רע"א 5114-23 רע"א 5114-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן), מיום 16.4.2023, ברע"א 45040-03-23. בהחלטה נושא הבקשה נדחתה בקשה לעיון חוזר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) מיום 29.3.2023, אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (הרשמת הבכירה א' שחל) מיום 19.1.2023, בתאד"מ 29833-11-20.

1.בתמצית, ההליך נסוב על תביעה כספית לסכום קצוב שהגישה המשיבה כנגד המבקשת. המשיבה, חברת אסטרל תקשורת בע"מ, הינה חברה המתמחה בהענקת שירותי סיוע לבקשות לקבלת החזרי מס. במסגרת תביעתה טענה המשיבה כי נחתם הסכם התקשרות בינה לבין המבקשת, לפיו היה עליה לטפל בקבלת החזרי מס עבור המבקשת לשנים 2017-2012, בתמורה לעמלת פתיחת תיק בסכום קבוע מראש ועמלה בשיעור של 23% בתוספת מע"מ מתוך כל סכום שיתקבל כהחזר מס. נטען כי המבקשת קיבלה החזר מס בסך 5,822 ש"ח, אך נותרה חייבת למשיבה סך של 1,567 ש"ח. כמו כן, נתבע פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בסך 600 ש"ח.

בהתנגדות שהגישה, טענה המבקשת כי המסמכים שצירפה המשיבה לתביעה זויפו, והכחישה קיומו של כל חוב. עם זאת, בשלב מאוחר יותר, במסגרת תשובתה לתגובת המשיבה להתנגדות, הודתה המבקשת כי התקשרה עם המשיבה, אך טענה כי שילמה לה 1,100 ש"ח עבור השירות שניתן לה.

2.בהחלטה מיום 4.1.2021 החליט בית משפט השלום בקריות (הרשמת הבכירה י' הברפלד-אברהם) על מתן רשות למבקשת להתגונן, כנגד הפקדת מלוא סכום החוב הנטען. לאחר שהמבקשת הפקידה את הסכום האמור בקופת בית המשפט, בהחלטה מיום 25.7.2021, ניתנה למבקשת רשות להתגונן, והתיק נקבע לשמיעה בסדר דין מהיר.

3.ביום 29.11.2021 הגישה המבקשת בקשה לזימון שלוש עדות. בהחלטה מיום 26.12.2021, קבע בית המשפט כי כל עוד המבקשת לא תבהיר מהי הרלוונטיות של כל עדה, ותפרט את תמצית עדותה, לא תאושר הזמנתה לעדות.

4.ביום 17.1.2022 הגישה המבקשת, בשנית, בקשה לזימון שלוש העדות. בבקשה זו חזרה המבקשת על תוכן בקשתה הראשונה, וגם זו הפעם לא הרחיבה על אודות הרלוונטיות של העדות ולא פירטה את תמצית עדותן, ועל כן באותו היום ניתנה החלטה של בית המשפט המפנה את המבקשת להחלטה מיום 26.12.2021. ביום 27.1.2022 הגישה המבקשת הודעה בה הבהירה כי היא מבקשת לזמן את אחת מהעדות מן הטעם שהיא זו אשר ביקשה את פרטי כרטיס האשראי של המבקשת, לצורך תשלום העמלה למשיבה. בהחלטה אשר ניתנה באותו היום, נעתר בית המשפט לבקשה לזמן לעדות את אותה העדה, בכפוף להפקדת 500 ש"ח להבטחת הוצאות העדה.

5.ביום 14.9.2022 התקיים דיון הוכחות בבית משפט השלום בקריות. כחודש לאחר מכן, ביום 13.10.2022, הגישה המבקשת בקשה לתיקון פרוטוקול, להוצאת מסמכים מהתיק, לצירוף מסמך, ולזימון שלוש העדות שאותן ביקשה לזמן עוד ביום 29.11.2021. בהחלטה מיום 6.11.2022, דחה בית המשפט (הרשמת הבכירה א' שחל) את הבקשות. ביחס לזימון העדות, קבע בית המשפט כי שלב שמיעת הראיות הסתיים, ואף הוגשו סיכומי המשיבה, ועל כן נדרש טעם של ממש המצדיק את העדתן, אשר לא הובא בענייננו. כמו כן, ציין בית המשפט כי הוא נעתר לבקשה לזמן את אחת מהעדות וזאת בהחלטה מיום 27.1.2022, אך המבקשת לא הפקידה את הסכום שנקבע להבטחת הוצאותיה של העדה, ועל כן העדה לא זומנה.

6.ביום 27.11.2022 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 6.11.2022, להארכת מועד להגשת סיכומים ולזימון עדים. ביום 17.12.2022 דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שקבע כי "החלטה בבקשה דומה ניתנה ביום 6.11.22, ולא מצאתי לשנותה". ביום 15.1.2023 הגישה המבקשת בקשה נוספת לזימון עדים. ביום 19.1.2023 דחה בית המשפט (הרשמת הבכירה א' שחל) את בקשתה של המבקשת, בזו הלשון:

"זו בקשה שלישית של הנתבעת לזימונם של עדים, וזאת לאחר ששלב שמיעת הראיות הסתיים זה מכבר. גם דין בקשה זו להידחות, ואין לי אלא להפנות לנימוקי החלטתי מיום 6.11.2022".

