של המבקש ושל החברות, אישר בית משפט קמא את מכר זכויותיו של המבקש במקרקעין שבבעלותו.

2.המבקש הגיש לבית משפט קמא ערעור על 7 מהכרעות החוב של המנהל המיוחד, והלה עתר להורות למבקש להפקיד עירבון בסך 25,000 ₪ בכל ערעור לשם הבטחת הוצאותיו, מכוח תקנה 427 או תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). המנהל המיוחד טען כי בהיותו של המבקש בהליך כינוס נכסים לא תהיה אפשרות מעשית לגבות ממנו הוצאות, ככל שאלו אכן ייפסקו כנגדו. עוד נטען כי סיכוי הערעורים להתקבל קלושים מכיוון שהמבקש אך "ממחזר" טענות שכבר נבחנו ונדחו על ידי המנהל המיוחד עת הכריע בתביעות החוב. לטענת המנהל המיוחד, המבקש הגיש את ערעוריו באופן גורף על כלל הכרעות החוב, למעט אלו שבהן היה לו אינטרס שלא לערער על תוצאתן, כמו בעניינם של נושים שבחרו מטעמיהם שלא לעמוד על בקשות הכינוס. עוד נטען כי המבקש הצהיר עוד טרם הוכרעו התביעות כי בכוונתו למצות את שתי זכויות הערעור על ההכרעות בתביעות החוב, מה שמעיד על חוסר תום לב מצד המבקש, שימוש לרעה בהליכי משפט וניסיון להאריך את ההליך על מנת לעכב את מכירת נכסיו.

3.המבקש הגיש את תגובתו לבקשה ועתר לפטור מהפקדת עירבון. נטען, בין היתר, כי אין לחייב תובע במתן ערובה מחמת עוניו בלבד, וכי נוכח מצבו הכלכלי הקשה והעדר פוטנציאל להכנסות, אי מתן הפטור יפגע בזכותו לקבל את יומו בבית המשפט; כי אין ממש בטענה לפיה הערעורים הוגשו באופן גורף ובמטרה לעכב הליכים; וכי זכותו על פי דין להגיש ערעור על הכרעות החוב של המנהל המיוחד. לאור טענות המנהל המיוחד כי המבקש לא הוכיח חוסר יכולת כלכלית כנדרש לצורך מתן פטור, הגיש המבקש ביום 26.6.2016 תצהיר לגבי מצבו הכלכלי.

כונס הנכסים הרשמי תמך בעמדת המנהל המיוחד, בין היתר מאחר שעסקינן בבירור עובדתי מורכב וסיכויי הערעורים להתקבל נמוכים.

4.בהחלטתו מיום 7.7.2016 קיבל בית משפט קמא את הבקשה באופן חלקי. נקבע, כי בין אם חלה תקנה 427 לתקנות ובין אם חלה תקנה 519(א), על המבקש להפקיד ערבונות נוכח הקושי לגבות ממנו את הוצאות ההליך, ככל שאלו שיפסקו, בשל היותו בהליך פשיטת רגל. בית המשפט ציין בהחלטתו כי הערעורים הוגשו באופן גורף על כל ההכרעות בתביעות החוב, באופן המקים ספק בסיכויי הערעורים להתקבל. בשורה התחתונה, נוכח היותו של המבקש בהליכי פשיטת רגל ובשים לב למספר הערעורים שהוגשו, הועמד העירבון על סך של 7,500 לכל ערעור.

5.המבקש לא השלים עם ההחלטה ומכאן הבקשה שבפניי.

בבקשתו חזר המבקש על טענותיו בבית משפט קמא, והדגיש כי מצבו הכלכלי והבריאותי אינו מאפשר לו לעמוד בסכום הערבונות שנקבע, המצטבר לסך כולל של 52,500 ₪. לטענתו, הוא מתקיים מקצבת זקנה בלבד ונעזר בבני משפחה ובחברים על מנת לעמוד בתשלומי דמי שכירות ולרכוש מזון ותרופות. המבקש הוסיף כי היה על בית המשפט להפעיל את סמכותו למתן פטור מהפקדת עירבון באופן גמיש בהתאם להלכה המורה לעשות כן בהליכים שעניינם בפשיטת רגל. לדבריו, חוסר יכולתו הכלכלית מונע ממנו את האפשרות הבסיסית להתגונן בפני הכרעות החוב באופן היוצר 'מעגל קסמים' הפוגע פגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות שיפוטיות. המבקש ציין כי הלכה ידועה היא כי 'אין לחייב תובע בהפקדת ערובה כתנאי לניהול ההליך אלא במקרים יוצאי דופן וחריגים בלבד' שעניינו אינו נמנה עליהם, נוכח יחסי הכוחות בין הצדדים ומצבו הכלכלי. עוד טען המבקש כי בית משפט קמא שגה בקובעו כי הערעורים הוגשו באופן גורף, כיוון שהגיש רק 7 ערעורים מתוך 13 הכרעות בתביעות החוב, וכי ההכרעות בתביעות החוב ניתנו דווקא באופן גורף לטובת הנושים תוך דחיית טענות המבקש כולן.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

