רע"א 2563/20 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ. חברת כימיקלים לישראל בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.2.2020 (השופטת ר' רונן , ת"צ 51914-12-18) שהורתה על עיכוב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת האישור ), עד להכרעה בהליך אחר שתלוי ועומד. זאת בין היתר לנוכח הרקע העובדתי המשותף לשני ההליכים ושאלות חופפות שעשויות להתעורר במסגרתם; וכן משום שיקולים מערכתיים של יעילות הדיון וחיסכון בזמן שיפוטי.

רקע

2.

ראשיתם של האירועים שבבסיס הבקשה לרשות ערעור בשנת 2013, אז התקשרה חברת כימיקלים לישראל בע"מ (המשיבה 1, להלן: החברה ) עם חברת יבמ ישראל בע"מ (להלן: יבמ ), על מנת שהאחרונה תקים ממשק מחשוב כולל שיחבר בין המערכות השונות של החברה ברחבי העולם. מהלך זה, שעלותו נאמדה במאות מיליוני דולרים, כונה על ידי החברה "פרויקט ההרמוניזציה" (להלן: הפרויקט ). בעקבות עיכובים שונים שנטען כי חלו בפרויקט, ביום 3.12.2018 הגישה החברה תביעה נגד יבמ לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ג' גונטובניק , ת"א 4995-12-18 ) (להלן: ההליך המקביל ). בהליך המקביל טענה החברה, בין היתר, כי יבמ ביצעה את הפרויקט באופן כושל והסתירה ממנה קשיים מהותיים שהתעוררו. החברה טענה כי יבמ הפרה את החוזה שנכרת בין הצדדים, התרשלה כלפיה והתעשרה על חשבונה. סכום התביעה בהליך המקביל הועמד על סך של 300 מיליון דולר.

3.

המבקשת, שמחזיקה לטענתה ב-41 ממניות החברה, סברה כי האירועים המתוארים מקימים לה עילת תביעה נגדה. ביום 23.12.2018 הגישה המבקשת את בקשת האישור נגד החברה; נגד בעלת השליטה בחברה – החברה לישראל בע"מ (המשיבה 2); ונושאי המשרה בחברה (המשיבים 15-3). בבקשת האישור נטען כי החברה ידעה על העיכובים והקשיים השונים שהתעוררו בפרויקט, ולמרות זאת לא פירטה על כך בדיווחיה לבורסה ולציבור מחזיקי המניות; ומשכך, הפרה את חובות הדיווח החלות עליה. נטען כי הדיווחים היו חסרים, מגמתיים ומטעים, באופן שהביא את חברי הקבוצה המיוצגת לרכוש מניות של החברה במחיר גבוה ממחירן ההוגן. הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור כוללת את כל מי שרכש מניות של החברה בתקופה החל מיום 11.6.2015 ולא מכר אותן עד ליום 29.9.2016. הנזק הכולל של חברי הקבוצה נאמד על ידי המבקשת בכ-426 מיליון ש"ח.

הבקשה לעיכוב הליכים והחלטת בית המשפט המחוזי

4.

לאחר שבקשה ובקשה מתוקנת לסלק את בקשת האישור על הסף מחמת התיישנות נדחו, ביום 15.1.2020 הגישו המשיבים בקשה לעכב את בירור בקשת האישור עד להכרעה בהליך המקביל (להלן: בקשת העיכוב ). בבקשת העיכוב טענו המשיבים כי בקשת האישור וההליך המקביל עוסקים באותה מסכת עובדתית; כי קיים קשר הדוק בין השאלות ששניהם מעוררים; וכי בירור ההליכים בד בבד טומן בחובו חשש ממשי להכרעות סותרות. המבקשת התנגדה לבקשת העיכוב, וטענה כי מאזן הנוחות מחייב את דחייתה.

