רע"א 7907-22 רע"א 7907-22

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת י' רוטנברג) מיום 11.9.2022 בפש"ר 18105-03-16, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להצטרף כצד להליך של בקשה לביטול הענקה שהגיש המשיב 1.

רקע והשתלשלות העניינים

1.ביום 25.9.2016 ניתן צו כינוס נגד המשיב 4 (להלן: החייב), והמשיב 1 – עו"ד ניר ויינרמן, מונה כמנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). במסגרת הליך פשיטת הרגל של החייב, הגיש המנהל המיוחד ביום 23.5.2021 בקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הבקשה לביטול הענקה), בה עתר לביטול השעבוד שהוטל על זכויות החייב בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 6/19 בגוש 2717 (להלן: הנכס) לטובת המשיבה 2 – חברת יתיר שירותי יבוא ויצוא סוכנות מכס בע"מ (להלן: יתיר). זאת, בהתאם להסכם שעבוד שנחתם ביניהם ביום 16.12.2011 (להלן: הסכם השעבוד מיום 16.12.2011).

2.עובר לפתיחת הליכי פשיטת הרגל נגד החייב, הגישה יתיר בשנת 2013 תביעה לבית המשפט המחוזי נגד החייב, נגד אשתו של החייב (אשר לימים הפכה לגרושתו, והיא המבקשת בבקשה דנן. להלן: המבקשת), ונגד קרובי משפחה נוספים (ת"א 22275-05-13 יתיר שירותי יבוא ויצוא סוכנות מכס בע"מ נ' נתנאלוב). באותה עת החזיקה המבקשת במחצית מזכויות הבעלות בנכס. בדיון שהתקיים ביום 9.6.2015 הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין (להלן: פסק הדין המוסכם משנת 2015 או פסק הדין המוסכם). כחלק מההסכמות, הוסכם כי החייב והמבקשת ימכרו את הנכס, ומהתמורה שתתקבל בעבורו ישלמו ליתיר סך של 850,000 ש"ח. כן הוסכם כי "הסך של 850,000 ש"ח שישולם ל[יתיר], ישולם בראש ובראשונה מיתרת התמורה המגיעה ל[חייב] בגין מכירת ה[נכס], וההפרש עד 850,000 ש"ח ישולם מתוך יתרת חלקה של [המבקשת] ביתרת מכירת הדירה" (פרוטוקול הדיון מיום 9.6.2015, עמוד 24 שורות 22-20). חרף התחייבות החייב והמבקשת למכור את הנכס, בסופו של דבר הוא מומש על ידי בנק לאומי למשכנתאות בע"מ במסגרת הליכי הוצאה לפועל (תיק הוצל"פ 502339-09-16), וזאת לצורך פירעון המשכנתא הרשומה עליו. לאחר מימוש הנכס ופירעון המשכנתא, נותרה יתרה של כמיליון ש"ח מכספי התמורה שהתקבלה בעדו.

באותה עת, כבר הייתה יתיר בהליכי פירוק בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פר"ק 10732-06-16. להלן: הליך הפירוק). על כן, המנהל המיוחד של יתיר – עו"ד דורון אריאל (להלן: המנהל המיוחד של יתיר), פנה ביום 22.2.2018 לבית המשפט הדן בהליך הפירוק בבקשה להורות על העברת יתרת התמורה ממימוש הנכס לקופת הפירוק לצורך פירעון חובם של החייב והמבקשת כלפי יתיר בהתאם לפסק הדין המוסכם משנת 2015.

בהמשך, הוגשה לבית משפט של פירוק ביום 15.6.2018 הודעה מטעם המנהל המיוחד של יתיר ובאת כוח הכונס הרשמי (הוא המשיב 3. להלן: הכנ"ר), לפיה הגיעו השניים להסכמה כי בכל הנוגע לחלקו של החייב ביתרת כספי המימוש של הנכס, מאחר שהוא מצוי בהליך פשיטת רגל, יתבררו זכויותיה של יתיר בכספים אלה בהליך פשיטת הרגל. לעומת זאת, בכל הקשור לחלקה של המבקשת ביתרת כספי המימוש – מאחר שהיא איננה בהליך של חדלות פירעון, יש לברר את זכותה של יתיר בכספים אלה בפני בית המשפט של פירוק. בהתאם, התבקש בית המשפט להורות על העברת מחצית מיתרת כספי המימוש (המשקפת את חלקה של המבקשת) לקופת הפירוק של יתיר; ועל העברת המחצית השנייה (המשקפת את חלקו של החייב) – לקופת פשיטת הרגל של החייב. על רקע זה, נתן בית משפט של פירוק (כב' השופטת א' לושי-עבודי) ביום 16.6.2018 החלטה המורה כאמור (להלן: ההחלטה מיום 16.6.2018).

