רע"א 7450/14 פלוני נ. חב' מעדני כרמל בע"מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.10.2014 (רע"א 29725-07-14, השופט מ' רניאל ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שנסבה על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 22.6.2014 (עש"א 37447-06-14, השופטת ר' באום ).

רקע עובדתי וההליכים המשפטיים הנדרשים לענייננו

2.

הבקשה שבפני עוסקת בחיובו של המבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהן של המשיבות בערעורים שהגיש לבית משפט השלום על החלטות שניתנו בעניינו על-ידי רשם ההוצאה לפועל. להלן יובאו בתמצית עיקרי העובדות הרלוונטיות.

3.

המבקש, כבן 59, הוא אזרח אמריקאי אשר התגורר בעבר בישראל. למבקש מספר נושים בארץ. לטענתו, היקף חובותיו במסגרת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו עומד על מיליוני שקלים. למעשה, הליכי הוצאה לפועל בעניינו נפתחו כבר לפני למעלה מעשור. בחודש יולי 2003 המבקש הגיש בקשה לביטול של צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדו תוך שהוא מתחייב לחזור לישראל בתוך ימים ספורים. באותה עת, בקשתו התקבלה על-ידי רשם הוצאה לפועל בכפוף להעמדת ערב להתחייבותו.

4.

לאחר שבוטל צו עיכוב היציאה שהוצא נגדו נסע המבקש לארצות הברית, ולא שב לישראל כפי שהתחייב. במרוצת הזמן, הערב להתחייבותו של המבקש נקלע גם הוא לקשיים כלכליים, והוא מצוי בהליכים של פשיטת רגל.

5.

בחודש ינואר 2014 שב המבקש לישראל. לטענתו, הסיבה להגעתו ארצה הייתה מצבו הבריאותי של אביו, אשר נפטר בחודש אפריל 2014. כחודש לאחר פטירתו של אביו התכוון המבקש לשוב לארצות הברית, אלא שאז גילה כי אינו יכול לעשות כן מאחר שההגבלות על יציאתו מן הארץ בגין חובותיו בעינן עומדות.

6.

בשלב זה, פנה המבקש לביטולו של צו עיכוב היציאה מן הארץ שתלוי ועומד נגדו. בבקשתו הוא טען שמצבו הבריאותי קשה ומהווה הצדקה לאפשר לו לצאת, שכן רק בארצות הברית, לטענתו, יש לו ביטוח רפואי (בהפניה לסעיף 66א(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, הקובע כי רשם ההוצאה לפועל לא יעכב את יציאתו מהארץ של חייב כאשר זו דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו). בקשתו זו נדחתה על-ידי לשכת ההוצאה לפועל בחיפה (תיק 02-32796-99-9, הרשמת א' סלע-הקש ). בהחלטתה ציינה הרשמת כי העובדה שהמבקש נמלט מהארץ בשנת 2003 מהווה שיקול משמעותי שלא להיעתר לבקשתו.

7.

המבקש הגיש לבית משפט השלום ערעור על החלטה זו. בית משפט השלום איחד את הדיון בערעור עם שני ערעורים נוספים שהגיש המבקש המבוססים על מסכת עובדתית וטענות משפטיות זהות ושנסבו אף הם על שאלה דומה (עש"א 37472-06-14, עש"א 37476-06-14). בהמשך לכך, בית משפט השלום הורה למבקש לצרף בתוך שבעה ימים מסמכים רלוונטיים שיש בהם כדי לתמוך בבקשתו וכן להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהן של שלוש המשיבות בערעורים שלפניו (שהן גם המשיבות בבקשה דנן) בסך של 6,000 שקל סך הכול (2,000 שקל לכל אחת מהן).

8.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטה לחייב אותו בהפקדת ערובה. על-פי האמור בבקשתו הוא מחוסר כול ואין בידיו הסכום הנדרש להבטחת התשלום של ההוצאות בערעור. על כן, כך נטען, חיובו בהפקדת ערבון להבטחת הוצאותיהן של המשיבות בהליך מהווה פגיעה בזכות הגישה שלו לערכאות.

