רע"א 5096-24 רע"א 5096-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט אבי פורג) בת"צ 12750-11-22 (להלן: ההליך המוקדם) ובת"צ 30430-01-24 (להלן: ההליך המאוחר) מיום 10.4.2024, במסגרתה נדחתה בקשה למחיקת בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית שהוגשה במסגרת ההליך המאוחר.

רקע והשתלשלות העניינים

1.ענייננו בשתי בקשות לאישור ניהול תובענה כייצוגית שהוגשו נגד המבקשת, סקארה קוסמטיק בע"מ (להלן: סקארה או החברה), בהפרש של כשנה וחודשיים ובמסגרת שני הליכים נפרדים. בקשת האישור הראשונה לניהול תובענה כייצוגית הוגשה במסגרת ההליך המוקדם ביום 7.11.2022 (להלן: בקשת האישור המוקדמת) על ידי המשיבים 4-1 (להלן: המבקשים המייצגים בבקשת האישור המוקדמת). בקשת אישור זו נסבה על דברי פרסומת אשר החברה נהגה לשלוח כהודעות טקסט (SMS) לטלפונים הניידים של לקוחותיה, על פי הנטען, ללא הסכמתם. לפי בקשת האישור המוקדמת, התנהלות זו מפרה את סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת), האוסר על שיגור של דבר פרסומת "בלא קבלת הסכמה מפורש מראש של הנמען" (שם), וכן מספר הוראות חוק נוספות. בבקשת האישור המוקדמת הוצע כי הגדרת הקבוצה תהיה "כל אדם שקיבל מהמשיבה ו/או מי מטעמה, בשבע השנים האחרונות, דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת וכתוצאה מכך נגרם להם נזק" (סעיף 125 לבקשת האישור המוקדמת). למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 12.12.2022 הגישו המבקשים המייצגים בבקשת האישור המוקדמת בקשה לתיקונה, עבור הוספת תצהירים המגבים את הנטען בה, וכי זו התקבלה בהחלטה מיום 28.1.2023.

2.למעלה משנה לאחר הגשת בקשת האישור המוקדמת, ביום 12.1.2024, הוגשה בקשה נוספת לאישור תובענה כייצוגית, במסגרת ההליך המאוחר (להלן: בקשת האישור המאוחרת, ויחד עם בקשת האישור המוקדמת: בקשות האישור), על ידי המשיבים 1 ו-5 (להלן: המבקשים המייצגים בבקשת האישור המאוחרת). בקשת האישור המאוחרת דומה בעיקרה לבקשת האישור המוקדמת, אך היא מתמקדת בלקוחות החברה שמסרו את פרטיהם במרשתת (ולא בסניפי החברה, כפי שהיה בבקשה המוקדמת). כמו כן, לבקשת האישור המאוחרת התווספה טענה אשר לא מופיעה בבקשת האישור המוקדמת ולפיה סקארה מפרה גם את סעיף 30א(ד)(1) לחוק התקשורת, המחייב לאפשר ללקוח לשלוח "הודעת []סירוב [...] בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת". לפי בקשת האישור המאוחרת, החברה לא מאפשרת ללקוחותיה שליחת הודעת סירוב לקבלת פרסומיה בהודעה חוזרת למספר הטלפון ממנו נשלחים פרסומיה, אלא רק באמצעות שליחת הודעה למספר טלפון אחר – בניגוד, כך נטען, להוראות חוק התקשורת (להלן: טענת הודעת הסירוב). בהתאם לאמור, הוצע בבקשת האישור המאוחרת כי הגדרת הקבוצה הייצוגית תהיה "כל אדם שמסר את פרטיו למשיבה באתר האינטרנט שלה, וקיבל ממנה דבר/י פרסומת בניגוד להוראות חוק התקשורת, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק" (בקשת האישור המאוחרת, בעמ' 2).

3.ביום 14.1.2024, הגישו המבקשים המייצגים בבקשת האישור המאוחרת בקשה לפי סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק) להעברת ההליך לבית המשפט והמותב הדן בהליך המוקדם, וביום 28.1.2024 הוחלט כי הדיון בהליך המאוחר יתקיים בפני המותב הדן בהליך המוקדם (כב' השופט אבי פורג).

4.ביום 7.3.2024, הגישה החברה בקשה למחיקת בקשת האישור המאוחרת (להלן: בקשת המחיקה). בבקשה המחיקה, נטען כי ההליך המאוחר כולו נועד להוספת ראיות וטענות חדשות אשר יתמכו בבקשת האישור המוקדמת. בפרט, נטען כי טענת הודעת הסירוב עלתה לראשונה בדיון קדם-משפט שנערך ביום 11.9.2023 במסגרת ההליך המוקדם, אשר בו עמדה החברה על כך שטענה זו לא נטענה בבקשת האישור המוקדמת ולפיכך מהווה הרחבת חזית אסורה – מה שהוביל להגשת בקשת האישור המאוחרת, שמטרתה, לטענת החברה, לאפשר הרחבת חזית זו בצורה עקיפה. בנוסף, סקארה טענה כי הקבוצה הייצוגית בבקשת האישור המאוחרת, הכוללת רק לקוחות שמסרו את פרטיהם לחברה במרשתת, נכללת למעשה בזו שבבקשת האישור המוקדמת, אשר הוגדרה באופן רחב ביותר ביחס לכלל לקוחות החברה. לפיכך, ביקשה החברה כי בית המשפט קמא יפעיל את סמכותו לפי סעיף 7(ב)(3) לחוק תובענות ייצוגיות ויורה על מחיקת בקשת האישור המאוחרת.

