רע"א 5106-23 רע"א 5106-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' באומגרט), מיום 23.4.2023, ברת"ק 41530-03-23. בהחלטה נושא הבקשה דנן נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (השופטת ח' קלמפרר-מרצקי), מיום 24.2.2023, בת"ק 28581-07-22, בגדרו קיבל בית המשפט, באופן חלקי, את תביעת המשיבה, וחייב את המבקשת בתשלום פיצויים בסך 19,621 ש"ח.

1.בתחילת שנת 2021, ביצעה המבקשת עבודות איטום בבניין משותף ברחוב המורן 4 בחיפה, נוכח חדירת מים לדירתה של המשיבה, ולדירת השכן, מר אלי כהן, ששימש גם כנציג ועד הבית (להלן: מר כהן). בתמורה לעבודתה, שילם ועד הבית סך של 14,976 ש"ח. ואולם, לטענת המשיבה, המבקשת לא ביצעה כדבעי את עבודתה, ולא ביצעה את מלוא הפעולות אשר התחייבה לבצע לצורך האיטום. לטענת המשיבה, עקב כך, בשלהי שנת 2021, התגלו נזילות מהגג, ונוצרה בעיית רטיבות בדירתה של המשיבה ובדירתו של מר כהן.

2.המבקשת נקראה לטפל בנזילות, אך לא הסכימה לטפל בשני מוקדי רטיבות המצויים מעל דירתה של המשיבה. כמו כן, לשיטת המשיבה, התיקון שבוצע על ידי המבקשת מעל דירתו של מר כהן לא הועיל, והנזילות המשיכו.

נוכח האמור הגישה המשיבה תביעה כספית לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, על סך של 27,435 ש"ח, בגדרה עתרה להשבה של הסכום ששולם למבקשת, עלות תיקון הגג, הפסדי השתכרות, עוגמת נפש והוצאות משפט.

3.ביום 1.2.2023 התקיים דיון הוכחות בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, במהלכו נחקרו המשיבה, מר כהן, ונציג מטעם המבקשת, מר ששון אלי. במסגרת עדותו, העיד מר כהן כי עובר למתן הצעת המחיר, הוא עלה לגג הבניין לצד הבעלים של המבקשת והראה לו את המקומות שבהם ישנן בעיות באיטום, וכי בעלי המבקשת התחייב בפניו לתקן את כל בעיות האיטום בגג, כולל מעל דירת המשיבה. על כן, ועד הבית, אשר מר כהן הוא נציגה, החליט לקבל את הצעתה של המבקשת ולהזמין את שירותיה. לעומת זאת, מר ששון אלי העיד כי המבקשת לא התחייבה לבצע עבודת איטום מעל דירתה של המשיבה, וכי התיקון שהתחייבה לעשות היה רק תיקון איטום בשטח שמעל דירתו של מר כהן. בתום עדותו של מר ששון אלי, ובמסגרת החקירה הנגדית, שאל אותו מר כהן שתי שאלות קצרות:

"ש. אני משמיע לך הקלטה של השיחה בנינו. האם נכון שאמרת שמה שחשוב לכם זה הפתרון בלבד?

ת. נכון.

ש.האם נכון שאמרת שלא שמת על הגג שלנו יריעות ביטומניות?

ת.נכון. לא שמתי יריעות ביטומניות וגם לא התחייבתי לשים". (עמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 1.2.2023).

4.ביום 24.2.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (השופטת ח' קלמפרר-מרצקי), במסגרתו נקבע כי המבקשת התרשלה בביצוע עבודתה, ולא תיקנה את האיטום בגג בכל המקומות שבהן הייתה נזילה, כפי שהתחייבה לעשות. בית המשפט ביסס את ממצאיו, בין היתר, על עדויותיהם של המשיבה ושל מר כהן, אותן מצא כאמינות. בתוך כך, בית המשפט לתביעות קטנות חייב את המבקשת לשלם סך של 19,621 ש"ח למשיבה, הכולל את מלוא התמורה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן סך של 3,000 ש"ח בגין הוצאות ועוגמת נפש.

5.המבקשת מיאנה להשלים עם פסק הדין, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בבקשת רשות הערעור, טענה המבקשת כי היא לא זכתה ליומה בבית המשפט, שכן הסתבר לה שמר כהן הוא עורך דין בהכשרתו. לשיטתה, בכך נפגעה זכות הייצוג שלה. המבקשת הדגישה כי מעבר לכך שמר כהן העיד, בית המשפט לתביעות קטנות אפשר לו לחקור את נציג המבקשת. כמו כן, חזרה המבקשת על טענתה כי על פי הזמנת העבודה, לא התחייבה לבצע תיקונים בדירת המשיבה.

