רע"א 8644/15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. ארנה וייץ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' יפרח ) בת"א 44957-11-14 מיום 19.11.2015, שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד ליתן הודעה לצד שלישי.

רקע

2.ארנה וייץ היא אלמנתו של המנוח רמי וייץ, שהיה מבוטח בביטוח חיים אצל כלל (להלן: כלל או חברת הביטוח ). משסֵרבה כלל לשלם את תגמולי הביטוח לארנה, הגישה זו תביעה נגד כלל לבית המשפט המחוזי. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. מכתבי הטענות עולה כי עיקרה של המחלוקת בין הצדדים היא אם הצהיר המנוח על מצבו הבריאותי כנדרש בטופס תנאי החיתום שנחתם ביום 24.3.2013. לטענת כלל, המנוח הצהיר בטופס זה כי מצבו הבריאותי תקין ולא חל שינוי בנתונים שנמסרו על-ידו בהצהרת הבריאות, כשלאמיתו של דבר כבר חלה בעת ההיא במחלה סופנית; טענתה של ארנה, לעומת זאת, היא שטופס תנאי החיתום שהציגה חברת הביטוח לא נחתם על-ידי המנוח אלא על-ידי חברת הביטוח או מי מטעמה.

3.לאחר הגשת התביעה בסדר דין מקוצר, הגישה כלל בקשה למחיקת כותרת ובקשת רשות להתגונן. לאחר שהוגשו כתבי טענות בעניין, נקבע דיון בבקשות אלו ליום 24.2.2105. ימים מספר לפני הדיון, ביום 18.2.2015, הגישה ארנה בקשה להבאת ראיה אשר תסתור את טענת חברת הביטוח לפיה הצהיר המנוח הצהרה שקרית על מצבו הבריאותי בטופס תנאי החיתום. הראיה שצֵרופה התבקש היא תצהירו של מר רני גלוגאו, סוכן הביטוח שבאמצעותו נחתם חוזה הביטוח בין המנוח וכלל (להלן: סוכן הביטוח ), וכן גם תצהיר מאת עובדת משרדו. סוכן הביטוח הצהיר כי המנוח מעולם לא חתם בפניו על טופס תנאי החיתום, כי טופס זה מעולם לא הוצג בפניו וכי הוא לא ידע על קיומו ועל בקשת כלל כי יחתום עליו. כמו כן הצהיר סוכן הביטוח כי החתימה המופיעה על גבי הטופס שהוצג אף אינה חתימתו ולא חתימת אף אחד מאנשי משרדו. סוכן הביטוח הצהיר כי הודיע לחברת הביטוח שלאור העיכוב בטיפול בחוזה הביטוח של המנוח, אין בכוונתו לפנות אליו פעם נוספת בדרישה לחתום על טופס תנאי החיתום; וכי הדבר ידוע גם עתה למנהל מערך התביעות בחברת כלל.

4.בית המשפט המחוזי קבע שכלל תגיב לבקשת ארנה להבאת ראיה במסגרת קדם-המשפט ביום 24.2.2015. מכל מקום, כלל הגישה תגובה בכתב לבקשה, ונקבע שהבקשה והתגובה יִדוֹנו בקדם-המשפט. במהלך הדיון בקדם-המשפט הגיעו הצדדים להסכמה, בהמלצת בית המשפט, לפיה התביעה תישאר בסדר דין מקוצר, תצהיר חברת הביטוח על נספחיו יהיה לכתב הגנה, והצדדים יפנו לגישור. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמה זו, וקבע מועדים להשלמת הליכי גילוי מסמכים ושאלונים, שנִמנו מיום סיום הגישור אם זה לא יעלה יפה.

הבקשה ליתן הודעה לצד שלישי

5.הליך הגישור לא צלח. ימים ספורים אחרי סיומו, ביום 20.9.2015, התקיימה ישיבת קדם-משפט, במסגרתה העלתה כלל לראשונה את רצונה ליתן הודעת צד ג' נגד סוכן הביטוח "במיוחד נוכח האשמותיו כלפי חברת הביטוח ונוכח המחלוקת מי חתם על המסמך מיום 24.3.13" . בהחלטת בית המשפט נקבע, כי "הנתבעת רשאית לעתור להגשת הודעת צד ג' עד ליום 20.1.0.15" .

6.כלל אכן הגישה בקשה בעניין זה, שכותרתה "בקשה להארכת מועד למשלוח הודעה לצד שלישי" . בבקשה נטען כי במעשיו פעל סוכן הביטוח שלא כדין באופן המחייב אותו בלבד אל מול ארנה; כי באופן פעולתו ניתק את הקשר הסיבתי בין הנטען כלפי כלל ובין החבות לתשלום תגמולי ביטוח; וכי עובדות העניין לא יוכלו להתברר כדבעי ללא סוכן הביטוח. לבקשה לא צורף תצהיר, שכן העובדות הנזכרות עולות, כך נטען, מהחומר המצוי בתיק בית המשפט.