9.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. בהחלטתו הצביע בית המשפט המחוזי על כך שאת טענותיו של המבקש בדבר הפגיעה בזכויותיו יש לאזן עם זכויותיהן של המשיבות, אשר אוחזות בפסקי דין חלוטים נגד המבקש על סכומים גבוהים. בית המשפט המחוזי הוסיף אף הוא כי העובדה שהמבקש הפר את התחייבותו לשוב לארץ תוך ימים ספורים בשנת 2003 שוקלת לחובתו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע שהמבקש לא הוכיח אף לכאורה כי מצבו הבריאותי מחייב את יציאתו מן הארץ. באשר למצבו הכלכלי של המבקש, בית המשפט המחוזי הביע תמיהה על כך שהמבקש חי זה אחת עשרה שנים בארצות הברית, לטענתו ללא הכנסה וללא נכסים, ואז טס לישראל ושוהה בה במשך מספר חודשים. הוא הוסיף והצביע על כך שהמבקש לא פירט את זכויותיו עקב תאונות שנגרמו לו לטענתו בארצות הברית, וכן לא פירט מדוע הוא אינו זכאי לנכסים כלשהם מירושת אביו. לבסוף, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שהסכום אשר קבע בית משפט השלום לצורך הבטחת ההוצאות – 2,000 שקל לכל אחת מהמשיבות – הוא סכום צנוע מאוד על פני הדברים. לנוכח האמור לעיל, בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הבקשה לרשות ערעור והשית על המבקש הוצאות משפט בסך של 1,400 שקל לטובת כל אחת מהמשיבות. מכאן הבקשה שלפני.

בקשת רשות הערעור

10.

המבקש טוען שחיובו בהפקדת ערובה מונע ממנו, למעשה, את זכות הגישה לערכאות. הוא מציין כי הערכאות הקודמות לא נתנו משקל מספיק למצבו הכלכלי הקשה, אשר בגינו אין באפשרותו לעמוד בהפקדת הערובה בסכום שנקבע. בעניין זה, הוא מצביע על כך שבקשתו לפטור מערובה ביחס להליך בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי התקבלה, לנוכח מצבו הכלכלי. המבקש אף מצביע על כך שהוא מיוצג על-ידי עורך דין על-פי מינוי של הלשכה לסיוע משפטי. הוא מוסיף וטוען כי הוא נשוי לאזרחית אמריקאית וכי לשניים אין כל נכס או הכנסה, וכי הוריה של אשתו משלמים את שכר הדירה שלהם בארצות הברית. עוד הוא טוען כי אין באפשרותו לקבל סיוע מילדיו מנישואיו הראשונים וכי אין לו כל זכויות בצוואה של אביו. המבקש טוען עוד כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי לא הוכח שמצבו הבריאותי מצריך טיפול רק בחוץ לארץ. המבקש מדגיש כי הוא נתון לסכנה משמעותית לבריאותו וכי עליו לעבור ניתוח בהקדם האפשרי. חרף זאת, כך נטען, כל עוד מצבו הרפואי של המבקש לא יתדרדר ויזכה אותו בטיפול המכוון להצלת חיים אין הוא יכול לקבל טיפול מתאים בארץ – מאחר שאינו מבוטח באף קופת חולים בישראל, ולמעשה, כך נטען, אף אינו מוכר על-ידי הביטוח הלאומי.

11.

להשלמת התמונה יצוין כי לאחר מועד הגשתה של בקשה זו – ביום 10.11.2014 – הורה בית משפט השלום (השופטת ר' באום ) על מחיקתם של הערעורים שהגיש המבקש, לאחר שהאחרון לא הפקיד את הערובה ולא צירף את המסמכים שאותם התבקש להגיש.

12.

ביום 25.11.2014 הוריתי למשיבות להגיש תגובה לבקשה.

13.

בתגובתה מיום 27.11.2014 טוענת המשיבה 3 כי אין מקום לקבל את הבקשה משום שהיא אינה עומדת באמות המידה שהותוו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד נו(3) 123 (1982) למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים, המשיבה 3 מדגישה את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה אינם עומדים ברף הנדרש לצורך הוכחת סיכויי הערעור שהגיש המבקש. היא מוסיפה, שמכל מקום מצבו הרפואי הנטען של המבקש אינו מחייב את יציאתו המידית מישראל. המשיבה 3 טוענת עוד כי המבקש לא הצליח להוכיח כי מצבו הכלכלי מצדיק התחשבות בו. היא מצביעה בהקשר זה על כך שהמבקש, תושב ארצות הברית, שוהה בישראל חודשים רבים, עובדה המעידה לכאורה על כך שיש לו מקורות כספיים שמאפשרים לו להתקיים בארץ.

14.

