רע"א 7777-23 רע"א 7777-23

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק הדין (שכונה בשגגה החלטה) של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' וינברגר) מיום 1.8.2023, ועל החלטתו מיום 22.5.2023, ב-ע"א 43338-05-23. בהחלטה נושא הבקשה נדחתה בקשתה של המבקשת לפטור מאגרה ומהפקדת ערובה, ולאחר מכן, משלא הופקדה הערובה – הורה בית המשפט בפסק דינו על מחיקת ההליך.

1.הרקע העובדתי של הסכסוך העומד בבסיסה של בקשת רשות הערעור תואר בהרחבה במסגרת החלטתי ב-רע"א 5114/23 בטש נ' אסטרל תקשורת בע"מ (16.11.2023) (להלן: רע"א 5114/23), ועל כן יובאו העובדות הצריכות להחלטתי זו, בתמצית.

2.ביום 17.5.2023 הגישו המבקשת ובעלה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 43338-05-23), על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (הרשמת הבכירה א' שחל), מיום 12.3.2023, ב-תאד"מ 29833-11-20. בפסק הדין נושא הערעור, קיבל בית משפט השלום תביעה, שהגישה המשיבה נגד המבקשת, בגין עמלת שירות לטיפול בהחזרי מס, תוך שקבע כי: "גרסת התובעת הוכחה במלואה, בעוד גרסת הנתבעת שונתה חדשות לבקרים, עדותה של הנתבעת הייתה בלתי עקבית, רצופה בסתירות והותירה רושם בלתי מהימן לחלוטין" (פסקה 27). בית המשפט חייב את המבקשת לשלם למשיבה 2,167 ש"ח והוצאות בסך 3,500 ש"ח הכוללות שכר טרחת עורך דין.

3.לצד הערעור, הגישו המבקשת ובעלה בקשה לפטור מתשלום מאגרה והפקדת ערובה. על פי הנטען בבקשה, בעלה של המבקשת מוכר בשירותי הרווחה בקריית ביאליק, וכן מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי, בשל מצבו הבריאותי והנפשי, כזכאי לקצבת נכות כללית בשיעור 100%. עוד צוין כי בעלה של המבקשת יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי בתיק חדלות פירעון וניתן בעניינו צו לשיקום כלכלי, וכן כי לאור מצבו קיבל בעבר פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה, במספר הליכים אשר התנהלו בבית משפט זה. עוד טענה המבקשת, כי היא עובדת בעיריית קריית ביאליק ומשכורתה החודשית עומדת על כ-5,000 ש"ח בלבד.

המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי המבקשת מיקדה את מרבית טענותיה במצבו של בעלה, למרות שהוא כלל אינו בעל דין, הואיל וההליכים בבית משפט השלום התנהלו מול המבקשת בלבד. עוד טענה המשיבה כי המבקשת לא פירטה בבקשתה אם יש לה נכסים ולא צירפה תדפיס חשבון בנק ותלושי שכר. המשיבה הדגישה כי המבקשת הגישה בעבר בקשה דומה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 25758-05-21), במסגרת הליך ערעור שהגישה נגד החלטת ביניים ב-תאד"מ 29833-11-20. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9.6.2021, לאחר שבית המשפט קבע כי המבקשת לא פרשה את התמונה המלאה ביחס למצבה הכלכלי, ושעיון בהעתק תדפיסי חשבון הבנק שלה מעלה כי היא ככל הנראה בעלים של נכס. ביחס לסיכויי הערעור, טענה המשיבה כי הם קלושים בהינתן שבפסק הדין נושא הערעור נקבע כי גרסתה של המבקשת הותירה רושם בלתי מהימן לחלוטין, והלכה פסוקה היא שערכאת ערעור תיטה שלא להתערב בפסק דין המבוסס על ממצאי מהימנות.

4.ביום 22.5.2023 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ע' וינברגר, בכובעה כרשמת) כי אף אם הבקשה תיבחן בהסתמך גם על נתוניו של בעלה של המבקשת, למרות שהוא לא היה צד להליכים בבית משפט השלום, הרי שהמבקשת ובעלה לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח חיסרון כיס, אשר מונע מהם לשלם את האגרה ולהפקיד את הערובה. נקבע כי המבקשת ובעלה לא פירטו אודות הוצאותיהם החודשיות ונכסיהם, ולא צירפו מסמכים נדרשים כגון תדפיס חשבון הבנק של המבקשת ואישור בדבר היעדר חסכונות ופיקדונות בחשבונות הבנק של המבקשת ובעלה. בית המשפט הוסיף וקבע כי לאור הטענה שהמבקשת ככל הנראה בעלים של נכס מקרקעין, אין די בפירוט שניתן כדי להוכיח חוסר מסוגלות כלכלית. ביחס לסיכויי ההליך, עמד בית המשפט על כך שלא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור גבוהים, בהינתן שפסק דינו של בית משפט השלום מבוסס ברובו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות. אשר על כן, דחה בית המשפט את הבקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה, וחייב את המבקשת בשכר טרחת בא כוחה של המשיבה בגין בקשה זו בסך של 1,500 ש"ח.