5.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת העיכוב בהחלטה מיום 24.2.2020 (להלן: ההחלטה או החלטת העיכוב ). בהחלטה צוין כי שני ההליכים עוסקים באירועים הקשורים בפרויקט, וכי אף לשיטת המבקשת חלק מהשאלות העובדתיות שעשויות להתברר בהליך המקביל הן שאלות משותפות לבקשת האישור. בית המשפט הבהיר כי בין שאלות אלה ישנה גם " השאלה המהותית הנוגעת לידיעתה (של החברה – ע'ב') אודות המתרחש בפרויקט ואודות ההפרות הנטענות של יבמ את התחייבויותיה כלפי החברה ". בהקשר זה צוין כי אם יתקבלו בהליך המקביל הכרעות לחובת החברה (וייקבע, למשל, כי החברה הייתה מודעת להפרות החוזה מצד יבמ), הכרעות אלה יכול שיהוו מעשה בית דין וישמשו נגד החברה במסגרת בירור בקשת האישור. לצד האמור, הובהר כי הכרעה בהליך המקביל לטובת החברה לא תוכל לחייב את המבקשת כמעשה בית דין במסגרת הדיון בבקשת האישור, מהטעם שהמבקשת אינה צד להליך המקביל; ועם זאת צוין כי בהחלט קיימת אפשרות שהכרעות בתיק המקביל יקדמו הסכמות בין הצדדים לעניין החומר הראייתי, באופן שיצמצם עד מאוד את היקף הדיון בבקשת האישור.

מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי כך או אחרת ההכרעה בהליך המקביל עשויה לקדם את הדיון בבקשת האישור, לסייע בניצול יעיל של זמן שיפוטי, ולמנוע הכרעות סותרות. בית המשפט נתן דעתו גם לטענת המבקשת שלפיה ההליך המקביל הוא הליך מורכב, שבירורו עשוי להיות ממושך. בהקשר זה הובהר כי מורכבות שני ההליכים פועלת לשני הכיוונים, וכי אם ההכרעה בהליך המקביל תייתר את הדיון בבקשת האישור כולה או בחלק ממנה – יהיה בכך חיסכון משמעותי של משאבים.

לבסוף הורה בית המשפט לצדדים לעדכן בהתפתחויות בהליך המקביל, והבהיר כי החלטת העיכוב בהיותה החלטת ביניים, ניתנת לשינוי בהתאם לנסיבות: " אם במהלך התקופה בה יתנהל ההליך האחר ( ההליך המקביל – ע'ב'), יסתבר כי מדובר בהמתנה ממושכת מדי, אם יסתבר כי ההליך האחר

הופך מורכב יותר ממה שניתן היה לצפות מלכתחילה – אפשר יהיה לשוב ולשקול את השאלה האם יש להוסיף ולהמתין להכרעה בו או שמא ניתן לקדם את הדיון בבקשת האישור ".

מכאן הבקשה לרשות ערעור.

טענות הצדדים

6.

בבקשה למתן רשות ערעור עותרת המבקשת לביטול החלטת העיכוב בשל הפגיעה הקשה, לטענתה, שהיא מסבה למבקשת ולחברי הקבוצה.

לשיטת המבקשת, הסבירות שההכרעה בהליך המקביל תסייע בבירור בקשת האישור נמוכה, בשל נקודות השוני הרבות בין ההליכים. לטענתה, על אף שהמסכת העובדתית הבסיסית בשני ההליכים זהה, הסוגיות שבמחלוקת ועתידות להתברר בכל אחד מההליכים – שונות. בעוד ההליך המקביל עוסק במערכת היחסים שבין החברה ובין יבמ, בקשת האישור מתמקדת בחובות הדיווח של החברה לציבור המשקיעים. המבקשת סבורה כי שאלת ידיעת החברה על אודות הפרותיה הנטענות של יבמ אינה מהותית בהליך המקביל, וספק אם תוכרע במסגרתו. משכך, נטען, ניתן להניח שההליך המקביל לא יסתיים בהכרעה ברורה בשאלות הרלוונטיות לבקשת האישור, ויתברר שעיכוב הדיון בבקשת האישור היה לשווא.

ממילא, טוענת המבקשת, גם אם עיכוב הדיון בבקשת האישור יביא לחיסכון בזמן שיפוטי, זמן ההמתנה הממושך עד להכרעה איננו מידתי ביחס לתועלת הצפויה מכך. לשיטתה, בית המשפט שם דגש מופרז על השיקול המערכתי של חיסכון במשאבים, ולא העניק משקל ראוי, אם בכלל, לפרק הזמן הארוך שבו ההליך שלפניו צפוי להתעכב. לטענת המבקשת, ההליך המקביל נמצא בשלבים ראשוניים ביותר ובירורו צפוי להימשך פרק זמן של כ-5 שנים. עיכוב זה יגרום לפגיעה קשה במבקשת ובחברי הקבוצה המיוצגת, שלא יוכלו לממש את זכותם לקבלת פיצוי בגין הנזק שנגרם להם.