7.ארנה התנגדה לבקשה. ראשית, נטען בשמה כי יש לדחות את הבקשה בשל עיתוי הגשתה. חברת הביטוח לא צֵרפה תצהיר לבקשה, ולא נימקה מדוע הבקשה מוגשת בעיתוי כה מאוחר. אין היא מצהירה אימתי נודעו לה טענותיו של סוכן הביטוח על כך שהמנוח לא חתם על המסמך, ולא ברור מדוע לא ביקשה את צירופו של סוכן הביטוח כבר בתחילת ההליך. שנית, באופן ענייני אין הצדקה לצירופו של סוכן הביטוח להליך. אין מקום לברר את היחסים בין כלל ובין סוכן הביטוח במסגרת תביעה זו שעניינה תגמולי הביטוח המגיעים לארנה. לפי דיני הביטוח, רואים את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות כידיעת המבטח, ולכן אין כל נפקות מבחינתו של המבוטח לשאלת היחסים בין סוכן הביטוח ובין כלל. האינטרס שבבירור תביעות ביטוח במהירות וביעילות מורה שאין לצרף את סוכן הביטוח להליך זה כצד שלישי.

8.בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור אימץ בית המשפט המחוזי את עמדתה של ארנה. בהחלטה נקבע כי שעה שעסקינן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, אין הנתבע זכאי ליתן הודעה לצד שלישי, והוא רשאי לבקש זאת מבית המשפט תוך 30 ימים מיום שהומצא לו כתב התביעה. הבקשה דנן הוגשה, לעומת זאת, זמן רב לאחר מכן, רק לאחר שהסתיים הליך הגישור. לבקשה לא צורף תצהיר אשר יפרט מדוע לא הוגשה הבקשה במועד, ולא ניתן טעם סביר להצדיק את הארכת המועד. עוד נאמר בהחלטה, כי אמנם, כדעת חברת הביטוח, עובדות העניין לא יוכלו להתברר ללא סוכן הביטוח, אלא שמשמעות הדבר היא כי תידרש שמיעת עדותו של הסוכן במהלך המשפט, אך אין צורך בשל כך בצירופו כצד להליך.

בקשת רשות הערעור

9.על החלטה זו הגישה כלל את בקשת רשות הערעור שלפני. לעניין מועד הגשת הבקשה, נטען כי תצהירו של סוכן הביטוח צורף להליך לראשונה רק במסגרת הבקשה להבאת ראיה מיום 18.2.2015, ימים מספר לפני הדיון שהתקיים ביום 24.2.2015. לאחר דיון זה 'הוקפאו' הלכה למעשה ההליכים, בשל הליך הגישור, והם חודשו רק עם קיומה של ישיבת קדם המשפט, שבה עתרו לצירופו של סוכן הביטוח כצד שלישי. לא זו בלבד, אלא שבהחלטה שניתנה בסופו של קדם-המשפט ניתנה להם רשות "לעתור להגשת הודעת צד ג'" ,

ובית המשפט אף קצב מועד מדויק להגשתה. משעמדה כלל במועד זה, לא היה עוד מקום להתייחס לבקשה ככזו שהוגשה באיחור, ולהתנות את הגשתה בתצהיר שיפרט את נימוקי האיחור כביכול. הבקשה אמנם הוכתרה כבקשה להארכת מועד, אך זאת מטעמי זהירות בלבד ולמעלה מן הצורך. לגופו של עניין, שבה כלל על טענותיה לעניין אחריותו של סוכן הביטוח כלפי ארנה ועל חשיבות צירופו של סוכן הביטוח לצורך בירור עובדות העניין.

10.לטענתה של ארנה מן הראוי לדחות את הבקשה. ראשית, עומדת ארנה על כך שמדובר בנושא דיוני, וערכאת הערעור לא תתערב בנקל בשיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בעניינים כגון אלו. בענייננו, ההחלטה אינה חורגת ממתחם הסבירות, אינה נוגדת את הדין, ואינה מקפחת זכות מהותית של חברת הביטוח. די בכך על מנת לדחות את הבקשה. לגופו של עניין, נטען כי אף שתצהירו של סוכן הביטוח הוגש רק ימים מספר לפני הדיון הראשון, הדבר אינו מסביר כשלעצמו את ההימנעות מהגשת הבקשה במועד. זאת, משום שבתצהירו מציין סוכן הביטוח כי הודיע זה מכבר לכלל על כך שהמנוח לא חתם על טופס תנאי החיתום. משכך, היתה כלל מודעת לטענותיו של סוכן הביטוח, והיה עליה לבקש את צירופו להליך עוד מלכתחילה. משלא צֵרפה תצהיר ולא הכחישה במפורש את אשר טען סוכן הביטוח בעניין זה, כלל אינה יכולה לטעון שהדבר הובא לידיעתה רק עם הגשתו של תצהיר מאת סוכן הביטוח. מעבר לכך שבה ארנה וטוענת כי לפי דיני הביטוח חברת כלל לא יכולה להיבנות בלאו הכי מן המחדלים הנטענים בפועלו של סוכן הביטוח, וכי צירופו להליך יפגע בתכלית של בירור תביעות ביטוח במהירות וביעילות.