ככלל, השאלה אם להורות על מתן ערובה וגובה סכומה מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (רע"א 3943/14 טוגו - הלבשה והנעלה בע"מ נ' River Light V L P

(21.7.2014 ) ). בהכרעתו, על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע או המערער לבין זכויות הנתבעים או המשיבים להגנה מפני חסרון כיס, הטרדה ואובדן זמן, והבטחת יכולתם לגבות את הוצאות ההליך במידה ואלו ייפסקו לטובתם ( רע"א 7450/14 פלוני נ' חב' מעדני כרמל בע"מ, פסקה 21 (23.12.2014)). אמות המידה להכרעה בבקשה שונות במעט בין אם עסקינן בהליך בפני הערכאה הדיונית (תקנה 519) ובין אם בהליך בפני ערכאת הערעור (תקנה 427) ( שם, בפסקה 19), אך מכל מקום מוענק לבית המשפט שיקול דעת רחב בבואו להכריע במקרה שלפניו ( רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי, פסקה 7 (3.4.2013);

אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

1049 (מהדורה שתים עשרה, 2015) ) .

מבין השיקולים שיש לשקול, יש לוודא כי דרכו של אדם לשערי המשפט אינה נחסמת רק בשל היותו דל אמצעים ( רע"א 3088/13 פלקסר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע''מ, פסקה 6 (3.4.2014) (להלן: עניין פלקסר) ). מטעם זה הכירה הפסיקה כי בבקשות למתן פטור מעירבון במסגרת הליכי פשיטת רגל, יש להפעיל את סמכות הפטור בדרך גמישה על מנת למנוע תוצאה "החוסמת באופן מעשי את דרכם של המדיינים" ( ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי פ''ד נה(5) 361 ( 2001) אליו הפנה אף המבקש).

7.על רקע דברים אלו אבחן בקצרה את בקשת רשות הערעור שבפניי, כאשר כאמור, לא מצאתי לשנות מהחלטת בית משפט קמא המורה על הפקדת העירבון.

אקדים ואציין כי המבקש לא צירף לבקשה את ההכרעות בתביעות החוב עליהן הוא מבקש לערער. מכל מקום, דומה כי הערעורים אכן הוגשו באופן גורף על כלל הכרעות החוב, בשים לב לכך שבבקשת המנהל המיוחד אוזכרו ארבע הכרעות בתביעות חוב עליהן לא הוגש ערעור, ועולה מהבקשה כי בשלוש מתוכן לא הייתה למבקש סיבה של ממש לערער על תוצאתן (האחת נדחתה במלואה, השנייה התקבלה בהסכמת המבקש והשלישית נמשכה על יד הנושים). יש בכך כדי ללמד כי המבקש אכן ערער על רובן המוחלט של הכרעות בתביעות החוב שנפסקו לחובתו, על כל המשתמע מכך, הן מבחינת סיכויי הערעורים להתקבל והן מבחינת הסיבות להגשתם.

מהנספחים המצורפים לבקשה עולה כי המבקש היה מעורב בהליך ההכרעה בתביעות וכי השגותיו נבחנו לגופן (סעיפים 10-8 לתשובת המנהל המיוחד מיום 23.6.2016 והתייחסותו של המבקש לתביעות החוב המופיעים כנספחים 11 ו-6 לבקשה). בנוסף, הליך בחינת תביעות חוב הוא הליך מורכב, המצדיק הגנה מפני השלכות הכלכליות הנובעות מקיומו של הליך משפטי, המטיל עלויות הן על בעל הדין שכנגד והן על הקופה הציבורית (עניין פלקסר, בפסקה 6).

לא נעלם מעיני מצבו הכלכלי והבריאותי של המבקש, שאינו מן המשופרים, והיותם של הערעורים מנוהלים כחלק מהליכי פשיטת רגל. עם זאת, העמדת העירבון על סך של 7,500 ₪ לכל ערעור מבטאת את ההתחשבות במצבו של המבקש ובני משפחתו ומאזן את זכויות הצדדים באופן שאינו מגלה עילה להתערבות.

8.הבקשה איפה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא יעשה צו להוצאות.