רע"א 5118/17 רענן קסל נ. אבטן יוחאי ועוד 78 אחרים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 53222-06-15, שניתנה בימים 23.5.2017 ו-25.5.2017 על-ידי השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן .

1.

בשנת 2009 הגישו המבקשים והמשיבה 2 עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( עת"מ 2398/09 ) . במסגרת העתירה הועלו התנגדויות לפרויקט בנייה ב"מתחם אסותא" בעיר תל-אביב. בגדר ההליך, נחתם הסכם פשרה בין המבקשים והמשיבה 2 לבין נציגות של רוכשים אשר התכוונו לקנות את המקרקעין נשוא הפרויקט (להלן: הסכם

הפשרה ). על הרקע הזה, ניתן פסק דין בו הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה. בפסק הדין ציין בית המשפט כי הוא לא התרשם במישרין מהסכם הפשרה, ואולם הובאה לעיונו עמדת ארגון "אדם, טבע ודין" (להלן גם: הארגון ), שהצטרף להליך במעמד של ידיד בית משפט, בה נמסר כי הארגון אינו מתנגד לדחיית העתירה. צוין כי: " אמנם, פרטי ההסכם לא הוצגו לבית המשפט, עם זאת, לאור עמדתה של ב"כ אדם טבע ודין, שצורפה כידיד בית המשפט, וחזקה עליה שבחנה את פרטי ההסדר קודם למתן עמדה זו, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית העתירה ללא צו להוצאות " .

2.

בחלוף מספר שנים הגיש המשיב 1 יחד עם 78 אחרים (להלן ייקראו כולם יחד לשם הנוחות: המשיב 1 ) בקשה לביטול פסק הדין. המשיב 1 טען כי הסכם הפשרה הושג ויושם שלא כדין, כיוון שהמבקשים, המשיבה 2 ויתר הגורמים מטעמם, שלשלו לכיסם הפרטי כספים שהיו אמורים לעבור לתועלת הציבור כחלק מהסכם הפשרה. במסגרת הליך זה הבהיר ארגון "אדם, טבע ודין" כי בניגוד לאמור בפסק הדין בעתירה המינהלית, הוא לא עיין ובחן את כלל פרטי הסכם הפשרה, ובפרט לא בחן את ההיבט הכספי שהיה גלום בו. הארגון חידד, כי מעורבותו במסגרת הסכם הפשרה הסתכמה במתן התייחסות להיבטים תכנוניים. הוא הוסיף והדגיש כי לדעתו ככל שקיים חשש לכך שהמבקשים והמשיבה 2 השתמשו לכאורה בכספים שנועדו לטובת הציבור לשימוש אחר, העניין ראוי לבדיקה. לאחר בירור פרוצדוראלי, ובעקבות הערות בית המשפט, הוחלט כי המסלול הדיוני הנכון שבו יש לברר את טענות המשיב 1 אינו בגדר בקשה לביטול פסק הדין בעתירה המנהלית, כי אם בגדר המרצת פתיחה חדשה.

3.

בהתאם לאמור הגיש המשיב 1 המרצת פתיחה חדשה. במסגרת זו הגישו המבקשים בקשה לאשר משלוח הודעת צד ג' נגד ארגון "אדם, טבע ודין". המבקשים טענו, כי אישורו של הסכם הפשרה התבסס על עמדת הארגון בתור מי ששימש כידיד בית משפט. לפיכך, נטען, כי ככל שיש למשיב 1 טענה ביחס לתוקף הסכם הפשרה עליו להפנות את חיציו לארגון. לכל הפחות נטען, כי הארגון התרשל והטעה את בית המשפט לעניינים מינהליים לחשוב כי הוא בחן ובדק לעומק את כלל פרטי הסכם הפשרה. אילולא היה מטעה את בית המשפט, לא היה ניתן פסק הדין בעתירה המינהלית, והמבקשים לא היו חשופים לתביעות ולטענות שעלו בהמרצת הפתיחה. אשר על כן ביקשו המבקשים מבית המשפט לאשר להם להגיש הודעת צד ג' נגד הארגון. במסגרת החלטותיו מימים 23.5.2017 ו-25.5.2017, דחה בית המשפט את הבקשה למשלוח הודעת צד ג', כאשר בעיקרו של דבר, קביעתו התבססה על כך ש" לאור הבהרת אדם טבע ודין כי לא עיינו בהסכם אין התיק מסתמך כלל ועיקר על הסכמתם ", ו" בנוסף, אין מדובר בתובענה כספית ואין כל סעד כנגד אדם טבע ודין ."