לבסוף טוענת המבקשת כנגד הבהרת בית המשפט שלפיה ההחלטה לעכב את בירור ההליך איננה סוף פסוק. המבקשת סבורה שהאפשרות לבטל את ההחלטה לפי ההתפתחויות בהליך המקביל היא חסרת משמעות, משום שהיא עומדת בסתירה לקביעה שלפיה הכרעה בתיק המקביל תסייע בבירור בקשת האישור.

7.

המשיבים סבורים כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה, ולפיכך יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

לטענת המשיבים, המבקשת עצמה הודתה בקשר ההדוק שקיים בין שני ההליכים כאשר ביססה את בקשת האישור על עובדות כתב התביעה שהחברה הגישה נגד יבמ בהליך המקביל; וכך עשתה גם במסגרת בקשה שהגישה לעיון במסמכי ההליך המקביל, שבה טענה כי הפרויקט והאירועים שהתרחשו בו משותפים לשני ההליכים. המשיבים טוענים כי המבחן הקובע לעיכוב הליכים הוא מבחן של מהות העניינים הנדונים, ואין הכרח שתהיה חפיפה מוחלטת בין השאלות המרכזיות שמתבררות בהליך אחד, לבין אלה שמתעוררות במשנהו. בענייננו, החברה טוענת בהליך המקביל כי יבמ הסתירה ממנה את מצב הדברים האמיתי בפרויקט, ואין ספק כי להכרעה בטענה זו תהא השלכה על השאלה המרכזית בבקשת האישור – אם החברה הסתירה מידע מן המשקיעים שלה. משכך, קיימת שאלה מהותית משמעותית המשותפת לשני ההליכים, שגם מעוררת חשש להכרעות סותרות.

במישור של שיקולי מאזן הנוחות טוענים המשיבים כי ניהול שני ההליכים במקביל כרוך בהכבדה בלתי סבירה על החברה, ובפגיעה ביכולתה לנהל את ההליכים כראוי. זאת משום שיבמ והמבקשת "מייבאות" את טענותיה מההליך האחד להליך האחר, באופן שאינו מאפשר לחברה לנהל כיאות את הגנתה. כן נטען כי הקבוצה המיוצגת כוללת גם חברים שעדיין מחזיקים במניות החברה, כך שטובתם מחייבת לאפשר לחברה למצות את הדין עם יבמ טרם שתתברר בקשת האישור.

8.

למען שלמות התמונה יצוין, כי בעקבות עדכונים שנמסרו על ידי המשיבים לבית המשפט המחוזי, כבקשתו, על אודות התקדמות ההליך המקביל – הגישה המבקשת בקשות לביטול החלטת העיכוב, שנדחו בהחלטות מיום 2.11.2020 ומיום 8.3.2021. בעקבות הודעת עדכון נוספת שלפיה ההליכים המקדמיים בהליך המקביל הם בשלבי סיום, הורה בית המשפט על ישיבת קדם משפט בבקשת האישור; ובישיבה שהתקיימה ביום 7.7.2021, עדכנו הצדדים את בית המשפט המחוזי כי צפוי שבחודש נובמבר יסתיימו ההליכים המקדמיים בהליך המקביל. במצב דברים זה הורה בית המשפט למבקשת להגיש כתב תשובה בבקשת האישור עד ליום 15.10.2021, וכן קבע כי בתוך 30 יום לאחר מכן תוכל המבקשת להגיש בקשה לגילוי מסמכים, שאז "יינתנו הנחיות להמשך הדיון בתובענה". בא-כוח המשיבים מצידו הודיע כי הוא שומר על זכותו לטעון "שנוכח ההחלטה בדבר העיכוב, לא נכון לקדם את הליך גילוי המסמכים". המבקשת עדכנה ביום 11.7.2021 את בית משפט זה על דבר החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.7.2021, תוך שציינה כי היא מבקשת להתלות את ההחלטה בבקשת רשות הערעור "עד להתבהרות הדברים מחודש נובמבר"; וכי עם זאת היא מבקשת שהבקשה תיוותר על כנה "שכן אין כל ודאות לכך שההליך (הדיון בבקשת האישור – ע'ב') יחודש". לנוכח עמדת כל אחד מהצדדים, ראיתי מקום להכריע בבקשת העיכוב לגופה.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה למתן רשות ערעור והתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ההחלטה לעכב את בירורה של בקשת אישור בגין "הליך תלוי ועומד" היא החלטה דיונית מובהקת, המצויה בגדרי שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בנוגע לאופן ניהול ההליך. הלכה היא כי היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלה מצומצם ומוגבל למקרים חריגים, שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת למי מהצדדים עיוות דין (ראו מני רבים: רע"א 6958/20 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שליידר , פסקה 6 (23.12.2020);

