רע"א 5215/10 ד"ר זאב וינר נ. נדב וזאנה

1.

זוהי בקשת רשות לערער על "פסק-דין חלקי" של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון ). פסק-הדין החלקי ניתן בתביעה נזיקית שהדיון בה פוצל, כך שבית המשפט נדרש תחילה לשאלת האחריות בלבד. המשיבים 2-1 הגישו תביעה לפיצויים כנגד המבקש וכנגד המשיבים 4-3 בגין הנזקים הנובעים מהמום המולד בליבו של המשיב 1. המשיבה 2 היא אימו של המשיב 1, ואילו המבקש והמשיב 3 הם רופאים שטיפלו באם במהלך הריונה. המשיבה 4 היא מעסיקתו של המשיב 3. המשיבים 2-1 טענו כי המבקש, כמו-גם המשיב 3, התרשלו בכך שלא אבחנו את מומו של המשיב 1 במהלך ההיריון. בכך, נטען, נמנעה מהוריו האפשרות להפסיק את ההיריון. בהחלטה נשוא בקשה זו קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים 4-3 אינם נושאים באחריות לנזקיהם של המשיבים 2-1. לגבי המבקש, לעומת זאת, נקבע כי חלה חזקת "הדבר מעיד על עצמו" הקבועה בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ומשכך הועבר אליו הנטל להוכיח שלא התרשל. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הצליח להרים את הנטל ולפיכך מצא שהוא חב בגין נזקיהם של המשיבים 2-1.

2.

דין הבקשה להידחות. ביחס למבקש, פסק-הדין החלקי הוא למעשה "החלטה אחרת" שאין עליה ערעור בזכות. כלל מושרש היטב הוא שאין נוהגים ליתן רשות ערעור על סוג זה של החלטות, אלא במקרים חריגים שמתקיימים בהם טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מכלל זה (ראו למשל רע"א 373/97 שקולניק נ' שפיגל (לא פורסם, 20.2.1997); רע"א 4453/00

ציון חברה לביטוח בע"מ

נ' שטיין (לא פורסם, 13.7.2000); רע"א 7040/00 משרד הבריאות נ' אדנה (לא פורסם, 15.10.2000); רע"א 6978/06 שירותי בריאות כללית נ' אביטן (לא פורסם, 17.9.2006); רע"א 5712/08 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (לא פורסם, 7.9.2008)). במקרה הרגיל יש להמתין למתן פסק-דין סופי, שלאחריו ניתן להגיש ערעור בזכות על כל הכרעותיה של הערכאה הדיונית, ובכלל זה על ההכרעה בשאלת האחריות. בבקשה שלפנינו מעלה המבקש טענות שונות לגופה של שאלת האחריות, אך אינו מצביע על כל טעם מיוחד המצדיק מתן רשות ערעור. טעם כזה אף אינו נגלה מתוך פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. לפיכך, אין הצדקה לנהוג במקרה זה באופן שונה מהכלל הרגיל.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.