גם המשיבות 2-1 טוענות, בתגובתן מיום 7.12.2014, כי אין בבקשה כדי להצדיק דיון בערעור ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין, המשיבות 2-1 טוענות כי הסכום הנמוך, לשיטתן, שאותו נדרש המבקש להפקיד לצורך הבטחת הוצאותיהן בהליך משקף איזון ראוי בין מצבו הנטען של המבקש לבין זכויותיהן של המשיבות. המשיבות 2-1 מוסיפות וטוענות כי העובדה שהמבקש אינו מתגורר דרך קבע בישראל מטילה עליו חובת שקיפות מוגברת, וכי המבקש לא עמד בחובה זו כשנמנע מלצרף נתונים אודות זכויות המוקנות לו עקב תאונות דרכים שעבר לטענתו בארצות הברית. המשיבות 2-1 שבות ומזכירות את העובדה שהמבקש הפר את התחייבותו לשוב לישראל בתוך שבוע ימים עת אושרה בקשתו לביטול צו עיכוב היציאה שהוצא נגדו בשנת 2003. לטענתן, יש בכך כדי להקרין על סיכויי הערעור של המבקש על ההחלטה שלא לבטל את צו עיכוב היציאה שהוצא נגדו.

דיון והכרעה

15.

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, על אף התנגדותה של המשיבה 3, הואיל ומצאתי כי אין בכך כדי לפגוע בזכויותיה הדיוניות (ראו: תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות )). כמו כן, הגעתי למסקנה שדין הערעור להתקבל. אקדים ואבהיר את המובן מאליו: החלטתי זו נוגעת אך ורק לשאלה של פטור מהפקדת ערובה בהליך המתקיים בבית משפט השלום, ואין בה כל עמדה בכל הנוגע לערעורו של המבקש לגופם של דברים. עוד יצוין כי הבקשה פורסת מסכת דיונית מורכבת, ובנסיבות העניין מצאתי לנכון להתייחס רק לאותם היבטים שאליהם התייחסו הצדדים בטענותיהם.

16.

אכן, כפי שטוענות המשיבות, הבקשה שלפני אינה מעוררת שאלה כללית שטרם נדונה בפסיקה. עם זאת, ההכרעה בבקשה קשורה באופן הדוק להגנה על כמה זכויות יסוד של המבקש, בעיקר הזכות לחיים, הזכות לבריאות וזכות הגישה לערכאות. החשש לפגיעה קשה בזכויות אלה בנסיבות העניין מעלה חשש לעיוות דין, באופן שמצדיק מתן רשות ערעור.

17.

בטרם אדרש לגופם של דברים, מן הראוי לעמוד על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו.

18.

במוקד הבקשה עומד חיובו של המבקש בהפקדת ערובה לטובת הבטחת הוצאותיהן של שלוש המשיבות בערעור שהוגש לבית משפט השלום. חיובו של המבקש בהפקדת הערובה נעשה במקרה זה מכוחה של תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל ), הקובעת כדלקמן:

"בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם הערעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין".

19.

להשלמת התמונה ייאמר כי הנושא של הפקדת ערובה לשם הבטחת ההוצאות בהליך מוסדר גם בתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעות הסדרים שונים בנושא זה ביחס להליך בפני הערכאה הדיונית (בתקנה 519) וביחס להליך בערכאת הערעור (בתקנות 433-427). בעיקרם של דברים, ההבדל בין ההסדרים מתבטא בכך שבהליכי ערעור קיימת חובה כללית בדבר הפקדת ערובה, בכפוף לאפשרות לפטור מחובה זו, בעוד שבערכאה הדיונית הנושא מסור לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו: רע"א 2442/98 יצחק מיוחס עו"ד נ' מיכאל רוזן עו"ד , פ"ד נג(3) 145, 149 (1999) (להלן: עניין מיוחס ); רע"א 321/07 רבינוב גושן נ' אבי-גיא , פסקה ה(5) (21.8.2007) ). בהתאם לכך נקבע בפסיקה כי תובע יידרש להפקיד ערובה לצורך הבטחת הוצאותיו של הנתבע רק במקרים חריגים שבהם קיים חשש ממשי שמנגנוני ההוצאה לפועל לא יעמדו לרשות הנתבע לצורך מימוש ההוצאות (כאשר התובע הוא תושב חוץ, למשל), או כאשר סיכויי התביעה קלושים ועל פני הדברים מדובר בהליך סרק, והכול בשים לב למורכבות ההליך ולתום לבו של התובע (ראו למשל: רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 6 (14.11.2013); רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין , פסקה 7 (13.11.2014); רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (4.12.2014)). לעומת זאת, באשר להליך הערעור, שביחס אליו הפקדת ערובה היא הכלל, נקבע כי לשם קבלת פטור מהפקדה על המערער לעמוד בשני תנאים מצטברים: היעדר יכולת כלכלית להפקיד ערובה וקיומם של סיכויים לכאוריים טובים לקבלת הערעור (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 7 (17.10.2007) (להלן: עניין ורנר )).