דיון והכרעה

11.עיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, שקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.אכן, דחיית בקשה ליתן הודעה לצד שלישי היא מסוג ההחלטות הדיוניות באופיין, וככזו לא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור (ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 203-205 (מהדורה שלישית, 2012)). עם זאת, אין לכחד, צירופו של צד שלישי להליך עשוי להשפיע השפעה של ממש על אופן ניהולו ועל זכויות הצדדים במסגרתו, ומשכך יש היבט מהותי להחלטה מעין זו, אשר לעיתים יכול להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 7978/13 עיריית חיפה נ' קהילת ציון אמריקאיות (בפירוק) , פסקה 10 (21.2.2014) (להלן: עניין עיריית חיפה ); רע"א 3006/11 בית חולים העמק נ' עיזבון גלעדי , פסקה 6 (8.12.2011); רע"א 10247/03 ש. נ. גימורים בע"מ נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ (16.1.2005) (להלן: עניין גימורים )). בעניין שלפנינו, מכל מקום, שוכנעתי כי אין עילה להתערבותי בשיקול הדעת המסור לבית המשפט המחוזי.

13.לא למותר לציין, כי ככל שעסקינן בהחלטה בעניין הארכת מועד ליתן הודעה לצד שלישי, הרי שהחלטה מסוג זה דומה במהותה לאחת מן ההחלטות שאין ליתן לגביהן רשות ערעור, הלוא היא "החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, למעט החלטה שמשמעותה שלילת האפשרות לפתוח בהליך" , כלשון סעיף 2(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. זאת, משום שההחלטה אינה מונעת מאת המבקש להגיש את תביעתו נגד הצד השלישי בהליך עצמאי. אמנם, נפסק זה מכבר כי אין בהוראת הצו משום מחסום מפני הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה כזו, משום שמדובר בהחלטה שיש לה היבט מהותי ושעלולה לגרום נזק כבד למבקש, ולכן יש לראות בה, בפרשנות מרחיבה, כמונעת את האפשרות לפתוח בהליך נגד הצד השלישי במסגרת ההתדיינות הנוכחית (עניין עיריית חיפה , פסקה 10 וההפניות שם). כשלעצמי סבורני כי אף אם אין לחסום באופן גורף את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, הרי שיש בדמיון האמור כדי לצמצם את היקף התערבותה של ערכאת הערעור במצבים כגון דא.

14.התקנה הרלבנטית הנוגעת להגשת הודעת צד ג' במסגרת הליך של סדר דין מקוצר היא תקנה 217 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:

התקנות ; ראו גם עניין גימורים , פסקאות 4-5). לפי תקנה זו, על הנתבע לבקש רשות מבית המשפט להגשת ההודעה "תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לו כתב התביעה, או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט או הרשם" . אין חולק כי הבקשה לא הוגשה תוך 30 ימים מיום המצאת כתב התביעה, והשאלה היא אם הוגשה "תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט" . זאת, לאור החלטתו של בית המשפט המחוזי מישיבת קדם-המשפט, לפיה "הנתבעת רשאית לעתור להגשת הודעת צד ג' עד ליום 20.1.0.15" .

15.כשלעצמי, מסופקני אם יש לראות בהחלטה זו משום הארכת מועד, או שמא יש לראות בה מעין קציבת פרק זמן להגשת הבקשה להארכת מועד שעניינה הועלה בדיון בעל-פה. מהחלטת בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה עולה כי הוא עצמו לא פרש כך את החלטתו הקודמת. לדידי, קשה להניח שמשפט קצר זה שנקבע בהחלטה בקדם-המשפט כוונתו ליתן הארכת מועד 'אוטומטית'. אף על-פי כן, מוכן אני להניח בעניין זה, כנקודת מוצא, כעמדת חברת הביטוח כי יש לראות בהחלטה זו משום הארכת מועד להגשת הבקשה; אולם, לטעמי, לא די בכך על מנת להצדיק את התערבותי בהחלטת בית המשפט המחוזי לגופה.

