רע"א 3913/22 אהרון זכאי נ. כונס נכסים הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת ע' וינברג נטוביץ ) מיום 5.4.2022 בפש"ר 7480-08-15, במסגרתה חויב המבקש לשלם את יתרת הסכום שנפסק לחובתו לקופת הנשייה ב-3 תשלומים (להלן: ההחלטה ). עניינה של בקשת רשות הערעור בעתירת המבקש לשינוי פריסת התשלומים החודשיים שנקבעו בהחלטה.

הרקע לבקשה

1.

ביום 1.11.2015 ניתן כנגד המבקש צו כינוס מותנה שנכנס לתוקפו ביום 26.6.2016. ביום 7.1.2018 הוכרז המבקש כפושט רגל והמשיב 2, עו"ד נפתלי נשר (להלן: הנאמן ), מונה כנאמן לנכסיו. כנגד המבקש אושרו תביעות בסך כולל של 436,356 ₪.

2.

המבקש הוא יליד שנת 1954, גרוש ואב לילדים בגירים. במרבית השנים שבהן מתנהל הליך פשיטת הרגל, היה המבקש מובטל והוא חי מדמי אבטלה ומקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) . המבקש מתגורר בנחלה חקלאית בישוב שער אפרים (להלן: הנחלה ), בה יש לו זכויות מכוח הסכם מתנה שנכרת בינו לבין הוריו המנוחים בשנת 1999. הזכויות בנחלה טרם נרשמו על שמו. בהתאם להערכת שמאי מקרקעין מיום 27.11.2019, הוערכו הזכויות בנחלה בסך של 4,100,000 ₪. הנושה העיקרית של המבקש היא חברת יעקב כשדי השקעות בע"מ (להלן: הנושה ), חברת גבייה שרכשה את החוב מיוזמת ההליך, המועצה האזורית שער אפרים (בפירוק).

ביום 21.2.2021 הורה בית המשפט קמא על מימוש הנחלה ופינויו של המבקש או מי מטעמו ממנה, תוך 90 יום. זאת לאחר שהמבקש לא ניצל הזדמנויות שניתנו לו לגיבוש הסדר ביחס לחובו שימנע את מימוש הנחלה ואת פינויה. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה שנדחתה (רע"א 3212/12). בסופו של דבר, פינוי המבקש מהנחלה עוכב על-ידי בית המשפט, בין היתר לאחר שהמבקש הפקיד סכומים לקופת פשיטת הרגל והמציא ערבות צד ג' בסך של 100,000 ₪.

בהחלטה מיום 26.12.2021 ציין בית המשפט קמא כי בקופת פשיטת הרגל מצוי סך של 358,954 ₪, וכי שוויה של הנחלה עולה באופן ניכר על גובה חובותיו. לכן, נקבע כי כדי למנוע את מימוש הנחלה על המבקש לשלם 100% מחובותיו נטו ולהפקיד בהתאם לכך סך נוסף של 77,402 ₪ בצירוף הוצאות ההליך, כפי שייפסקו, ובתוספת הפרשי הצמדה למדד בלבד. למען שלמות התמונה יצוין כי על החלטה זו הגישה הנושה ערעור התלוי ועומד בפני בית משפט זה (ע"א 3458/22), בו היא טוענת כי לאור העובדה שסך נכסיו של המבקש גדולים מסך חובותיו, יש להעמיד את חובו על מלוא סכום החוב הפסוק בהוצאה לפועל.

3.

ביום 2.3.2022 אימץ בית המשפט קמא את עמדת המשיב 1, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) , בקשר עם הסכומים שעל המבקש לשלם לנאמן בגין שכר טרחה בתוספת מאמץ מיוחד והוצאות. בהתאם לכך, ביום 10.3.2022 אישר בית המשפט קמא פסיקתא לפיה יתרת הסכום שעל המבקש לשלם לקופת פשיטת הרגל הוא סך של 165,529 ₪, כאשר הסכומים שאושרו לתשלום לנושיו יישאו הפרשי הצמדה מיום כניסת צו הכינוס לתוקף ועד למועד התשלום בפועל (יצוין כי בהתאם לאמור בתשובת הנאמן, יתרת חובו הכוללת של המבקש, בהתאם להפרשי ההצמדה שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא, עומד נכון ליום 1.8.2022 על סך של 217,648 ₪). כן נקבע כי המבקש יגיש את עמדתו ביחס לפריסת התשלום.