6.בתגובתה לבקשת רשות הערעור, טענה המשיבה כי בתחילת הדיון, ועל אף שמילא בהליך תפקיד של עד, הכריז מר כהן בפני בית המשפט כי הוא עורך דין לתעבורה, וכי הוא אינו מתעסק בתביעות אזרחיות. עוד נטען כי מר כהן הוסיף והבהיר בתחילת הדיון, שמאז תחילת מגפת הקורונה חדל מלעסוק בתחום. כמו כן, טענה המשיבה כי מר כהן "שימש כעד בלבד וענה על שאלות בית המשפט ועל שאלות המבקשת ולא שאל שאלות כלל את המבקשת". בנוסף, לשיטת המשיבה, הואיל והדיון נמשך כשעה וחצי, ניתן למבקשת יומה בבית המשפט. לבסוף, חזרה וטענה המשיבה כי הצעת המחיר הוזמנה ביחס לתיקון כל גג המבנה, ולא רק חלק ממנו, ועל כן יש לדחות את טענת המבקשת לפיה לא התחייבה בביצוע איטום בגג שמעל דירת המשיבה.

7.ביום 23.4.2023 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' באומגרט) את בקשת רשות הערעור. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות התבסס, בעיקרו של דבר, על קביעות עובדתיות, וכי המבקשת לא הציגה טעם מבורר המצדיק התערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו. ביחס לטענה כי נוכח עובדת היותו של מר כהן עורך דין במקצועו לא ניתן למבקשת יומה בבית המשפט, נקבע כי המשיבה לא הפנתה לרישום בפרוטוקול המעיד על כך שעובדת הכשרתו של מר כהן כעורך דין גולתה לבית המשפט לתביעות קטנות ולמבקשת בתחילת הדיון, כך שנקודת המוצא היא שבית המשפט לא ידע עובדה זו. עם זאת, נקבע שאין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק את קבלתה של בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת. בית המשפט המחוזי הטעים את קביעתו האמורה בציינו כי:

"...מר כהן שהוא עורך דין הוא גם עד מהותי. משכך, לא היה מנוס אלא לאפשר לו להעיד. כמו כן, מקום בו הסוגיה אינה מורכבת משפטית ובעיקרה עובדתית, רשאי בית המשפט לתביעות קטנות שלא לאפשר ייצוג לצד שכנגד ולקיים את הדיון [...]. בעניין פרטוק [הכוונה היא לרע"א 5711/08 פרטוק נ' תורג'מן (17.3.2009) (להלן: עניין פרטוק) – י' כ'] נקבע שמקום בו נמצא שלא נגרם עיוות דין עקב היעדר הייצוג, אין מקום לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולפתוח את ההליכים מחדש. בענייננו, הדיון נמשך כשעה וחצי. כלומר, מעל ומעבר, לנדרש בהליך של תביעות קטנות. בית משפט קמא גילה סבלנות יוצאת מגדר הרגיל למבקשת ואפשר לה את מלוא יומה. לא נגרם למבקשת כל עיוות דין, שכן המחלוקת שהונחה לפתחו של בית משפט קמא הייתה בעיקרה עובדתית והסוגיה המשפטית, אינה מורכבת".

על רקע זה, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור.

8.המבקשת מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והגישה את הבקשה דנן. בבקשתה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי עת התעלם מכך שמר כהן לא מילא תפקיד של עד בלבד, אלא גם ערך את חקירת נציג המבקשת. לשיטת המבקשת, בית המשפט קמא אפשר לבית המשפט לתביעות קטנות, באופן פסול, לאחוז במקל משני קצותיו, נוכח קביעתו כי: "מחד יכול היה בית המשפט לתביעות קטנות להתיר את הייצוג או למנוע מהמבקשת ייצוג בעוד הוא כלל וכלל לא ידע, כי העד עו"ד במקצועו". עוד ציינה המבקשת כי ביום 8.4.2023, בטרם ניתנה ההחלטה בבית המשפט המחוזי, שלח לה מר כהן מכתב, ובו נכתב כי הוא מייצג את המשיבה.

9.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה, וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות.

10.הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים הישירים להליך, או מקום בו מתעורר חשש מפני עיוות דין (ראו, מיני רבים: רע"א 220/23 חזן נ' כהן, פסקה 19 (30.4.2023); רע"א 4980/22 ליאור נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (22.9.2022); בע"מ 3979/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 22 (1.9.2022)). כך ככלל, וכך ביתר שאת כאשר מדובר בהליכים שמקורם בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר לגביהם נפסק כי:

"נוכח טיבו של הליך התביעות הקטנות, על רשות הערעור בהקשר תביעות קטנות בבית משפט זה – בגלגול שלישי – להינתן במשורה שבמשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור 'רגילות', ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר; אחרת – תסוכל כוונת המחוקק, שמשמעה הליך חסכוני שאינו מטיל הוצאות גדולות על הצדדים, ומהיר, שאינו גוזל מזמנם יתר על המידה" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב, פסקה ט (20.3.2005)).