5.ביום 29.5.2023 הודיעו המבקשת ובעלה כי בכוונתם להגיש ערעור על ההחלטה מיום 22.5.2023, ועל כן ביקשו להאריך את המועד לתשלום האגרה ולהפקדת הערובה, עד לאחר שמיעת הערעור. באותו היום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, והאריך את המועד לתשלום האגרה ולהפקדת הערובה עד שבועיים לאחר מתן החלטה בערעור. ביום 22.6.2023 הודיעו המבקשת ובעלה כי במחשבה שנייה הם אינם מעוניינים להגיש ערעור על ההחלטה. ביום 26.6.2023 הגישו המבקשת ובעלה בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה, אשר נדחתה בהחלטה מיום 27.6.2023, משלא חל שינוי נסיבות מהותי והואיל שלא נפלה טעות מובהקת בהחלטה הקודמת. באותה החלטה הדגיש בית המשפט כי: "המבקשת תשלם את האגרה ותפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 10.7.23 שאם לא כן יימחק הערעור". ביום 10.7.2023 המבקשת ובעלה הגישו בקשה להארכת מועד לתשלום האגרה והפקדת הערובה, ובאותו היום נעתר בית המשפט לבקשה והבהיר כי: "אם לא תשולם האגרה ולא תופקד הערובה עד 30.7.23 יימחק הערעור". בקשה נוספת להארכת מועד להפקדת הערובה הוגשה ביום 30.7.2023, ונדחתה באותו היום. ביום 1.8.2023 מחק בית המשפט המחוזי את הערעור, לאחר שלא הופקדה הערובה, וקבע כי לפנים משורת הדין תחזיר המזכירות את האגרה למבקשת.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. הבקשה מופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 1.8.2023, ועל ההחלטה מיום 22.5.2023 אשר "נבלעה" בפסק הדין (וראו לעניין ערעור על החלטת ביניים לאחר מתן פסק דין סופי: רע"א 5114/23, בפסקה 13).

6.לשם שלמות התמונה יצוין כי המבקשת הגישה בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה גם בהליך דנן. ביום 30.11.2023 ניתנה החלטת רשמת בית משפט זה (הרשמת ל' משאלי שלומאי) שנעתרה לבקשת המבקשת. זאת, בשים לב לכך שהמשיבה בחרה שלא להשיב לבקשה, על אף שניתנה לה אפשרות לעשות כן בהחלטה מיום 26.10.2023.

7.בבקשת רשות הערעור שבפניי, אשר הוגשה, כאמור, על פסק הדין מיום 1.8.2023, ועל ההחלטה מיום 22.5.2023, מלינה המבקשת על כך שלא ניתן לה פטור מהפקדת ערובה, ולמצער על כך שלא הופחת שיעורה; על כך שחויבה בהוצאות המשיבה בגין דחיית בקשתה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה; וכן על כך שבית המשפט הורה על מחיקת ההליך.

ביחס לטענתה כי היה על בית המשפט להיעתר לבקשה לקבלת פטור מהפקדת ערובה, חוזרת המבקשת על טענותיה בפני הערכאה קמא, ומפרטת על אודות המצב הכלכלי והרפואי של בעלה. כמו כן, המבקשת מפרטת על אודות הוצאותיהם (שלה ושל בעלה) החודשיות, וביניהן, תשלום משכנתא בסך 2,674 ש"ח בחודש. לצד האמור, טענה המבקשת כי אין לה ולבעלה "כל רכוש". עוד ציינה המבקשת כי היא אינה בקשר עם בני משפחתה ועל כן אינה יכולה להסתייע בהם. בנוסף, המבקשת ציינה כי לאחר שניסיונותיה לקבל הלוואה על מנת לשלם את סכום האגרה והערובה העלו חרס, היא לוותה בשוק האפור סך של 5,000 ש"ח, באמצעות בעלה, שמהם שילמה את סכום האגרה בסך של כ-1,500 ש"ח, וכן את סכום הערובה הנדרש בהליך שנוהל בבית משפט זה (רע"א 5114/23) בסך 3,000 ש"ח. ביחס לסיכויי הערעור, טוענת המבקשת כי הם גבוהים, הואיל וההכרעה בהליך נושא הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, התבססה על מסמכים שהגישה המשיבה, אשר לשיטת המבקשת זויפו.