16.אילו בתביעה אזרחית רגילה עסקינן, בה עומדת לנתבע זכות ליתן הודעה לצד שלישי, הרי שקבלת עמדת כלל בשאלה האמורה היתה מובילה מיניה וביה למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור. אלא, שאנו מצויים במסגרת של סדר דין מקוצר; במסגרת זו אין עומדת לנתבע זכות להגשת הודעת צד ג', אלא עליו לבקש את רשותו של בית המשפט (כאמור בתקנה 217(א)) לתקנות). משכך, אף אם החלטתו של בית המשפט המחוזי תפורש כהארכת מועד להגשת הבקשה , ההכרעה בה לגופה עדיין נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. לא נראה לי כי שיקול הדעת שהפעיל בית המשפט בעניין דנן, מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

17.סבורני כי אף אם נניח שבהחלטה האמורה האריך בית המשפט לחברת הביטוח את המועד להגשת הבקשה, הרי שבמסגרת שיקול דעתו אם לקבל את הבקשה היה עליו להביא בחשבון את העובדה שזו הוגשה באיחור ניכר מן המועד הקבוע בתקנות. בהקשר זה, היה מקום להתייחס בסלחנות מסוימת לשיהוי בהגשת הבקשה, אם נניח שטענותיו של סוכן הביטוח נודעו לכלל רק ימים ספורים לפני קדם-המשפט הראשון, ושבעקבותיו פנו הצדדים לגישור למשך תקופה ארוכה. אלא שטענה זו לא יכולה לעמוד בענייננו. כפי שציינה ארנה בתשובתה, בתצהירו של סוכן הביטוח צוין כי הוא הביא את טענותיו לידיעתה של כלל זה מכבר. ככל שחברת הביטוח חולקת על טענה עובדתית זו, היה עליה לצרף תצהיר לתמיכה בטענה זו; משלא עשתה כן, רשאי בית המשפט המחוזי לצאת מנקודת הנחה כי הדבר אכן הובא לידיעתה זה מכבר, ואף על-פי כן לא הוגשה הבקשה בשלביו המוקדמים של המשפט. אמנם, לא היה מצופה כי הודעה זו תוגש בתכוף להגשת כתב התביעה, שכן לא היה על חברת הביטוח להעלות מיוזמתה את הטענות בדבר זהות החותם על טופס תנאי הביטוח; אולם, מרגע שעלתה טענה זו היה על חברת הביטוח להתמודד עם כך ולהתייחס לצירופו של סוכן הביטוח להליך, כבר בקדם-המשפט שהתקיים ביום 24.2.2015, או סמוך לאחריו (השוו לרע"א 309/09 זמברג נ' אמזל , פסקה 3 (20.4.2009)). הצדדים אמנם פנו לגישור, לתקופה לא מבוטלת, אך אין לראות בכך נימוק מספק להימנעות מהגשת בקשה למתן הודעת צד ג', שעה שכלל הכירה את טענותיו של סוכן הביטוח זה מכבר, לפי האמור בתצהירו. שיקול זה הוא בעל משמעות רבה בנוגע לקבלת או דחיית הבקשה.

18.לסיכום עניין זה, בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו לעיתוי הגשת הבקשה כשיקול בשאלת הארכת מועד להגשתה; גם אם תתקבל עמדתה של כלל לפיה לא היה צורך בהארכת מועד, ואני מסופק אם כך נכון, הרי ששיקול זה רלבנטי גם לצורך ההכרעה אם להעתר לבקשה לגופה.

19.גם בנוגע לשאלת נחיצותו של סוכן הביטוח לבירור העובדות אינני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן, אין ספק כי בכל הנוגע ליחסים המשפטיים שבין כלל לארנה, עשויה להיות חשיבות רבה להתייצבותו של סוכן הביטוח בהליך; אולם בירור העובדות יכול להתבצע באמצעות שמיעת עדותו של סוכן הביטוח, ואין הכרח לצרפו דווקא כצד שלישי – ודאי שלא הכרח המצדיק את התערבותה של הערכאה הערעורית.

20.לאור כל האמור, יש לדחות את הבקשה. למותר לציין כי טענותיה של כלל אל מול סוכן הביטוח שמורות לה והיא יכולה להעלותם כלפיו במסגרת הליך עצמאי, ככל שתבחר לנהל הליך כזה. משהגעתי למסקנה זו, אין צורך להיזקק לטענות הצדדים בנוגע להיבטים הייחודיים של דיני הביטוח בהקשר דנן.

21.סוף דבר, הבקשה נדחית; חברת הביטוח תשלם לארנה את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪.