רע"א 5378-23 רע"א 5378-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שעל-פי הכתוב בה ניתנה ביום 23.4.2023, אך פורסמה לצפייה ב"נט המשפט" רק ביום 16.5.2023 (רע"א 31284-03-23, השופטת ש' דברת). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 5.3.2023 (ת"א 29660-11-22, השופט מ' שח"ק).

2.ברקעה של הבקשה דנן עומד הליך אחר שמתנהל בין המבקש 3 (להלן: המבקש) למוסד לביטוח לאומי, המשיב, בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, הדן בתביעת נכות שהגיש המבקש. בתמצית יצוין כי בגדרו של אותו הליך ולצרכיו בוצע מעקב אחר המבקש מטעם המוסד לביטוח לאומי. מעקב זה כלל, בין היתר, גם צילום סרטון של המבקש ברשות הרבים בעת שהיה בחברת בתו הקטינה, היא המבקשת 1 (להלן בהתאמה: הסרטון ו-הקטינה). להשלמת התמונה יצוין כי המבקשת 2 היא אמה של הקטינה.

3.על רקע זה, המבקשים הגישו תביעה אזרחית נגד המוסד לביטוח לאומי שכוונה בעיקרה כלפי הפגיעה בפרטיותה של הקטינה כתוצאה מצילום הסרטון. כמו כן, נטען בה כי עצם הצילום היא הפרה של ההוראה בדבר הגנת קטינים מפני פרסומים מזיקים הקבועה בסעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער). המבקשים הגישו אף בקשה למתן צו מניעה לפיו ייאסר השימוש בסרטון בהליך המתנהל בבית הדין לעבודה. בקשה זו היא העומדת בליבו של ההליך דנן.

4.בית משפט השלום דחה את הבקשה לצו מניעה בעיקרה. תחילה, בית משפט השלום ציין כי הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ואף בשיהוי ניכר, בהדגישו, בין היתר, כי במועד הגשת הבקשה לא ציינו המבקשים את ההליך התלוי ועומד בעניינם בבית הדין לעבודה, וכן כי הסרטון הוצג למבקש לראשונה כבר בשנת 2021 במהלך חקירתו ביחידת החקירות של המוסד לביטוח לאומי. זאת ועוד, לגוף הדברים, נקבע כי סיכויי התביעה להתקבל נחזים להיות קטנים. בהקשר זה צוין, בין השאר, כי הסרטון מתרכז במבקש, כי נוכחות הקטינה בו משנית, כי הוא נועד למטרה ציבורית ראויה, וכי ההליך בבית הדין לעבודה חסוי ממילא. בשים לב לכך, נקבע כי אין מדובר בצילום המשפיל, מבזה או מטריד את הקטינה כמובנם של מונחים אלה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, וכן כי אין אף בהוראות חוק הנוער כדי להצדיק מתן צו מניעה. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי בנסיבות אלה, מאזן הנוחות נוטה לטובת המוסד לביטוח לאומי, וכי ככל שיתעורר צורך להקרין את הסרטון, ניתן יהיה לעשות זאת לאחר טשטוש פניה של הקטינה. לבסוף, בית משפט השלום חייב את המבקש בהוצאות משפט.

5.המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה בהחלטתו הנזכרת בפתח הדברים. בדחותו את הבקשה בית המשפט המחוזי קבע כי הוא מאמץ את ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות של בית משפט השלום. אף בשלב זה חויבו המבקשים 3-2 בהוצאות משפט.

6.הבקשה שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשים שבים על טענותיהם ביחס לפגיעה בפרטיותה של הקטינה ומלינים על ההוצאות שנפסקו לחובתם. לשיטתם, הערכאות הקודמות נמנעו מלתת משקל מספק לטענותיהם ביחס להשלכות הסרטון על הקטינה. בצדה של בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים אף בקשה למתן סעד זמני לפיו יאסר שימוש בסרטון עד להכרעה בבקשתם.

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. הבקשה אינה עומדת באמת המידה למתן רשות ערעור הקבועה בתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). כך, התרשמתי כי הבקשה נטועה היטב בנסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית. כמו כן, איני סבורה כי קבלתה דרושה כדי למנוע עיוות דין. הלכה ידועה היא שהרף להתערבותו של בית משפט זה גבוה במיוחד עת מדובר בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, ובהתאם מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטות מסוג זה שמור למקרים חריגים בלבד (ראו, מבין רבים: רע"א 1708/23 אשמי נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ, פסקה 12 (7.5.2023); רע"א 4275/23 שעשועים וספורט בע"מ נ' החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ, פסקה 14 (27.6.2023)). טענותיהם של המבקשים נבחנו לעומק על-ידי הערכאות הקודמות אשר נדרשו למלוא השיקולים הרלוונטיים ולא מצאתי כי נפל פגם בהכרעותיהן.

8.לא אוכל לסיים מבלי להעלות תהייה באשר לכך שההליך אשר בגדרו הוגשו הבקשות היה ממוקד בטענות שראויות להתברר במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה. דרך המלך לתקוף ראיה ולמנוע את השימוש בה היא במסגרתו של ההליך שבו הוגשה. מעבר לכך, שלפי תקנה 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי על בעל דין לציין "דבר קיומו של הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו". במובן זה, וכפי שציין בית משפט השלום, דומה כי התנהלותו הדיונית של המבקש מעוררת, כשלעצמה, קושי.

9.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית אף הבקשה לסעד זמני. משלא התבקשה תשובה, ובשים לב להוצאות שנפסקו בערכאות הקודמות – אין צו להוצאות בערכאה זו.