ביום 3.4.2022 הגיש המבקש את עמדתו ביחס לפריסת התשלום וטען שהוא מתקיים מקצב זקנה בלבד בסך של 2,099 ₪. לפיכך הוא ביקש שיקבע כי עליו לשלם תשלום חודשי על סך של 150 ₪.

4.

ביום 5.4.2022 קבע בית המשפט קמא, לאחר עיון בעמדת המבקש ובשים-לב למכלול הנסיבות בתיק כפי שפורטו בהחלטה מיום 26.12.2021, כי המבקש ישלם את יתרת סכום החוב לקופת פשיטת הרגל ב-3 תשלומים שווים ורצופים. עוד נקבע כי התשלום הראשון יבוצע תוך 60 יום על מנת לאפשר למבקש לגייס את הכסף.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

בטרם התקבלה החלטה בבקשת רשות הערעור, התקבלה ביום 14.7.2022 החלטה נוספת בעניינו של המבקש בבית המשפט קמא. בהתאם לאותה החלטה, מאחר שהמבקש לא ביצע את התשלומים בהתאם להחלטה מיום 5.4.2022 שביצועה לא עוכב, רשאי הנאמן לנקוט בפעולות הנדרשות למימוש זכויות המבקש בנחלה. עקב כך הגיש המבקש ביום 27.7.2022 בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה נושא בקשת הערעור מיום 5.4.2022 ושל ההחלטה מיום 14.7.2022. באותו היום ניתן על-ידי צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטות בית המשפט קמא עד למתן החלטה אחרת.

טענות הצדדים

6.

לטענת המבקש, החלטת בית המשפט קמא ביחס לפריסת החוב ניתנה באופן שרירותי, היא אינה מנומקת ואינה מתייחסת לטענותיו בקשר לפריסת החוב ולמצבו הכלכלי. המבקש הוסיף וטען כי ההחלטה אף מנוגדת להצעה קודמת של בית המשפט קמא לפריסת תשלום יתרת החוב. לטענתו, בדיון מיום 1.11.2021 הציע בית המשפט קמא כי המבקש יקבל הפטר מותנה אם ישלם סך של 200,000 ₪ ב-100 תשלומים שווים.

7.

המבקש טען כי פריסת החוב שנקבעה אינה מקיימת איזון ראוי בין צרכיו לבין צרכי הנושים. הוא ציין בהקשר זה שהוא פעל בתום-לב לאורך הליך פשיטת הרגל ושילם לקופת הנשייה כ-70% מהחוב המלא. זאת כאשר הוא מתקיים מקצבה של המל"ל בלבד ובלא שיש לו יכולת כלכלית לעמוד בלוח התשלומים שנקבע. לטענתו, החלטתו של בית המשפט קמא אף מונעת ממנו סיכוי להשתקם, וזאת בניגוד לתכליתם של הליכי פשיטת הרגל. עוד הוסיף המבקש וטען כי כאשר כלל הכנסתו של פושט הרגל היא מקצבאות המל"ל, ההלכה היא שהוא יהיה פטור מהתשלומים החודשיים שהושתו עליו במסגרת צו התשלומים.

המבקש ציין כי מאז מגפת הקורונה הוא איבד את מקום עבודתו כנהג ולא הצליח לחזור למעגל העבודה. לכן הוא מתקיים מקצבת אזרח ותיק חודשית אשר בניכוי דמי ביטוח בריאות נותר לו ממנה כ-2,099 ₪. לטענתו, אין לו, לילדיו או לבני משפחתו האחרים, יכולת כלכלית ליטול הלוואות נוספות לצורך הסדרת החוב. משכך הוא מבקש כי בית משפט זה יורה על בטלות החלטת בית המשפט קמא או על החזרת התיק לבית המשפט קמא לדיון חדש בפריסת החוב.

8.

מנגד טען הנאמן כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, העובדה שלחייב אין מקור הכנסה ושהכנסתו היחידה היא מקצבת המל"ל, אינה מצדיקה את פריסת החוב כך שהמבקש ישלם סך של 150 ₪ לחודש. זאת מאחר שהמבקש הוא בעל זכויות בנחלה ששוויה נכון לשנת 2019 הוא 4,100,00 ₪. מימוש הנחלה של המבקש יותיר בידיו די והותר כספים - לאחר תשלום יתרת חובו לנושיו - על מנת לרכוש לעצמו דירה אחרת. לטענת הנאמן, פריסת החוב שהתבקשה על-ידי המבקש תביא להארכת הליכי חדלות הפירעון לעוד 120 שנה באופן בלתי סביר שאינו עושה צדק עם נושיו. פריסה כזו מנוגדת להלכה לפיה הליכי חדלות פירעון צריכים להתנהל במהירות וביעילות; ומנוגדת לפסיקה לפיה, לצד הבטחת זכויותיו של המבקש, יש להבטיח שלא יקופח עניינם של הנושים.

