פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7045/17
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
יצחק בן משה
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. מרים זפט, נאמנת
3. אלונה בומגרטן, נאמנת
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בפש"ר 24386-07-13, שניתנה ביום
21.8.2017, על-ידי השופטת ע' וינברג-נוטוביץ.
המבקש:
בעצמו
בשם המשיב 1:
בשם המשיבות 3-2:
עו"ד מיכל בן-עמי ליבוביץ
עו"ד מרים זפט
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בפש"ר 24386-07-13, שניתנה ביום 21.8.2017, על-ידי השופטת ע' וינברג-נוטוביץ .
1.
בעניינו של המבקש מתנהלים הליכי פשיטת רגל, במסגרתם הוכרעו מספר תביעות חוב. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעורים על ההכרעות בתביעות החוב. בית המשפט המחוזי הורה למבקש להפקיד עירבון בסך של 7,500 ₪ בגין כל אחד מהערעורים. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש נגד החלטה זו נדחתה על-ידי השופט נ' סולברג ביום 18.7.2017 במסגרת רע"א 5809/17. נקבע כי סכום העירבון שנקבע הוא מידתי, והוסבר כי הצורך בהפקדת העירבונות בכל אחד מההליכים נובע, בין היתר, מהחשש שלפיו יהיה קושי לגבות מהמבקש כספים בשים לב להתנהלותו בהליכי פשיטת הרגל.
2.
בהחלטה מאוחרת יותר – עליה משיג המבקש כעת – הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי כי העירבונות יופקדו בקופת בית המשפט במזומן. בבקשת רשות הערעור שלפנַי, טוען המבקש כי אין מקום לחייבו להפקיד את העירבונות דווקא בדרך של הפקדה במזומן, כיוון שחיוב זה מכביד ממשית על אפשרותו להגיש הליכי ערעור. חלף כך, סבור המבקש כי יש לאפשר לו להפקיד ערבות צד ג' בקופת בית המשפט בלבד. המשיב 1, כונס הנכסים הרשמי, והמשיבות 3-2, הנאמנות בהליך פשיטת הרגל, מתנגדים לבקשה. לטענתם, החלטת בית המשפט קמא מאוזנת ונכונה, בפרט בשים לב לכך שהמבקש נוקט הליכי סרק רבים.
3.
דין בקשת רשות הערעור להידחות. איני נכנס לשאלה האם נכון יותר לבחון את ההסדר החל על הפקדת עירבון בהליך ערעור על הכרעה בתביעת חוב, בהתאם להסדר החל בהליכים ערעוריים, דהיינו: בדומה להסדר הקבוע בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )); או שמא בהתאם להסדר החל בהליכים דיוניים, דהיינו: בדומה לתקנה 519 לתקנות. בין אם כך או אחרת, ברי כי לבית המשפט המחוזי נתון שיקול דעת רחב בבואו לקבוע את סכום הבטוחה ואופייה (השוו: רע"א 7386/16 לוי נ' עו"ד יעקב אמסטר , פסקה 6 (27.11.2016)).
4.
במקרה דנן, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה מתוך היכרותו את נסיבות התיק ושיקול דעתו הרחב. התרשמתי כי מדובר בהחלטה המשקללת כדבעי את הנתונים השונים. עוד התרשמתי, כי מדובר בהחלטה המאזנת באופן סביר בין זכות הגישה לערכאות של המבקש לבין הצורך להגן על המשיבים והנושים מפני חסרון כיס, הטרדה ואובדן זמן, והרצון להבטיח את יכולתם לגבות את הוצאות ההליך במידה ואלו ייפסקו לטובתם (ראו והשוו: רע"א 7450/14 פלוני נ' חב' מעדני כרמל בע"מ , פסקאות 21-20 (23.12.2014)).
אוסיף ואחדד, כי מקבל אני את טענת המשיבים שלפיה החלופה שאותה הציע המבקש, בדמות הפקדת ערבות צד ג' חלף הפקדת מזומן, אינה נותנת מענה הולם בנסיבות. זאת, בשים לב לכך שקיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לטיבה של בטוחה זו, נזילותה וההיתכנות להיפרע ממנה באופן מהיר ויעיל (הכל, ברוח הדברים המצוינים בפסקאות 23-22 לתגובת הכנ"ר ( .
5.
טרם נעילה אציין כי המבקש הגיש בקשה להגיש תגובה לתשובות המשיבים. בנסיבות, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה, משגדרי המחלוקת היו ברורים ומובנים.
6.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות ההליך לטובת המשיבים, על הצד הנמוך, בסך כולל של 3,000 ש"ח (1,500 ₪ לכנ"ר ו-1,500 ש"ח לשתי הנאמנות ביחד).
ניתנה
היום, ט' בשבט התשע"ח (25.1.2018).
ש ו פ ט