רע"א 8647/19 מטרנה תעשיות שותפות מוגבלת נ' חנינא , פסקה 8 (4.6.2020)). מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, ואבאר.

10.

בהחלטה בבקשה לעיכוב הליכים שומה על בית המשפט להביא בחשבון מגוון שיקולים, ובהם זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובפרט בזמן שיפוטי, מניעת הכרעת סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות. ויצוין כי אין הכרח שתהיה חפיפה מוחלטת בין כלל העניינים הנדונים בשני ההליכים (ראו: רע"א 7202/18 קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 8 (11.2.2019); רע"א 3336/19 פלוני נ' סייוואק בע"מ , פסקה 6 (10.9.2019)).

בקשת האישור סבה על האירועים שהובילו לכך שהפרויקט לא צלח, ועל השאלה אם החברה ידעה או לא ידעה בזמן אמת על הקשיים שהתעוררו; וככל שידעה – אם הפרה את חובות הדיווח שלה לגבי קשיים אלה. מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי, שלפיה שאלת ידיעתה של החברה על אודות העיכובים בפרויקט היא שאלה מהותית גם להליך המקביל, ושהכרעה בה בגדרי ההליך המקביל עשויה לייתר או לכל הפחות לייעל את הדיון בבקשת האישור. הדמיון במסד העובדתי הרלוונטי בשני ההליכים משתקף אף בהתנהלות המבקשת לאורך הדרך; כך משביקשה לעיין במסמכי ההליך המקביל, וכך משביססה חלקים מבקשת האישור על כתב התביעה שהוגש שם על ידי החברה. דמיון מהותי זה רלוונטי לא רק מטעמים של יעילות הדיון וחיסכון בזמן שיפוטי, אלא גם בשל החשש להכרעות סותרות. מאידך גיסא, טענות המבקשת בדבר נזק שעלול להיגרם לה ולקבוצה נטענו באופן סתמי ובלתי משכנע. בהינתן כל האמור, נחה דעתי כי לא נפל פגם בהחלטת העיכוב.

זאת ועוד. סבורתני כי בניגוד לעמדת המבקשת, בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין השיקולים התומכים בקבלת בקשת העיכוב, לבין אלה שתומכים בדחייתה. בית המשפט לא שם את כובד המשקל של ההחלטה אך על השיקול של חיסכון במשאבים, אלא ציין טעמים נוספים שתומכים בתוצאה שאליה הגיע – ובהם המעמסה הכבדה שתוטל על החברה לנוכח הצורך לנהל הליכים בשתי זירות משפטיות מקבילות, שהכרעה באחת מהן עשויה להיות בעלת השפעה מכרעת על רעותה. רכיב מהותי באיזון טמון בכך שההחלטה אינה סותמת את הגולל על האפשרות לברר את בקשת האישור טרם שיוכרע ההליך המקביל. ובהקשר זה אין לקבל את עמדת המבקשת שלפיה הדברים נאמרו מן השפה ולחוץ. עובדה היא שבית המשפט "עומד על המשמר" –

שב ובוחן את החלטת העיכוב מעת לעת, בהתאם להתפתחויות בתיק המקביל; כפי שהוברר מן ההודעה המעדכנת שנמסרה לבית משפט זה ביום 11.7.2021. סופו של דבר, לא מצאתי עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי לעכב את הדיון בבקשת האישור; ובהמשך הדרך יחליט כחוכמתו.

סוף דבר

11.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 6,000 ש"ח.