הנאמן הוסיף כי האיזון בין השיקולים השונים בהליך פשיטת הרגל מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכי בית המשפט קמא כבר הלך דרך ארוכה לקראת המבקש כאשר קיצץ משמעותית את החוב שנדרש לשלם, ונתן לו מספר הזדמנויות כדי להביא הצעת הסדר לנושיו. עוד עמד הנאמן על כך שהחלטת בית המשפט קמא מיום 1.11.2021, עליה מסתמך המבקש, ניתנה בשגגה לאחר שבית המשפט קמא סבר בטעות שמדובר בהסכמות שהושגו בין הצדדים. החלטה זו בוטלה ביום 1.11.2021.

9.

הכנ"ר הצטרף בתשובתו לעמדת הנאמן לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות. לטענתו, ההחלטה בדבר תקופת פריסת החוב ומספר התשלומים בהם הוא ישולם היא החלטה דיונית מובהקת הנטועה בנסיבות הספציפיות של התיק. לגופם של דברים טען הכנ"ר כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שברשות המבקש נכס משמעותי ששוויו עולה בהרבה על היקף חובותיו, מה שאף מעורר ספק בדבר היותו של המבקש חדל פירעון. עוד הוא טען כי בקשת המבקש לפרוס את התשלומים לתקופה של עשרות שנים מהווה כשלעצמה חוסר תום לב מובהק בהתנהלותו בהליך, ודי בכך כדי לדחות אותה.

דיון והכרעה

10.

הלכה היא כי שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט של חדלות פירעון הוא רחב, לאור מומחיותו והתרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין. לכן, ככלל, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בשיקול הדעת הזה, אלא במקרים חריגים בהם הערכאה הדיונית לא איזנה באופן ראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של הנושים (רע"א 5960/21 רפאל ב.ד. ייבוא ושיווק בע"מ נ' וייגמן , פסקה 10 (24.10.2021) (להלן: וייגמן); רע"א 10181/17 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' פנסו , פסקה 11 (30.5.2018)).

הדברים האמורים נכונים גם ביחס לשאלת כושר ההחזר של פושט הרגל, ובהתאם לכך גם גובה התשלומים החודשיים שיושתו עליו. שאלה זו היא שאלה שבעובדה הנגזרת מהראיות ומהטיעונים שהוצגו לפני הערכאה הדיונית, ולכן אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה (ראו: רע"א 4926/00 דג'לדטי נ' הנאמן בפשיטת רגל , פסקה 5 (2.4.2001); רע"א 8160/10

בן-דב נ' המנהל המיוחד על נכסי החייב , פסקה 3 (14.12.2010)). כפי שיובהר להלן, אינני סבורה כי המקרה שלפניי מצדיק חריגה מכלל זה.

11.

הליך פשיטת רגל אמור לאזן בין השאיפה להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים תוך חלוקה צודקת ויעילה של נכסי החייב; לבין שמירה על יכולתו של החייב להתקיים בכבוד חרף חובותיו ותוך שמובא בחשבון גם האינטרס בשיקומו (עניין וייגמן ). בהתאם לאמור בהחלטה מיום 5.4.2022, בית המשפט קמא קבע את פריסת התשלומים לאחר עיון בעמדת המבקש ובשים-לב למכלול הנסיבות שפורטו בהחלטה מיום 26.12.2021.

עיון בהחלטה מיום 26.12.2021 מעלה כי בית המשפט קמא נתן דעתו לכלל הנסיבות הרלוונטיות: כך, בית המשפט קמא התחשב בנסיבות האישיות של המבקש, בגילו ובמצבו הכלכלי. בית המשפט אף הביא בחשבון את קיומה של הנחלה ובתוך כך את שוויה ביחס לחוב שנותר; את העובדה שהנחלה משמשת כביתו היחיד של המבקש; כמו גם את הקשיים הצפויים במימושה וההוצאות הגבוהות הכרוכות בכך. כן הביא בית המשפט קמא בחשבון את מהותה של הנושה (חברה שרכשה את החוב ולא איבדה כספים שהשקיעה בהתקשרות עם המבקש); את העובדה שהמבקש שילם את מרבית החוב הנומינלי; ואת העובדה שלא התגלו ממצאים המעידים על יצירת חובות בחוסר תום לב (שם, פסקאות 30.ט-י; 42-45). עוד נתן בית המשפט קמא את דעתו לכך שהליכי פשיטת הרגל נמשכים למעלה מ-6 שנים וכי למבקש חלק בלתי מבוטל בהתמשכותם.

