רע"א 5099-23 רע"א 5099-23

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 21.6.2023, בע"א 9805-03-23 (השופטים א' ואגו – סג"נ, א' אינפלד ו-ג' לוין) שעל-פיו נדחה ערעור המשיבה על פסק הדין של בית משפט השלום בבאר שבע, מיום 2.1.2023, בת"א 16122-12-20 (השופטת ת' אורינוב), שבמסגרתו נדחתה תביעת המשיבה נגד המבקש, בשל התיישנותה.

2.דין הבקשה – להימחק על הסף, בשל כך שאין למבקש זכות להגישה; זאת, בהתאם לתקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), החלה על בקשות רשות ערעור לפי תקנה 134(א) רישא לתקנות. תביעת המשיבה שהוגשה נגד המבקש – נדחתה. ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי – נדחה גם הוא, בהסכמת המשיבה. המבקש זכה אפוא בדינו, ושוב אין הוא יכול להשיג על פסקי הדין שניתנו בעניינו. המבקש מבקש להשיג על נימוקי פסק הדין של בית משפט השלום, אך זאת לא ניתן. כבר בימי בראשית נקבע, כי בעל דין שזכה בדינו, אינו רשאי לערער על נימוקי פסק הדין. "בית-משפט זה חייב לדון בערעור מקום שיש בין בעלי-הדין משום 'מחלוקת חיה', אבל אין הוא רשאי להקדיש מזמן הציבור להגדיל תורה ולהאדיר, כשפתרון הבעיות לא יחתום את הדין ולא ישפיע על שום זכות מזכויות הצדדים לכאן או לכאן" (ע"א 140/56 מוגרבי נ' ורדימון, פ"ד יא 1242, 1249 (1957) (להלן: עניין מוגרבי); ע"א 6828/03 הירש נ' בית מאיר, פסקה 4 (28.10.2003) (להלן: עניין הירש)). המבקש טוען, כי "נימוק ההתישנות אינו מקנה [לו] הגנה טובה כנגד השעבוד אשר נרשם אצל רשם המקרקעין על ביתו של המבקש, שכן זה האחרון גובר עליו". ואולם, גם לכך ניתן מזור כבר בעניין מוגרבי, שם נקבע, כי כפועל יוצא מהעדר זכות ערעור, "אם אמנם תהא עוד מחלוקת נוספת בעתיד, לא יהא הממצא שנקבע בעוכריהם, כי לא יהא בבחינת 'מעשה-בית-דין'" (שם, עמ' 1252; עניין הירש, פסקה 4).

3.אמליץ למבקש להיעזר, מכאן ולהבא, ביעוץ משפטי מתאים, על-מנת שיוכל לכלכל את צעדיו כהלכה, בהתחשב עם סדרי הדין, ועם הטענות המהותיות העומדות לרשותו.

4.אשר על כן, בקשת הרשות לערער נמחקת בזאת.

לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.