יוער כי לאחר מתן ההחלטה מיום 16.6.2018, הגישה המבקשת בקשות שונות במסגרת הליך הפירוק ביחס לזכויותיה בכספי המימוש שהועברו לקופת הפירוק שנדונו על ידי בית משפט של פירוק.

3.נשוב לרצף הדברים. ביום 3.4.2022 הגישה המבקשת בקשה להצטרף כצד לבקשה לביטול הענקה שהוגשה במסגרת הליך פשיטת הרגל. לטענתה, אם הבקשה לביטול הענקה תתקבל, הדבר יפגע באופן מהותי בשיקולים שהובילו אותה להגיע להסכמות שקיבלו תוקף בפסק הדין המוסכם משנת 2015, ולכן מן הראוי יהיה להורות גם על ביטולו. המבקשת הבהירה כי הסכמתה באותו עניין התבססה על קיומו של שעבוד תקף על זכויות החייב לטובת יתיר. כמו כן, ההסכמה הותנתה בכך שחובה של יתיר ייפרע קודם כל מחלקו של החייב בתמורה ממימוש הנכס, ורק ככל שתיוותר יתרת חוב היא תיפרע מחלקה של המבקשת. על כן, לשיטתה, יש מקום לצרפה כצד לבקשה כדי להבטיח כי זכויותיה הדיוניות יישמרו לה, וכי טענותיה יישמעו בפני בית המשפט טרם ההכרעה.

4.בדיון שהתקיים ביום 11.9.2022 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהבקשה לביטול הענקה מתייחסת אך ורק לחלקו של החייב ביתרת התמורה שהתקבלה ממימוש הנכס, וממוקדת בטענה כי החייב ביצע הענקה פסולה כלפי יתיר. על כן, למבקשת אין כל מעמד ביחס לבקשה זו, וככל שהיא תסבור כי ההכרעה בה משליכה על עניינה או על הליכים אחרים שהתקיימו, היא תוכל לנקוט בהליכים מתאימים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

5.במסגרת בקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי היה מקום לקבל את בקשתה להצטרף כצד להליך בבקשה לביטול הענקה, שכן ההכרעה בבקשה צפויה להשליך על זכויותיה בכספי התמורה שהתקבלו ממימוש הנכס. בבקשתה, שבה המבקשת על הטענות שהעלתה לפני בית משפט קמא. כך, נטען כי ככל שתתקבל הבקשה לביטול הענקה ויבוטל השעבוד שהעניק החייב ליתיר, הרי שאז יישמט רכיב מהותי מהנסיבות שהובילו למתן פסק הדין המוסכם משנת 2015. במצב זה, וככל שלא יבוטל פסק הדין המוסכם, יתיר צפויה לחלט את מלוא חלקה של המבקשת בתמורה ממימוש הדירה לטובת פירעון חובה, ובידי המבקשת לא ייוותר דבר מהתמורה. זאת, על אף שבמסגרת פסק הדין המוסכם היא ביקשה לגדר את הסיכון שהיא נוטלת רק לחלק החוב שיוותר לאחר הפחתת חלקו של החייב.

6.המנהל המיוחד של החייב בתשובתו הודיע כי אין הוא מתנגד לבקשת המבקשת להצטרף כצד להליך. לעומתו, המנהל המיוחד של יתיר התנגד לקבלת בקשת רשות הערעור. הוא טען ראשית כי הבקשה אינה עומדת בתנאים לקבלת רשות ערעור, ולא מציגה כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בנוסף נטען כי במסגרת ההחלטה מיום 16.6.2018 קנה בית המשפט המחוזי שדן בהליך הפירוק של יתיר סמכות לדון בטענות המבקשת ביחס לחלקה ביתרת כספי מימוש הנכס. משכך, יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף גם מטעמים של כיבוד ערכאות.

לבסוף, נטען כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה שכן הבקשה לביטול הענקה נוגעת אך ורק להענקה שביצע החייב לטובת יתיר, ואין לה כל נגיעה לזכויות המבקשת. בהקשר זה, מדגיש המנהל המיוחד של יתיר כי רצונה של המבקשת הוא שאם תתקבל הבקשה לביטול הענקה יבוטל פסק הדין המוסכם משנת 2015. ואולם, סעד זה כלל לא נתבע במסגרת הבקשה לביטול הענקה, וממילא הוא אינו בגדר סמכויותיו של בית משפט קמא שדן בהליך פשיטת הרגל של החייב.