מכלול השיקולים האמור והאיזון ביניהם, הביא את בית המשפט קמא למסקנה שיש לאפשר למבקש להסדיר את החוב בלא לממש בהכרח את הנחלה. כדי להגשים מטרה זו, הלך בית המשפט קמא כברת דרך לקראת המבקש. כך, בית המשפט דחה את בקשת הנושה להעמיד את גובה החוב על שיעור החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל בסך של 599,234 ₪. כמו כן, קבע בית המשפט קמא כי על המבקש יהיה לשלם הפרשי הצמדה למדד בלבד (כאמור, הנושה הגישה ערעור על ההחלטה מיום 26.12.2021 אשר אם יתקבל עשוי להגדיל משמעותית את הסכום אותו יהיה על המבקש להוסיף לקופת הנשייה). את הסכום שעל המבקש לשלם לקופת הנשייה, צריך המבקש לשלם בהתאם לקביעתו של בית המשפט קמא בפריסה של 3 תשלומים בלבד.

12.

בית המשפט קמא גילה אם כן התחשבות במבקש, בפרט בקביעת הסכום הסופי שעליו לשלם. לצד זאת, בהתייחס לפריסת התשלום, הביא בית המשפט בחשבון את העובדה כי הליכי פשיטת הרגל נמשכים למעלה מ-6 שנים, וזאת כאשר בהתאם לקביעתו של בית המשפט קמא, למבקש חלק בלתי מבוטל בהתמשכותם (פסקה 44 להחלטה מיום 26.12.2021). פריסת התשלומים שנקבעה נועדה להביא לסיום הליכי פשיטת הרגל מבלי שתיגרם הארכה נוספת ממושכת יתר על המידה שלהם.

13.

כאמור לעיל, המבקש טען כי אין ביכולתו לעמוד בפריסת התשלומים שנקבעה וביקש שתיקבע לו פריסת תשלומים "ריאלית". בכך מתעלם המבקש מקיומה של הנחלה, ולכן נראה כי טענתו היא למעשה כי פריסת התשלומים שנקבעה לו תאלץ אותו בפועל לממש את הנחלה המשמשת אותו למגורים. אינני סבורה שיש בטענות אלו כדי לשנות מהחלטת בית המשפט קמא.

ראשית , בקביעת התשלום החודשי שעל המבקש לשלם יש להתחשב בהכנסתו ובכושר השתכרותו, אך יש להביא בחשבון גם את מסת נכסיו. אכן, אחת התכליות המרכזיות של הליך פשיטת הרגל היא בשמירה על כבודו של החייב ולכן, ככל שניתן, יש להימנע ממימוש בית המגורים שלו. יחד עם זאת, יש לאזן שיקול נכבד זה עם השאיפה להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים ועם העיקרון לפיו "התחייבויות יש לקיים" (עניין וייגמן , בפסקה 12). כן יש להביא בחשבון את המשמעות של פריסת החוב למשך תקופה ארוכה של עשרות שנים על זכויות הנושה, בעיקר נוכח הקביעה כי המבקש לא ישלם תוספת ריבית אלא הפרשי הצמדה בלבד. משכך, ובאין אפשרות סבירה אחרת לפירעון החוב תוך תקופת זמן סבירה, יש משקל גם לקיומו של נכס (גם כאשר מדובר בנכס המשמש למגורים), ששוויו גבוה בהרבה ממכלול חובותיו של המבקש.

14.

שנית , עיון בטענות המבקש מעיד כי לכאורה גם פריסה רחבה יותר של תשלומים ממילא לא תוכל להועיל לו. זאת מאחר שהמבקש מתקיים לטענתו מקצבה חודשית בסך של 2,394 ₪, ממנה מנוכים לו דמי ביטוח בריאות בסך של 295 ₪. קיצבה זו היא המשמשת את המבקש באופן בלעדי לצרכי מחייתו. מובן כי אין די בקצבה זו כדי לאפשר למבקש לעמוד בתשלומים נוספים ולו גם בשיעורים נמוכים יותר מאלה שנקבעו על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו. יתרה מכך, לגישת המבקש אין לו בני משפחה שיש להם אפשרות לסייע לו לפרוע את חובותיו, והוא עשה כל שהיה ביכולתו כדי לגייס כספים נוספים לצורך תשלום חובותיו.

