רע"א 5177-23 רע"א 5177-23

סוגיית סיווג ההליך הועברה לטיפולי.

מדובר בהליך ערעורי על החלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ע' עאסי) ביום 19.6.2023. בהחלטה נדחתה בקשתו של המבקש להורות על ביטול הפטר מותנה שניתן למשיב 1 ולבטל את הליך פשיטת הרגל שלו. המבקש טען בבקשתו כי יש לו זכות ערעור על ההחלטה. המשיבים בחרו שלא להשיב לשאלת סיווג ההליך.

לפי סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, החלטות של בית המשפט המחוזי המסווגות כ"צו בפשיטת רגל" ניתנות לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון. "צו בפשיטת רגל" פורש בפסיקה כצו מרכזי בהליך פשיטת רגל, הניתן במסגרת סמכותו הייחודית של בית המשפט בדונו בהליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון (ראו, למשל, בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ישראל בריטניה, פ"ד מו(2) 749 (1992)). ביחס להחלטות שאינן מסווגות כ"צו בפשיטת רגל" נקבע סיווג ההליך הערעורי בהתאם לדיני הערעור הרגילים. כלומר, אם מדובר בהחלטה המהווה "פסק דין" הערעור עליה יהא בזכות, ואם מדובר ב"החלטה אחרת" הערעור עליה טעון רשות (ראו, למשל, ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (13.7.2008)).

ככלל, אין חולק על כך שצו המכריז על חייב כפושט רגל, כמו גם צו שמבטל הכרזה כאמור, מהווים "צו בפשיטת רגל", ולכן הערעור עליהם יהיה בזכות (סעיף 182(א) לפקודה; רע"א 2971/12 אטיאס נ' עו"ד זפט (3.7.2012)). לעומת זאת, התעוררה בפסיקה שאלה האם החלטה הדוחה בקשה לביטול הכרזה מהווה אף היא "צו בפשיטת רגל", או שמא מדובר ב"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור (ראו, ע"א 6252/21 כוכבי נ' הכונס הרשמי, פסקה 6 לפסק הדין וההפניות שם (19.9.2021)).

לטעמי, עיון בנסיבות ההליך הנוכחי מעלה כי החלטת בית המשפט נושא ההליך הערעורי מהווה "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות. כפי שעולה מעיון בהודעת הערעור, החייב הוכרז פושט רגל בהחלטה מיום 20.9.2018, וביום 4.7.2022 בית המשפט אישר תוכנית פרעון להפטר מותנה. תוכנית זו, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט קמא מיום 19.6.2023, התייחסה גם לחובות שהחייב יצר במהלך ההליך כלפי נושים אחרים. לטענת המבקש, גם החוב שנוצר כלפיו על ידי החייב הוא חוב שנוצר במהלך ההליך, ועל הוא ביקש מבית המשפט לבטל את ההפטר המותנה שניתן לו. ההחלטה שדחתה את הבקשה היא העומדת ביסוד ההליך הערעורי הנוכחי.

ההחלטה נושא ההליך הנוכחי מהווה על פי טיבה החלטה בבקשה לעיון חוזר בהחלטות קודמות להכריז על המשיב 1 כפושט רגל ולהעניק לו הפטר מותנה. הגם שההחלטות העיקריות – היינו, ההכרזה על החייב כפושט רגל ומתן צו הפטר מותנה – הן בגדר "צו בפשיטת רגל", אין לראות בהחלטה הדוחה בקשה לביטול הכרזות אלה משום "צו בפשיטת רגל". הלכה למעשה, מדובר בבקשה מאוחרת שההחלטה בה מהווה "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות. ברוח זו נקבע, למשל, בבש"א 7064/18 אביר נ' אגיב (19.11.2018) כי: "בקשת ביטול הליך פשיטת הרגל שהגישה המערערת אינה אלא בקשה לעיון חוזר בהחלטה המכריזה על החייב פושט רגל, והלכה היא כי החלטה בבקשה מעין זו מסווגת כ'החלטה אחרת' שהערעור עליה הוא ברשות בלבד" (כב' השופט ד' מינץ, בפסקה 5 לפסק הדין). בשורה של החלטות נוספות נקבעה מסקנה דומה. ראו, למשל, רע"א 2328/21 בומשטיין נ' עו"ד אביעד בללתי- נאמן, פסקה 6 להחלטה (30.6.2021); ע"א 2604/20 עודה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (9.12.2020); ע"א 4920/14 דוד נ' עו"ד פיני יניב – כונס נכסים (23.7.2015); ע"א 7671/04 נאמן לנכסי החייב זיסמן נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ (6.2.2005); רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף א.א. פחם (15.2.2010); ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (21.4.2010); ע"א 3312/06 סויסה נ' כונס הנכסים הרשמי (28.2.2007)).

הדברים יפים גם ביחס לעניין הנוכחי. על כן, לטעמי אין לשנות את סיווג ההליך, והוא יוסיף להתברר כבקשת רשות ערעור.

ההליך יימשך כסדרו.