5.בתשובת המבקשים המייצגים בבקשת האישור המאוחרת לבקשת המחיקה (להלן: התשובה לבקשת המחיקה), הם טענו כי סעיף 7(ב)(3) לחוק, אשר בו מבקשת החברה להיתלות בבקשת המחיקה, כלל אינו רלוונטי לעניין, שכן הוא דן במחיקת בקשת אישור מאוחרת לתובענה אשר כבר אושרה ומתנהלת כייצוגית, בעוד שבענייננו לא אושרה בקשת האישור המוקדמת. לצד זאת, נטען כי אכן ישנם סעיפים העוסקים בשתי בקשות אישור אשר טרם התקבלו, סעיפים 7(ב)(1) ו-7(ב)(2) לחוק, אך אלו מורים לבית המשפט לפעול באופן שיביא לכך "שענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר" (שם), ולגישתם, בירור בקשות האישור יחדיו הוא שיביא להגשמת תכלית זו. כמו כן, נטען כי בקשת האישור המאוחרת אינה ניסיון לתקן או להוסיף ראיות לבקשת האישור המוקדמת, אלא הצגה של מחלוקת חדשה בפני בית המשפט הנובעת מעובדות חדשות.

6.ביני לביני, בית המשפט קמא הציע לצדדים, בהחלטת פתקית מיום 17.3.2024, להגיע להסכמה בדבר "תיקון בקשת האישור [המוקדמת] בשינויים המתחייבים, תוך מחיקת ההליך [המאוחר]", וזאת בשל "ההגדרה הרחבה של הקבוצה בבקשת האישור [המוקדמת]" (להלן: הצעת בית המשפט קמא(. ביום 26.3.2024, הסכימו המבקשים המייצגים בבקשת האישור המאוחרת להצעת בית המשפט קמא בכפוף להסכמת החברה וויתורה על חיובם בהוצאות. בתגובתה של החברה לתשובה לבקשת המחיקה, מיום 10.4.2024, היא דחתה את הצעת בית המשפט קמא וחזרה על טענותיה בבקשת המחיקה.

7.בעקבות האמור, ביום 10.4.2024 החליט בית המשפט קמא, בהחלטת פתקית, על דחיית בקשת המחיקה (להלן: ההחלטה קמא). את החלטתו נימק בית המשפט קמא בכך שבקשת האישור המאוחרת "מתייחסת להתנהלות [החברה] ברכישות דרך אתר האינטרנט שבוצעו לאחר מועד הגשת בקשת האישור הראשונה". בהמשך לכך, בית המשפט קמא הבהיר כי על אף שהקבוצה הייצוגית שהוגדרה בבקשת האישור המוקדמת "רחבת וכוללת בתוכה את הקבוצה המוגדרת בבקשת האישור המאוחרת", אין בכך טעם למחיקת בקשת האישור המאוחרת "נוכח הטענות בדבר ההפרות לכאורה מצד [החברה]". לבסוף, בית המשפט קמא ציין כי טענות החברה לחוסר תום לב דיוני מצד המבקשים המייצגים בבקשת האישור המאוחרת, לרבות בסוגיות ההוצאות, שמורות לה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

8.בבקשת רשות הערעור, חוזרת החברה על עיקרי הטענות ששטחה בבקשת המחיקה. לטענת החברה, המבקשים המייצגים בבקשת הרשות המאוחרת מנסים לכונן, הלכה למעשה, מסלול עוקף לתיקון בקשת האישור המוקדמת לפי תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בין היתר, נסמכת החברה על הצעת בית המשפט קמא, אשר בה נקבע כי "הדרך הנכונה והיעילה מבחינה דיונית היא להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור [המוקדמת]". כמו כן, החברה מפנה לפסיקת בתי המשפט המחוזיים לפיה "אין לאפשר את 'תיקון' התובענה הייצוגית באמצעות הגשת תובענה ייצוגית נוספת" (ת"צ (מר') 21567-02-11 גולדנברג נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פסקה 7 (28.3.2012) (כב' השופטת אסתר שטמר) (להלן: עניין גולדנברג)).