מהאמור לעיל עולה כי בהתאם לגישתו של המבקש עצמו – הוא לא יוכל לעמוד בכל פריסת תשלומים שהיא שתיקבע לו, למעט הפריסה המבוקשת על ידיו בסכום של 150 ₪ לחודש. פריסה כזו משמעה פירעון של החוב במשך תקופה של עשרות שנים, תקופה שהיא ארוכה הרבה יותר מדי, ולא ניתן להצדיקה במסגרת האיזון בין זכויות החייב לבין אלה של הנושים. אם פריסת התשלומים תהיה בסכומים גבוהים יותר, יהיה המבקש חייב אם כן – לגישתו שלו – לעשות שימוש כזה או אחר בנחלה כדי לשלם את חובותיו.

שימוש כזה אינו חייב בהכרח להיות מכירה של הנחלה כולה. המבקש עשוי לפעול בדרכים אחרות ולעשות שימוש בנחלה – כולה או חלקה – כדי לגייס את סכומי הכסף שהוא נזקק להם לצורך תשלום יתרת החוב באופן שנקבע על ידי בית המשפט קמא (ואשר כאמור גובהו שנוי עדיין במחלוקת ועומד לדיון במסגרת ע"א 3458/22). יוער בהקשר זה כי בבקשה 58 בהליך העיקרי, עתר המבקש - כאשר היה סבור שיתרת חובו עומדת על סך של 60,000 ₪ (עמדה שנדחתה על-ידי בית המשפט קמא) - לשלם סכום זה בפריסה של 12 תשלומים, כלומר תשלום של 5,000 ₪ בכל חודש. מכאן כי חרף טיעוניו של המבקש בבקשה דנן, אין זה מן הנמנע כי המבקש מסוגל גם לגייס סכומים נוספים ולעמוד בתשלומים גבוהים יותר מאלה המוצעים על-ידיו בבקשה דנן.

15.

למעלה מן הצורך אזכיר כי הנושה העיקרית של המבקש היא כאמור חברה שרכשה את חובו של המבקש מנושה אחרת - המועצה האזורית שער אפרים (שהיא שיזמה את הליך פשיטת הרגל). החוב נרכש על ידי הנושה במחיר נמוך יותר מגובה החוב. לכן לכאורה אם ישולם לה חובו של המבקש במלואו, תקבל הנושה סכום העולה על זה שהיא שילמה עבורו. אני סבורה כי לעובדה זו צריך להינתן משקל מצומצם. זאת מאחר שאם ייקבע כי שבמקרה בו הנושה היא חברה שרכשה את החוב מנושה אחר, היא לא תהיה זכאית לפירעון החוב במלואו (גם אילו הנושה המקורי היה זכאי לכך), הדבר יביא להפחתת הסכומים שחברות כאלה יהיו מוכנות לשלם עבור רכישת חובות. תוצאה כזו תפגע כמובן בנושים מקוריים המבקשים לעיתים למכור חובות כאלה, ולכן - בהסתכלות רוחבית, היא איננה תוצאה רצויה.

16.

לאור האמור לעיל, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. יחד עם זאת, על מנת לאפשר למבקש להיערך לביצוע התשלומים ולגייס את הסכום הנדרש, ידחה מועד התשלום הראשון ליום 1.12.2022.

17.

כזכור, המבקש הגיש גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 14.7.2022, החלטה בה אישר בית המשפט קמא לנאמן לנקוט בפעולות למימוש זכויות המבקש בנחלה. מההחלטה עולה כי היא ניתנה לאחר שהמבקש לא ביצע את התשלומים בהתאם להחלטה מיום 5.4.2022, החלטה שבאותה עת לא עוכב ביצועה. אכן, היה ראוי כי המבקש יקדים ויפנה בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 5.4.2022 עם הגשת בקשת רשות הערעור דנן ולא לאחר שהמועד לביצוע התשלום הראשון חלף. יחד עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי בפסק דין זה לעיל ודחיית התשלום הראשון לתקופה קצרה נוספת, השתנה הבסיס עליו מושתתת החלטת בית המשפט קמא מיום 14.7.2022.

18.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית בכפוף לאמור בסעיף 16 לעיל.

המבקש יישא בהוצאות הנאמן בסך 2,000 ₪.