20.

בענייננו חלה, כאמור, תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל (ראו: דוד בר אופיר הוצאה לפועל: הליכים והלכות 114 כרך ראשון (מהדורה שביעית, עדכון מס' 8, 2014), אשר אינה קובעת אמות מידה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב ולכאורה ניתן לראות בשאלה זו כמה פנים. מלשונה של תקנה 120(ז) עולה שחיוב בהפקדת ערובה בערעור על החלטה של רשם ההוצאה לפועל הוא עניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט (בדומה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי). לצד זאת, ניתן לטעון כי קיימים טעמים המצדיקים להחיל בשלב זה אמות מידה הדומות לאלו החלות על הפקדת ערובה בשלב הערעור על הליכים אזרחיים לפי תקנות 428-427 לתקנות סדר הדין האזרחי. בגדרו של ההליך שלפני אינני נדרשת לקביעה עקרונית בסוגיה זו, הואיל ולדעתי אין לחייב את המבקש בהפקדת ערובה גם לפי אמות המידה המחמירות יותר הנוהגות ביחס להליך של בקשה לפטור מהפקדת ערובה בערעור.

21.

נקודת המוצא של הדיון בכל אחד מסוגי ההליכים שתוארו לעיל היא הצורך לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע או המערער, מחד גיסא, לבין זכויותיהם של הנתבעים או המשיבים, מאידך גיסא. זכות הגישה לערכאות זכתה להכרה כזכות בעלת אופי חוקתי, והיא מהווה תנאי להגנה על כלל הזכויות האחרות (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים , פ"ד נח(5) 865, 868 (30.5.2004); יורם רבין "זכות הגישה לערכאות: מזכות רגילה לזכות חוקתית (בעקבות ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ)"

המשפט ה 217 (2000)). מנגד, ניצבות זכויותיהן של המשיבות, ובכלל זה ההגנה עליהן מפני חסרון כיס, הטרדה ואובדן זמן, והבטחת יכולתן לממש את גביית ההוצאות, ככל שאלה ייפסקו לטובתן (ראו: עניין ורנר , בפסקאות 9-8). נקודת האיזון בין זכויות הצדדים משתנה בהתאם לסוג ההליך ולנסיבות העניין.

22.

לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה שבמקרה דנן מתקיימים התנאים המצדיקים מתן פטור מהפקדת ערובה למבקש.

23.

על מנת להוכיח שסיכויי הערעור שהגיש טובים, על המבקש מוטל למעשה להראות שמצבו הבריאותי חמור. זאת, בשים לב לכך שבערעורו טוען המבקש שיש לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדו מחמת מצבו הבריאותי . לצורך הוכחת מצבו הרפואי, צירף המבקש שתי תעודות רופא החתומות על-ידי ד"ר רפי קליין, מומחה בכירורגיה כללית. בתעודה אחת, מיום 17.7.2014, צוין שהמבקש סובל מבקע ונטרלי כלוא באזור הטבור שאינו ניתן להחזרה. עוד צוין שמצב זה מצריך ניתוח מורכב, כי נשקפת סכנה משמעותית לבריאותו של המבקש, וכי סיבוך במצבו עלול להביא אותו לסכנת חיים. בתעודה השנייה מיום 11.9.2014 צוין שקיימת החמרה מהבדיקה שנערכה ביום 17.7.2014, וכי יש צורך בניתוח בדחיפות.

24.

התמונה המצטיירת מהבקשה היא שהמבקש מצוי במלכוד: בשלב זה, שבו הניתוח שלו הוא נדרש אינו בדחיפות העליונה ביותר, דומה שאין הוא יכול לעבור אותו בישראל משום שהוא אינו מבוטח. בשלב מאוחר יותר, אם מצבו יחמיר ויגיע חלילה ל"מצב חירום רפואי" הוא אמנם יהיה זכאי לעבור את הניתוח (מכוח סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996), אלא שאז הוא כבר יהיה נתון בסכנת חיים.

25.