דיון והכרעה

9.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה כי יש לדחותה, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

10.כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות הנוגעות לאופן ניהול ההליך, וכך גם ביחס לצירוף או למחיקת בקשת אישור מאוחרת לניהול תובענה כייצוגית לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות (רע"א 9878/17 גולדברג נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ, פסקה 10 (14.2.2019); רע"א 3920/21 המועצה הישראלית לצרכנות נ' לוטוקרד בע"מ, פסקה 5 (29.8.2021) (להלן: עניין המועצה הישראלית לצרכנות)). בפרט, הפסיקה הכירה בכך שסעיף 7 לחוק מעניק לבית המשפט שיקול דעת "רחב עד מאד" בבואו להחליט בסוגיות אליהן מתייחס סעיף זה (ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי, פסקה י"ח (18.1.2012); ראו גם ע"א 6204/22 ליכטנשטיין נ' שידורי קשת בע"מ, פסקה 12 (26.2.2023) (להלן: עניין ליכטנשטיין)), ובהתאם לכך ההתערבות בהחלטות כגון דא מצומצמת ביותר, ושמורה למקרים חריגים בהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 2116/19 שליידר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 19 (1.6.2020); עניין המועצה הישראלית לצרכנות, בפסקה 5). סבורני כי ענייננו אינו נמנה על מקרים אלו.

11.לפי סעיף 7(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות – הוא הרלוונטי לענייננו – כאשר מוגשת בקשת אישור הזהה או דומה בעיקרה לבקשת אישור קודמת, אשר החל הדיון בה אך היא טרם התקבלה, רשאי בית המשפט אליו הועבר הדיון (לפי סעיף 7(א) לחוק) "להורות על צירוף הבקשה לאישור המאוחרת לבקשה לאישור הקודמת ולדון בהן יחדיו, או על מחיקת אחת הבקשות [...]" (לפי סעיף 7(ב)(1) לחוק, אליו מפנה סעיף 7(ב)(2) לחוק). תכליתו של סעיף 7 לחוק, ובכללו הסעיף הקטן מושא דיוננו, היא כי "ענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר" (סעיף 7(ב)(1) לחוק), ולפיכך שיקולי טובת הקבוצה הם מרכזיים ביותר בהחלטות מכוח הסעיף (ראו ע"א 7413/21 חפץ נ' Facebook Ireland Limited, פסקאות 9-7 (17.5.2022); עניין ליכטנשטיין, בפסקה 12). בחינת ההחלטה קמא באספקלריה זו, מעלה כי היא אינה מצדיקה התערבות בשיקול הדעת הרחב המסור לבית המשפט המחוזי בעניין זה. כך, במיוחד, בהינתן שטענת הודעת הסירוב מבוססת על מצע עובדתי ומשפטי שונה מהטענות שהועלו בהליך הקודם, וככל שיש בה ממש (ואינני מביע ביחס לכך כל עמדה) אין הצדקה להעניק לחברה חסינות מפני בירורה במסגרת הליך ייצוגי. ויובהר, לו בית המשפט קמא היה סבור כי טענת הודעת הסירוב היא טענת קש, אשר הועלתה רק כדי לספק אצטלה לניסיון להגיש ראיות חדשות בגין אותה עילה, הרי שהיה טעם בבקשת החברה למחיקת ההליך המאוחר (השוו ואבחנו מעניין גולדנברג, בו הדגיש בית המשפט, בהחלטתו למחוק את התובענה המאוחרת, כי "לא זו בלבד שהעובדות אינן מקימות שתי עילות תביעה נפרדות, כי אם אינן מצמיחות סעדים שונים"). ואולם, בעניין דנן, בית המשפט קמא לא סבר כן, ולמעשה, גם החברה איננה טוענת זאת (לשיטתה מדובר בהרחבת חזית – דהיינו בטענה משפטית חדשה, ולא רק בבסיס ראייתי נוסף לאותה עילה משפטית).

12.אעיר, עם זאת, כי ככל שבית המשפט קמא סבר, כפי שעולה מהצעת בית המשפט קמא, וכפי שאף אני מתרשם ממכלול הנסיבות, כי הדרך הדיונית הנכונה לנהל את ההליך היא באמצעות מתן אפשרות לתיקון בקשת האישור המוקדמת תוך מחיקת הבקשה המאוחרת, הרי שהיה מקום שיורה כן גם אם אחד הצדדים התנגד לכך. הסמכות לעשות כן היא אחת החלופות המצויות בידי הערכה הדיונית מכוח סעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, והתנגדות אחד הצדדים לכך אינה מצדיקה פניה למסלול דיוני שאינו יעיל. יחד עם זאת, בהינתן שמגישת בקשת רשות הערעור (סקארה) היא שהתנגדה להצעת בית המשפט קמא, ובשים לב לכך שממילא ניתן להגיע לתוצאה דומה מבחינה מעשית גם בנתיב בו הלך בית המשפט קמא (למשל, על דרך של מתן הוראות מתאימות ביחס להגשת כתבי טענות אחודים בשני ההליכים), לא ראיתי הצדקה למתן רשות ערעור מטעם זה.

13.לאור האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.