רע"א 3920/21 המועצה הישראלית לצרכנות נ. לוטוקרד בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.3.2021 (השופט

א' פורג ) ב-ת"צ 55010-01-21, במסגרתה הורה בית המשפט על עיכוב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישה המבקשת נגד המשיבה 1, וזאת עד להחלטה בהליך ייצוגי אחר התלוי ועומד נגדה ומתנהל בפני אותו מותב.

רקע צריך לעניין ובקשת רשות הערעור

2.

המשיבה 1, לוטוקרד בע"מ, חברה המפעילה מועדון מנויים המציע לחבריו להשתתף באופן קבוצתי בהגרלות של מפעל הפיס בתמורה לדמי מנוי (להלן: לוטוקרד ). נגד לוטוקרד הוגשו שתי בקשות לאישור תובענה כייצוגיות – בקשת האישור הראשונה הוגשה ביום 29.5.2016 על ידי המשיב 2, מר חגי בלמס (ת"צ 57758-05-16 בלמס נ' לוטוקרד בע"מ , להלן: בלמס ו בקשת בלמס , בהתאמה). בקשת בלמס הוגשה בשם לקוחות לוטוקרד שרכשו ממנה חבילת כרטיסי הגרלה ששווקו על ידה. במסגרת בקשת בלמס נטען שלוטוקרד מטעה את לקוחותיה ביחס לשווי האמיתי של ההטבה המגולמת בכרטיסי ההגרלה; כך שהמצג שלוטוקרד מתארת ללקוחותיה שלפיו בתמורה לעלות חודשית של 170 או 200 ש"ח הם יקבלו חבילת כרטיסים השווה לאלפי ש"ח בדוכן מפעל הפיס, הוא מצג מטעה, שכן בפועל חבילת הכרטיסים המוצעת אינה שווה יותר מ-50 ש"ח בדוכן מפעל הפיס. בקשת האישור השנייה, היא הבקשה שבמוקד בקשת רשות הערעור דנן, הוגשה ביום 28.1.2021 על ידי המבקשת, המועצה הישראלית לצרכנות (להלן: בקשת המועצה ו המועצה , בהתאמה). בקשת המועצה הוגשה בשם לקוחותיה של לוטוקרד שהתקשרו עמה בהסכם השתתפות בהגרלות או שילמו לה דמי מנוי. בבקשת המועצה נטען שלוטוקרד הטעתה את לקוחותיה בשני עניינים – בכך שלוטוקרד מציגה שההימור באמצעותה מגדיל את סיכויי הזכייה; ובכך שלוטוקרד מסתירה את העובדה שתוחלת הרווח בהימור באמצעותה נמוכה מתוחלת הרווח בהימור ישיר בהגרלות של מפעל הפיס. המועצה טענה כי הטעיות אלה גרמו ללקוחותיה של לוטוקרד נזקים כספיים, והיא עתרה לפיצויים שהוערכו בסך של 10 מיליון ש"ח ולהשבה של דמי המנוי ששולמו ללוטוקרד.