המבקשת טענה גם לקיומן של הכרעות סותרות ביחס למצבה הכלכלי, מקום בו רשמת בית משפט זה פטרה אותה מתשלום אגרה, והפחיתה את שיעור הערובה ב-רע"א 5114/23 – כאשר לטענתה התבססה הרשמת בהחלטתה על אותו מסד נתונים עובדתי אשר היה בפני בית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשתה כאמור.

כמו כן, טוענת המבקשת כי לא היה מקום לפסוק לחובתה הוצאות בגין בקשתה, "שכן מדובר בבקשה לגיטימית וחוקית", וכי לא היה מקום למחוק את ההליך לאחר שלא הפקידה את הערובה, מאחר שהשקיעה מאמצים רבים על מנת לשלם את האגרה, וכן מאחר שלא היה "מצב של חוסר מעש בתיק".

8.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, וחרף ההבנה למצוקת המבקשת אשר ניהלה את ההליך בהיעדר ייצוג משפטי באשר משאביה הכספיים, לפי הנטען, מוגבלים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה מאת המשיבה.

יצויין כי קיימת גישה בפסיקתו של בית משפט זה לפיה הבקשה שלפניי הינה בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 1501/19 פלוני נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגע תאונות דרכים, פסקה 4 (2.6.2019)), אשר כידוע נענית במשורה, במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך, או מקום בו מתעורר חשש מפני עיוות דין (ראו, מיני רבים: רע"א 220/23 חזן נ' כהן, פסקה 19 (30.4.2023); בע"מ 3979/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 22 (1.9.2022)). אולם לדעתי, ומבלי לקבוע מסמרות, ספק אם יש מקום להחיל על נסיבות כגון הנסיבות דנן את המבחן הדווקני האמור. זאת, מקום בו סוגיית הפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה, אשר הביאה לסיום הליך הערעור בבית המשפט קמא, נדונה רק בבית המשפט המחוזי. לעניין זה, ספק בעיניי אם התכליות העומדות מאחורי הפסיקה הקובעת אמת מידה מצמצמת לעניין בחינתן של בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", מתאימות לנסיבות מסוג הנסיבות דנן. אשר על כן, מטעמי זהירות, אבחן את הבקשה שלפניי בהתאם לאמות המידה לבחינת ערעור ב"גלגול שני".

9.כידוע, לרשם בית המשפט מסור שיקול דעת רחב בענייני אגרה וערובה, והתערבותה של ערכאת הערעור בכגון דא תעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו, למשל: רע"א 533/21 שאני נ' אבו ליל (31.1.2021)). רשמת בית המשפט המחוזי שקלה את טענותיה של המבקשת, ודחתה אותן בהחלטה מנומקת, על יסוד החומר שהונח בפניה. יתר על כן, עיון בבקשה המקורית שהגישה המבקשת למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, מלמד כי המבקשת אכן לא עמדה בנטל המוטל עליה להניח תשתית עובדתית מלאה ומפורטת בדבר מצבה הכלכלי. בתוך כך, כפי שציינה רשמת בית המשפט המחוזי, בבקשה לא הייתה כל התייחסות לשאלה האם קיימים נכסים בבעלותה של המבקשת, ולא צורפו לה מסמכים נדרשים כגון תדפיס חשבון הבנק של המבקשת, ואישור בדבר היעדר חסכונות ופיקדונות. כמו כן, סבורני כי צדק בי המשפט המחוזי בקביעתו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, בהינתן שפסק דינו של בית משפט השלום מבוסס ברובו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות. בנסיבות אלה, לא נפל פגם בהחלטת רשמת בית המשפט המחוזי.

אגב האמור לעיל, ומבלי שיהיה בכך כדי לשנות את התוצאה בהחלטתי זו, ברצוני לציין שבבקשה שלפניי צורפו מסמכים נוספים, אשר אין לדעת כיצד היו משפיעים על הכרעתו של בית המשפט המחוזי, לו היו הם בפניו, וזאת ביחס ליישום התנאי הנדרש למתן פטור מתשלום האגרה והפקדת ערובה שעניינו במצבו הכלכלי של בעל הדין. סבורני כי ניתן ללמוד מהאמור לעיל כי ייתכן שראוי, בנסיבות בהן המבקש פטור מאגרה וערובה אינו מיוצג ומחסור במסמך כזה או אחר עלול להוביל לדחיית בקשתו, כי בית המשפט ייתן החלטה המצביעה על החוסר ומאפשרת להשלימו.