הבקשה דנן אינה עומדת באמת המידה האמורה.

11.מאפיין מרכזי של הליך התביעה הקטנה הוא הטלת מגבלה על ייצוג משפטי. סעיף 63(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי ייצוג בעל דין על ידי עורך דין יהיה "רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו". על הטעמים שבבסיס כלל זה עמד בית משפט זה לא פעם, כך שאין צורך שאחזור על הדברים בהרחבה. די שאציין כי, בעיקרו של דבר, האיסור על נטילת ייצוג נועד לקדם שוויון מהותי בין בעלי הדין, על דרך צמצום הפערים בין בעל דין חזק שיכול ליהנות מייצוג מקצועי, לבין בעל דין שאינו יכול להרשות לעצמו ייצוג מעין זה (ראו, מיני רבים, עניין פרטוק, בפסקה 8; רע"א 6892/13 חיימוביץ' נ' אוריון, פסקה י"א (23.2.2014) (להלן: עניין חיימוביץ')).

12.אילו השתתפותו של מר כהן בהליך הסתכמה רק בהיותו עד מטעם המשיבה, לא הייתה מתעוררת שאלה מיוחדת ביחס לסוגיית הייצוג, שכן מתן עדות אינו עולה כדי ייצוג.

13.ואולם, בענייננו מר כהן לקח חלק פעיל בייצוג המשיבה, וחקר נגדית את העד מטעם המבקשת. הדבר עולה בבירור מנוסח השאלות ותמוהה בעיניי ההתכחשות לעניין זה. כמו כן, הגם שמר כהן שאל את העד רק שתי שאלות קצרות, ניתן לקבוע כי השתתפותו בהליך המשפטי עולה כדי ייצוג. בנסיבות אלה, הרי שבוצעה הפרה של האיסור על ייצוג משפטי ללא היתר, וכמו כן היה על המשיבה להביא את עובדת הכשרתו של מר כהן כעורך דין לידיעת בית המשפט לתביעות קטנות והצד שכנגד (ראו והשוו: רע"א 5234/17 דרייבר ישראל בע"מ נ' ג'נח, פסקה 10 (4.7.2018)).

14.יחד עם זאת, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הלכה היא כי פגם שנפל בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, הנוגע לסוגיית הייצוג, אינו מביא לביטול אוטומטי של פסק הדין או ההחלטה שניתנו בתום הליך זה. ברוח דוקטרינת הבטלות היחסית, על ערכאת הערעור לבחון את עוצמת הפגם ואת השפעתו על התוצאה, ובהתאם לכך לקבוע סעד ההולם את תיקונו, לרבות הותרת פסק הדין או ההחלטה על כנם כפי שהם (ראו: עניין פרטוק, בפסקה 14; עניין חיימוביץ', בפסקה ט"ז-י"ז; רע"א 1868/16 רז נ' האפרתי, פסקה ט"ו (19.6.2016); טל חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה 372-371 (2017)).

בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות נמשך: "מעל ומעבר, לנדרש בהליך של תביעות קטנות", וכי: "בית המשפט קמא גילה סבלנות יוצאת מגדר הרגיל למבקשת ואפשר לה את מלוא יומה", כך שלא נפגעה זכותה של המבקשת לקבל את יומה בבית המשפט לתביעות קטנות. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מבוסס היטב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידו על בסיס התרשמותו מהראיות שהוצגו בפניו. מעורבותו של מר כהן, מעבר להיותו עד במשפט (עובדה שאין לה, כאמור, כל משמעות במישור הייצוג המשפטי של הצדדים), הסתכמה בשתי שאלות קצרות שהציג לנציג המבקשת כמצוטט בפסקה 3 לעיל.

בנסיבות אלו, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת, משאין היא עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. זאת, מאחר שלא נגרם למבקשת עיוות דין בנסיבות העניין דנן, וכן מאחר שהבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים: שאלת השלכותיו של פגם הנוגע לסוגיית הייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות הוסדרה זה מכבר בפסיקה, כפי שהובהר לעיל, ועל כן טענותיה של המבקשת בהקשר זה הינן בעלות אופי יישומי ופרטני גרידא.

15.סיכומו של דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.