בחלוף מספר ימים ממועד הגשת בקשת המועצה, הורה בית המשפט המחוזי ללוטוקרד להמציא את בקשת המועצה לבלמס, והורה לצדדים בשתי בקשות האישור להגיש את התייחסותם לאפשרות לאחד את הדיון בהן. בהתאם, ביום 21.3.2021 בלמס הגיש את התייחסותו, בה הביע התנגדות לאיחוד הדיון בבקשות האישור. בתוך כך, בלמס הסביר ששתי בקשות האישור נובעות מעילות שונות ואינן מעוררות שאלות משותפות. עוד הודגש כי בקשת בלמס הוגשה כ-5 שנים לפני שהוגשה בקשת המועצה, וכי היא מצויה בשלב הסיכומים בעוד בקשת המועצה מצויה בראשית ההליך. לבסוף, בלמס טען שאם בית המשפט יסבור ששתי בקשות האישור מעוררות שאלות משותפות, אזי לאור השלב המתקדם שבו מצויה בקשת בלמס יש להעדיפה על פני בקשת המועצה ולהורות על מחיקתה של האחרונה בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ); או לחלופין להורות על עיכובה של בקשת המועצה עד להכרעה בבקשת בלמס. לוטוקרד מצידה הביעה עמדה שלפיה יש להמתין עם ההכרעה בסוגיית איחוד הדיון עד לאחר שתוכרע בקשה למחיקת בקשת המועצה שאותה היא מתכננת להגיש. מנגד, המועצה הביעה התנגדות לאיחוד הדיון בשני ההליכים, תוך שהצביעה על כך שאיחוד הדיון עלול להוביל לעיכוב ההכרעה בבקשת בלמס ולסרבל את הדיון בשני ההליכים. המועצה הדגישה כי יש לדון בבקשות האישור בנפרד, ושאין מקום לעכב את הדיון בבקשתה עד להכרעה בבקשת בלמס.

ביום 29.3.2021 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ההליכים בבקשת המועצה עד למתן החלטה או פסק דין בבקשת בלמס (להלן: החלטת העיכוב ). במסגרת החלטת העיכוב, בית המשפט עמד על פער הזמנים שבין מועד הגשת בקשת בלמס ובין מועד הגשת בקשת המועצה, ועל השלב הדיוני שבו מצויה בקשת בלמס בהשוואה לבקשת המועצה. עוד צוין כי גם אם הבסיס העובדתי להטעיה בכל אחת מבקשות האישור שונה, על פניו נראה ששתי בקשות האישור עוסקות באותה קבוצה מיוצגת ובשתיהן נדונה טענת הטעיה מצד לוטוקרד. משכך, נקבע שיהיה יעיל ונכון הן מבחינת ההליך המשפטי הן עבור הקבוצה המיוצגת לעכב את ההליכים בבקשת המועצה.

בגין החלטת העיכוב הגישה המועצה ביום 3.6.2021 את בקשת רשות הערעור דנן. בקשת רשות הערעור הובאה לשולחני רק לאחר שנקבע בהחלטת רשם בית המשפט העליון מיום 6.7.2021 כי היא הוגשה בהתאם למועד הקבוע בתקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

3.

בבקשה למתן רשות ערעור עותרת המועצה לביטול החלטת העיכוב. המועצה סבורה שבקשת בלמס ובקשת המועצה הן שתי בקשות נפרדות, המבוססות על עילות תביעה שונות, ועל כן לשיטתה לא היה מקום להורות על עיכוב ההליך בבקשת המועצה. המועצה מסבירה שבבקשתה סוגיית ההטעיה נסבה על המצג המטעה בדבר הגדלת סיכויי הזכייה, ועל היעדר גילוי מצד לוטוקרד שהימור באמצעותה מקטין את תוחלת הרווח; בעוד שטענת ההטעיה בבקשת בלמס נוגעת לשווים של טופסי ההגרלה. המועצה מדגישה שהעובדה שבשני ההליכים מועלות טענות הטעיה כנגד אותו בעל דין אינה יכולה לשמש כשיקול בהחלטה להורות על עיכוב בקשת המועצה; וכי קביעה בבקשת בלמס שלפיה לוטוקרד מטעה את לקוחותיה בנוגע לשווי כרטיסי ההגרלה ממילא תהיה חסרת חשיבות לבירור בקשת המועצה. המועצה מוסיפה שמטרת הדוקטרינה של עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד היא להשיג חיסכון בזמן שיפוטי ולמנוע הכבדה מיותרת על הצד שכנגד, ואולם החלטת העיכוב לא מצליחה להשיג אף אחת ממטרות אלה. לעמדתה, עיכוב בקשת המועצה לא יחסוך בזמן שיפוטי כי בכל מקרה בית המשפט יידרש להכריע בסוגיות שהיא מעוררת לאחר שתוכרע בקשת בלמס. מעבר לכך, המועצה סבורה שעיכוב בקשתה לא ימנע הכבדה על לוטוקרד, ולעומת זאת העיכוב מכביד רק על חברי הקבוצה המיוצגת. לבסוף, המועצה טוענת שהחלטת העיכוב אינה יעילה ואינה הוגנת, ואף לא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק תובענות ייצוגיות – שכן היא מונעת, לשיטתה, בירור יעיל וממצה של בקשת המועצה.