אזכיר כי בענייננו, הבקשה לפטור מאגרה וערובה נדחתה גם על יסוד קביעתו של בית המשפט המחוזי ביחס לסיכויי הערעור, ולכן השלמת המסמכים החסרים לא הייתה מובילה לתוצאה שונה ממילא. עוד יוער כי המבקשת ובעלה הגישו בקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה במסגרת הליך אחר שניהלו נגד המשיבה (ע"א 25758-05-21), אשר גם בה היו חסרים מסמכים נחוצים להוכחת חסרון כיס (למשל, תדפיס חשבון בנק ואישורי יתרות). בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' באומגרט בכובעו כרשם), באותו הליך, איפשר למבקשת ולבעלה להשלים את החוסרים האמורים, אך הם לא עשו זאת. על כן, בהחלטה מיום 9.6.2021 דחה את הבקשה לפטור מאגרה והפחית את גובה הערובה, תוך שעמד על כך שבבקשה לא נפרשה התמונה המלאה ביחס למצבם הכלכלי של המבקשת ובעלה.

10.טענתה של המבקשת באשר לקיומן של הכרעות סותרות, כביכול, ביחס למסוגלותה הכלכלית לשאת בעלות תשלום האגרה והפקדת הערובה, דינה דחייה. כאמור, לרשם בית המשפט מסור שיקול דעת רחב בענייני אגרה וערובה, ואין בהכרעה בעניין זה בהליך אחד, כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט בהליך אחר. כמו כן, כשמדובר בעניינים בהם נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב, לא תתערב ערכאת הערעור בפסיקתו, אלא במקרים חריגים, אף אם ערכאה אחרת הגיעה לתוצאה שונה עת הפעילה את שיקול דעתה כשדנה בשאלה דומה במסגרת הליך אחר, ואף אם ערכאת הערעור עצמה סוברת כי ייתכן שהייתה מגיעה לתוצאה שונה אילו הייתה דנה בעניין כערכאה ראשונה. זהו המקום לציין שהחלטת בית משפט זה (הרשמת ל' משאלי שלומאי) מיום 2.8.2023, ב-רע"א 5114/23, במסגרתה פטר בית המשפט את המבקשת מתשלום אגרה והפחית את סכום הערובה, ניתנה "חרף חוסרים בתשתית העובדתית שהוצגה בבקשה בעניין מצבה הכלכלי של המבקשת (ובהם – אי צירוף תדפיסי כרטיס אשראי המפרטים את הוצאותיה של המבקשת באמצעות כרטיס אשראי; היעדר פירוט בדבר האפשרות של המבקשת להסתייע בסביבתה הקרובה על מנת לשלם את האגרה ולהפקיד את הערובה)". אשר על כן, הטעם שבגינו נדחתה בקשתה של המבקשת בבית המשפט המחוזי לא נעלם מעיניה של רשמת בית משפט זה, אשר נעתרה באופן חלקי לבקשה "חרף" האמור. רשמת בית משפט זה נהגה אפוא עם המבקשת, מלפנים משורת הדין. לא קיימת חובה לעשות כן.

11.אשר לשאלת ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי לחובת המבקשת בגין דחיית בקשתה – כידוע, שיקול דעתו של בית המשפט בעניין פסיקת הוצאות הוא רחב, והתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה הינה מצומצמת (ראו, למשל: רע"א 2962/14 שעיבי נ' שמחי, פסקה ח (10.9.2014)). למותר לציין כי היותה של בקשה "לגיטימית" אינה טעם מספיק לפטור מתשלום הוצאות הצד שכתב.

12.אשר לטענתה של המבקשת כי לא היה מקום להורות על מחיקת ההליך, אעיר כי משורה של החלטות בית המשפט המחוזי, אשר נעתרו לבקשות להארכת המועד לתשלום האגרה ולהפקדת הערובה, ניכרת סבלנותו כלפי המבקשת, וכן שנתן לה מספר הזדמנויות בטרם מחק את הערעור שהגישה (ראו: רע"א 3259/23 יעיש נ' כהן (4.6.2023)). אשר על כן, אין כל בסיס לטענותיה של המבקשת גם בעניין זה.

13.סיכומו של דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.