רע"א 5177-23 רע"א 5177-23

1.בקשת רשות הערעור תועבר ללשכת הרשמות לצורך סיווג.

2.לצד בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני המורה כי צו עיכוב היציאה מהארץ שהוטל על המשיב 1 (להלן: החייב) במסגרת הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי יעמוד בתוקף עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

בקצירת האומר, הרקע לבקשה הוא כדלקמן: ביום 24.4.2023 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול הליך פשיטת הרגל בו מצוי החייב. לאחר שנידונה הבקשה, ביום 19.6.2023 החליט בית המשפט לדחות את הבקשה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבכותרת.

ביום 6.7.2023 הגיש החייב בקשה להסרת צו עיכוב היציאה מהארץ שהוטל עליו במסגרת הליך פשיטת הרגל, לצורך יציאה לחופשה משפחתית קצרה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, בשים לב לכך שהחייב שילם את מלוא סכום ההסדר שנקבע לו.

בעקבות זאת, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ביום 9.7.2023 בקשה לביטול הסרת צו עיכוב היציאה מהארץ. הוא טען כי קיימת אפשרות שבקשת רשות הערעור תתקבל והליך פשיטת הרגל יבוטל, ולכן יש מקום להותיר את צו עיכוב היציאה מהארץ על כנו עד שתוכרע בקשת רשות הערעור. כן טען המבקש כי קיים חשש שהחייב יעזוב את הארץ ולא יחזור. בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את ההחלטה. הוא ציין כי החייב שילם את מלוא סכום ההסדר שנקבע לו, וכי לא נראה שהוא יברח מהארץ בגלל חוב יחיד שלו כלפי המבקש. כן צוין כי כרטיס הטיסה שצורף על ידי החייב הוא לתאריכים 18.7.2023-14.7.2023.

על רקע זה, הגיש המבקש ביום 12.7.2023 את הבקשה לסעד זמני המונחת לפניי.

תחילה יצוין כי מבחינה דיונית כלל לא ברור כי ההליך בו נקט המבקש הוא ההליך הנכון. זאת, שכן מדובר למעשה בהשגה על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.7.2023.

מכל מקום, דינה של הבקשה להידחות גם לגופה. ראשית, יש להבהיר כי צו עיכוב היציאה מהארץ הוטל על החייב כחלק מהליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי. משמע – ככל שיבוטל הליך פשיטת הרגל, יבוטל גם צו עיכוב היציאה מהארץ. המבקש מנסה לאחוז את המקל בשני קצותיו: מחד גיסא הוא טוען כי יש לבטל את הליך פשיטת הרגל של החייב; ומאידך גיסא הוא טוען כי יש להותיר על כנו את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוטל על החייב מכוח אותו הליך פשיטת רגל.

ואולם המבקש אינו יכול להיתלות בעצם האפשרות שהליך פשיטת הרגל יבוטל במסגרת הליך הערעור, כטעם המצדיק את המשך ההגבלות שהוטלו על החייב מכוח אותו הליך שהוא מבקש לבטל.

שנית, אף בהתעלם מהאמור, לא מצאתי הצדקה להתערב בשיקול הדעת הרחב המוקנה לבית משפט של פשיטת רגל, לאור מומחיותו הייחודית והתרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין (ראו מיני רבים: ע"א 8308/22 כבוב נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 19 (21.2.2023); רע"א 3913/22 זכאי נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 10 (17.08.2022)). בענייננו, סבר בית משפט קמא שליווה את הליך פשיטת הרגל כי בהתחשב במכלול הנסיבות, אין חשש ממשי שהחייב יברח מהארץ. המבקש לא הצביע על טעם המצדיק התערבות במסקנה זו.

אשר על כן, הבקשה לסעד זמני נדחית. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.