4.

למען שלמות התמונה יצוין, כי ביום 10.8.2021 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת בלמס ונקבע כי התובענה תתברר כייצוגית.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה מאת המשיבים.

ה כלל הוא שלערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לאופן ניהול ההליך הייצוגי, וב כלל זה החלטה בדבר עיכוב הליכים בבקשת אישור תובענה כייצוגית בשל הליך דומה תלוי ועומד

. בבואה לבחון בקשת רשות ערעור בנושאים מעין אלה, ערכאת הערעור אינה שמה עצמה בנעלי הערכאה הדיונית. בהתאם, הלכה היא כי היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלה מצומצם ומוגבל למקרים חריגים,

שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת למי מהצדדים עיוות דין (ראו מני רבים: רע"א 2563/20 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ , פסקה 9 (16.8.2021), להלן: עניין ר'בקה ; רע"א 3336/19 פלוני נ' סייוואק בע"מ , פסקה 6 (10.9.2019); רע"א 7202/18 קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 8 (11.2.2019); רע"א 225/16 פולק נ' קבוצת א' דורי בע"מ , פסקה 5 (4.5.2016)) ; וכך בפרט כאשר עסקינן בהחלטות שעניינן אופן ניהול בקשות אישור בעניינים דומים מכוח סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות

(רע"א 9878/17 גולדברג נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ , פסקה 7 (14.2.2019)). המקרה הנדון אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, ואבאר .

נקודת המוצא לדיון היא שלערכאה הדיונית נתונה סמכות שבשיקול דעת לעכב בירורה של תובענה בשל קיומו של הליך תלוי ועומד שבו מתבררת שאלה מהותית דומה . במסגרת החלטה בדבר עיכוב הליכים שומה על בית משפט להביא בחשבון מגוון שיקולים, ובהם זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים וב פרט בזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות . בהקשר זה יודגש כי אין צורך שתתקיים חפיפה מוחלטת בין כלל הענייניים או בשאלות העומדות לדיון בשני ההליכים (עניין ר'בקה , פסקה 10). בענייננו לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. החלטת העיכוב מבוססת על היכרותו המעמיקה של בית המשפט עם שתי בקשות האישור ועם הסוגיות העובדתיות והמשפטיות העומדות לדיון בהן. ניכר כי בשתי בקשות האישור קיימת חפיפה בין חברי הקבוצות המיוצגות בהן, וכי שתיהן מבוססות על טענה מהותית עיקרית, שלפיה לוטוקרד הטעתה את לקוחותיה. בהינתן האמור ובהתחשב בשלב הדיוני שבו הייתה מצויה כל אחת מבקשות האישור במועד מתן החלטת העיכוב, לא נפל פגם בהחלטה לעכב את הדיון בבקשת המועצה. כל זאת, כאשר מנגד, המועצה לא הצביעה על נזק מהותי-קונקרטי שייגרם לקבוצה המיוצגת כתוצאה מעיכוב הדיון בבקשתה. זאת ועוד, משבקשת בלמס אושרה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.8.2021, עומדת למועצה האפשרות להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לחדש את הדיון בבקשתה, ועיון במערכת "נט המשפט" מעלה שבקשה שכזו אמנם הוגשה ביום 12.8.2021, ובית המשפט המחוזי יכריע בה לפי מיטב שיקול דעתו.

6.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים לא ייעשה צו להוצאות .