7.הכנ"ר בתשובתו סבור אף הוא כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור. לשיטתו, מעבר לכך שהבקשה איננה מצדיקה מתן רשות ערעור, הרי שגם לגופם של דברים לא נראה כי ההכרעה בבקשה לביטול הענקה צפויה להשפיע באופן ישיר על זכויותיה של המבקשת באופן שמחייב את צירופה להליך. בהקשר זה, מדגיש הכנ"ר כי הבקשה לביטול הענקה רלוונטית אך ורק כלפי החייב. ככל שהיא תתקבל, משמעותה המשפטית הישירה היא ביטול ההענקה שביצע החייב כלפי יתיר מכוח הסכם השעבוד מיום 16.12.2011. כלומר, נפקות ההכרעה בבקשה היא אך ורק במישור שבין החייב לבין יתיר.

אומנם, טוען הכנ"ר, קבלת הבקשה לביטול הענקה עשויה להביא להליך משפטי בין המבקשת ובין יתיר. עם זאת, לא מדובר בתוצאה ישירה של ההכרעה בבקשה לביטול הענקה, אלא בפלוגתה עצמאית ונפרדת בה בית משפט קמא כלל לא נדרש לדון לצורך הכרעה בבקשה שלפניו. עוד נטען כי ההכרעה בבקשה לביטול הענקה לא צפויה ליצור מעשה בית דין כלפי המבקשת, כך שהיא לא תהיה מושתקת מלטעון בעניין זה במסגרת הליך עתידי. אשר על כן, סבור הכנ"ר כי לא קמה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטת בית משפט קמא.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

כידוע, החלטות שעניין צירוף בעל דין כצד להליך הן החלטות בעלות אופי דיוני המסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. משכך, תימנע ערכאת הערעור בדרך כלל מלהתערב בהחלטות מסוג זה, למעט במקרים חריגים (ראו, למשל: רע"א 3131/20 אבוקרת נ' אקסודוס פרימיום 2015 בע"מ, פסקה 7 (25.6.2020); רע"א 7578/22 אברהמי נ' מינהל מגורים מ.ש.י. בע"מ, פסקה 7 (8.12.2022)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בבית משפט של חדלות פירעון, וזאת לנוכח מומחיותו הייחודית והתרשמותו הישירה מבעלי הדין ומכלל נסיבות העניין (ראו מהעת האחרונה: רע"א 3231/22 זילברשטרום נ' עו"ד בראון – המנהל המיוחד לעמותת תלמוד תורה (בפירוק), פסקה 10 (17.7.2022); רע"א 3913/22 זכאי נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 10 (17.8.2022); רע"א 4672/22 חגיגי נ' אינסל, פסקה 8 (5.9.2022)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק סטייה מהכלל האמור.

בית משפט קמא נתן דעתו לטענות המבקשת ביחס לצירופה להליך, והגיע למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשתה. זאת, בשים לב לכך שעניינה של הבקשה לביטול הענקה בטענות הנוגעות רק לשעבוד שהעניק החייב ליתיר על זכויותיו בנכס. בהתאם, הבקשה אינה נוגעת במישרין לזכויותיה של המבקשת בנכס או לחלקה ביתרת התמורה שהתקבלה ממימושו (המופקד כזכור בקופת הפירוק של יתיר בהתאם להחלטה מיום 16.6.2018). לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה זו, לא כל שכן כזה המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

9.מסקנה זו עומדת בעינה גם אם נניח כי יש ממש בטענת המבקשת כי להכרעה בבקשה לביטול הענקה עשויות להיות השלכות עתידיות ביחס לזכויותיה בכספי התמורה שהתקבלו ממימוש הנכס. זאת מאחר שאין בטענה זו כשלעצמה כדי להצדיק בהכרח את צירופה של המבקשת כצד להליך בירור הבקשה.

כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, ככל שלאחר ההכרעה בבקשה לביטול הענקה תהיה המבקשת סבורה כי יש בה כדי להשליך באופן כזה או אחר על זכויותיה, היא תוכל לפנות בהליך משפטי מתאים ולהעלות את טענותיה. זאת, בין אם במסגרת הליך הפירוק של יתיר בו נדונו כבר טענותיה של המבקשת ביחס לחלקה בתמורה ממימוש הנכס; ובין אם במסגרת הליך לביטול פסק הדין המוסכם משנת 2015. יובהר כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה כלשהי ביחס להליך הנכון בו על המבקשת לנקוט במידת הצורך, או ביחס לתוצאותיו של הליך כזה, ככל שיינקט.

10.לנוכח האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 2 ו-3 בסך של 2,000 ש"ח לכל אחד (ובסך הכול 4,000 ש"ח).