7.בפסק דין מיום 12.3.2023 קיבל בית משפט השלום בקריות (הרשמת הבכירה א' שחל) את התביעה, וקבע כי גרסתה של המשיבה הוכחה במלואה. אשר על כן, בית המשפט חייב את המבקשת לשלם למשיבה 2,167 ש"ח, וכן הוצאות בסך של 3,500 ש"ח הכוללות שכר טרחת עורך דין.

8.ביום 20.3.2023 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 19.1.2023 לבית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 45040-03-23), לצד בקשה להוסיף את בעלה, מר ניסים בטש, לבקשת רשות הערעור, אף שלא היה צד להליך בבית משפט השלום. בבקשת רשות הערעור, טענה המבקשת כי הגישה בקשות רבות לזימון עדים, וכי בקשתה נדחתה ביום 6.11.2022 רק מן הטעם שלא הגישה תצהיר לבקשה.

9.ביום 29.3.2023 דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' נאמן) את בקשת רשות הערעור, תוך שקבע כי מאחר שביום 12.3.2023 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בקריות ב-תאד"מ 29833-11-20, אזי לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בתיק, אלא יש להגיש ערעור בזכות על פסק הדין. אשר על כן, הורה בית המשפט על מחיקת בקשת רשות הערעור. בית המשפט הוסיף כי העובדה שניתן פסק דין בהליך מושא בקשת רשות הערעור לא צוינה בבקשה, כי פסק הדין לא צורף לבקשה, ושיש בכך "משום הטעיה לכאורה של בימ"ש זה".

10.ביום 16.4.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר בפסק הדין מיום 29.3.2023. בבקשה צוין כי טעה בית המשפט במניין הימים "עת ספר 52 ימים מיום מתן ההחלטה נשוא בר"ע זה ולא כמניין אותם קבעה המחוקק 60 ימים" [הטעויות במקור – י' כ']. בהחלטה מאותו היום קבע בית המשפט (השופט א' נאמן) כי:

"לא הבינותי הנטען בקשר למניין הימים. בפסק דיני כלל לא התייחסתי למניין ימים... מכל מקום אין בקשה זו מגלה כל עילה ל'עיון חוזר' בפסק דיני ומשכך הינה נדחית".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

11.בבקשתה חוזרת המבקשת על טענתה בבקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את בקשת רשות הערעור, חרף כך שבקשתה הוגשה במסגרת מניין הימים אשר נקצבו בדין להגשת בקשת רשות ערעור – 60 ימים, וכן למרות שהיא הגישה הודעה מוקדמת לבית משפט השלום על כך שבכוונתה להגיש את בקשת רשות הערעור. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית משפט השלום עת קבע כי המבקשת לא הפקידה את הסכום שנקבע להבטחת הוצאותיה של העדה שהוחלט לזמנה, ועל כן העדה לא זומנה, שכן "בקופת בית המשפט זכות בסך 2700 ₪, בנוסף לסכום הפיקדון בסך 2300 ₪ ולכן יכלו לחייב החשבון ב500 ₪ לטובת הפיקדון". עוד ציינה המבקשת כי נודע לה על פסק דינו של בית משפט השלום אשר ניתן ביום 12.3.2023, רק ביום 28.3.2023, ועל כן לא יכלה להזכירו בבקשת רשות הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי. כמו כן, טוענת המבקשת טענות לגופה של המחלוקת.

12.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה, וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

13.הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים הישירים להליך, או מקום בו מתעורר חשש מפני עיוות דין חמור (ראו, מיני רבים: רע"א 220/23 חזן נ' כהן, פסקה 19 (30.4.2023); בע"מ 3979/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 22 (1.9.2022)). בנסיבות דנן, לא רק שטענותיה של המבקשת אינן עונות על המבחן האמור אלא שאין בהן דבר לגופו של עניין, כמובהר להלן.

כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 29.3.2023, ניתן לערער על החלטות ביניים שניתנו בהליך משפטי באמצעות הגשת ערעור (בזכות או ברשות, לפי העניין) על אותה ההחלטה. ואולם, "משניתן פסק דין סופי, כל החלטות הביניים שניתנו בתיק 'נבלעו' בפסק הדין ולא ניתן לערער עליהן בהליך נפרד" (רע"א 8629/08 עטר נ' אשל, פ"ד סה(1) 709, 717 (2011)).

על כן, כפי שהבהיר, בצדק, בית המשפט קמא, משעה שניתן פסק הדין בבית משפט השלום ביום 12.3.2023, ככל שהמבקשת הייתה מעוניינת לערער על החלטת ביניים שניתנה בהליך (כגון החלטה בבקשה לזימון עדים), היה עליה לעשות זאת במסגרת ערעור על פסק הדין.

הדברים הובהרו בפסק דינו של בית המשפט קמא מיום 29.3.2023, והובהרו שוב בהחלטתו מיום 16.4.2023 שצוטטה בפסקה 10 לעיל. אין בבקשה שבפניי כל טיעון המתמודד עם האמור לעיל.

14.סיכומו של דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.