הקביעה כי המבקש זקוק לניתוח וכי עלולה להישקף לו סכנת חיים אינה מובילה בהכרח למסקנה שיש להתיר את יציאתו מהארץ. מכאן ועד לקבלת ערעורו של המבקש על החלטת רשם ההוצאה לפועל הדרך עוד ארוכה. ואולם, במסגרת ההליך שבפני, די בקביעה לכאורית זו כדי להוכיח שיש לערעור סיכוי, וכי לא מדובר בהליך סרק. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו ההנמקה בהחלטות של רשמי ההוצאה לפועל לא כללה התייחסות למצבו הבריאותי של המבקש כשדחו את בקשותיו לביטול צו עיכוב היציאה שהוצא נגדו (כך עולה משלוש ההחלטות שעליהן הגיש המבקש ערעורים לבית משפט השלום).

26.

באשר למצבו הכספי של המבקש, לאחר שעיינתי בחומרים שצורפו על-ידיו הגעתי, בסופו של דבר למסקנה, לא בלי התלבטות, כי קיים יסוד להניח שאין ביכולתו לשאת בתשלום הערובה שנקבעה על-ידי בית משפט השלום. לשם הוכחת מצבו הכלכלי הקשה צירף המבקש לבקשה מסמכים שונים המעידים על כך שהוא נמצא בהליכים של קבלת סיוע מהרשויות בארצות הברית. כמו כן, הוא צירף תדפיסים של חשבון בנק המשותף, לטענתו, לאשתו ולו, אשר מהם עולה כי ביתרת החשבון מצויים כמה מאות דולרים. עם זאת, גם לאחר צירופם של מסמכים אלה, לא הובהרה התמונה כולה. בין היתר, כפי שטענו המשיבות בצדק, קיימים סימני שאלה בכל הנוגע לכספים שמהם הוא מתקיים בעודו שוהה בישראל ומקום מגוריו בארץ. חרף סימני השאלה והפערים שעליהם הצביעו המשיבות, אני סבורה כי במסמכים שהוגשו יש כדי להעיד על קושי כלכלי מסוים שבו מצוי המבקש, אשר מיוצג על-ידי הלשכה לסיוע משפטי. הדברים האמורים נכונים לבחינת אמת המידה לקבלת פטור מהפקדת ערובה. אולם, לגופם של דברים, היקפו של הקושי הכלכלי שבו מצוי המבקש והמשקל שיש לתת לו ייבחנו במסגרת הערעור גופו, כפי שמוסבר להלן.

27.

במצב דברים זה, שבו סיכויי הערעור כרוכים באופן הדוק במצב בריאותו של המבקש ויש אינדיקציות גם לקשייו הכלכליים, אני סבורה שיש מקום לקבל את הערעור. אין צריך לומר שהחלטתי זו אינה נוקטת עמדה באשר לתוצאות הערעור, כמו גם שזכויותיהן הכספיות של המשיבות כלפי המבקש עודן עומדות על כנן. הדברים נבחנו בהליך זה בחינה לכאורית בלבד, וכל שנקבע בו הוא שהמבקש יוכל להציג את טיעוניו בערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל מבלי שיחויב להפקיד את הסכום שנדרש ממנו להבטחת הוצאותיהן של המשיבות בהליך. מסגרת הדיון בערעור רחבה יותר, וההכרעה בו תיעשה לפי שיקול דעתו של בית משפט השלום. במסגרת כך, דומה שלא התייתר הצורך להידרש לטענותיהן של המשיבות ביחס למצבו הכלכלי של המבקש, ובכלל זה בכל הנוגע ליכולתו להעמיד אמצעים כספיים שיאפשרו לו לעבור את הטיפול הנחוץ לו בארץ. כמובן שגם שאר טענותיהן של המשיבות עודן עומדות להן.

28.

פרט להפקדת הערובה, הציב בית משפט השלום למבקש תנאי נוסף לצורך שמיעת הערעור: הגשת כל המסמכים הרלוונטיים מעבר להחלטות הקודמות בעניינו. למותר לציין כי תנאי זה עודנו שריר ועומד. אם כן, התוצאה האופרטיבית היא שהליך הערעור שנמחק על ידי בית משפט השלום יחודש, מבלי שהמבקש

יפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהן של המשיבות. יחד עם זאת, המבקש יגיש לבית משפט השלום, בתוך חמישה ימים, את כל המסמכים שנתבקש להגיש בגדרה של החלטת בית משפט השלום מיום 22.6.2014.

29.

סוף דבר: הערעור מתקבל, בכפוף לאמור בפסקה 28 לעיל. אין צו להוצאות.