4.

נגד החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור דנא. המבקשים טוענים כי יש לאפשר להם לשלוח הודעת צד ג' נגד הארגון, תוך שהם חוזרים על טענותיהם דלעיל. המבקשים סבורים כי קיימות פלוגתאות בינם לבין הארגון הכרוכות בנושא התובענה ואשר מתבססות על אותה המסכת העובדתית. בנסיבות אלה, הדין וההיגיון מחייבים לברר את כלל המחלוקות במסגרת הליך אחד. המשיב 3 מצטרף לבקשה, מאותן סיבות בעיקרן, כשאף הוא מבקש לאשר לו להגיש הודעת צד ג' דומה. המשיב 4 מצטרף אף הוא לאמור בבקשה. המשיב 1 מתנגד לבקשה, כשלטענתו לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, בין היתר כיוון שלא קיימת עילת תביעה נגד ארגון.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות המשיבים לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טענת המבקשים בעניין תפקודו של ארגון "אדם, טבע ודין" במסגרת ההליך בעתירה המנהלית נשענת אמנם על דברים שנכתבו בפסק הדין שניתן בעתירה המנהלית. יחד עם זאת, לנוכח הבהרתו המאוחרת של הארגון, דומני כי אין ממש בטענה כי קיים הכרח לאשר הגשת הודעת צד ג' כנגדו. בלי לטעת מסמרות , הרי שבניגוד לטענת המבקשים, כלל לא מובן כי נפל פגם בהתנהלותו של הארגון, כל שכן פגם המקים עילת תביעה נגדו או המלמד על אחריותו ואשמתו להתנהלות הכוללת סביב הסכם הפשרה (בפרט, אם יימצא כי מדובר בהתנהלות כספית שאינה כדין). כידוע, לערכאה הדיונית יש סמכות רחבה מכוח סעיף 217 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לדחות בקשה למשלוח הודעת צד ג' במסגרת הליך של המרצת פתיחה. עוד כידוע, " דחיית בקשה ליתן הודעה לצד שלישי היא מסוג ההחלטות הדיוניות באופיין, וככזו לא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור ", וזאת הגם שלעיתים השפעתה על אופן ניהול הליך וזכויות הצדדים תצדיק התערבות ערעורית (רע"א 8644/15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' וייץ , פסקה 12 (21.2.2016), וכן ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 205-203 (מהדורה שלישית, 2012)).

במקרה הנדון, בית המשפט המחוזי הפעיל את שיקול דעתו כחוכמתו. הוא הגיע לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לאשר הגשת הודעת צד ג' נגד הארגון. איני סבור כי קביעה זו מגלה פגם. יצוין כי השופטת המלומדת בבית המשפט קמא אשר דנה בבקשה למשלוח הודעת צד ג', היא גם זו שדנה בעתירה המינהלית ונתנה את פסק הדין בה. בנסיבות אלה, היכרותה של הערכאה הדיונית עם נסיבות התיק ועם עובדותיו, כמו גם התרשמותה מהשתלשלות העניינים הדיונית בתיק והתנהלותו של ארגון "אדם, טבע ודין" במסגרת העתירה המנהלית, היא היכרות מתמשכת וישירה, באופן שמקנה לה עדיפות ברורה ומובהקת בכל הקשור להפעלת שיקול הדעת ולקבלת ההכרעה. נוכח האמור לעיל מסקנתי היא כי אין מקום להתערבות ערעורית בהכרעת בית המשפט קמא.

6.

טרם נעילה אעיר כי החלטות בית המשפט המחוזי מושא הבקשה לא כללו פירוט עובדתי. לפיכך, השתלשלות העניינים העובדתית המפורטת בפסקאות 3-1 לעיל הסתמכה על כתבי הטענות של הצדדים ועל הנספחים שצורפו להם, מתוך נקודת הנחה כי הצדדים הציגו תמונה עובדתית מדויקת ונכונה.

7.

כאמור לעיל, אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור, והיא נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות לטובת המשיב 1 בסך של 15,000 ש"ח.