רע"א 5741-23 רע"א 5741-23

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 19.7.2023, ברע"א 54489-06-23 (השופטת ת' בר-אשר), שבגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים, מיום 19.6.2023, בת"א 28700-06-23 (השופטת ל' בנמלך).

2.ביום 12.6.2023, הגיש המבקש – עלי סוב לבן – לבית משפט השלום בירושלים, כתב תביעה, שבו נטען כי ביום 28.7.2021 נחתם בינו לבין המשיב – מחמד סאלח מוסטפא – הסכם להשכרת 6 חנויות, המצויות בשכונת עיסאוויה שבירושלים, לתקופה בת 5 שנים, שראשיתה ביום 1.2.2023. זאת, כך נטען, כאשר את דמי השכירות עבור השנתיים הראשונות – בסך של כ-350,000 ₪ – שילם עלי, כבר במועד כריתת העסקה. עוד טען עלי, כי חרף האמור בחוזה הנ"ל, וחרף התשלום שהעביר למחמד, זה האחרון הפר את החוזה ברגל גסה, בכך שדרש מעלי תשלום בשיעור גבוה משמעותית מזה שסוכם, בכך שניסה להקטין את היקף המושכר, ואף בכך שכרת עם שוכר אחר חוזה נוסף, להשכרת חלק מהחנויות. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש עלי גם בקשה למתן צו מניעה, שיורה למחמד להימנע מביצוע עבודות בניה או דיספוזיציה ב-6 החנויות.

הדיון בתביעתו העיקרית של עלי – עודנו מתנהל, בבית משפט השלום; הבקשה הנוכחית, עניינה בבקשת הסעד הזמני שהגיש עלי, ובהתפתחויות שחלו לגביה.

3.ביום 19.6.2023, דחה בית משפט השלום את הבקשה. נקבע, כי אמנם עומדת לעלי עילת תביעה לכאורה, אלא ששיקולי יושר ומאזן הנוחות מובילים לדחיית בקשתו. זאת, עקב שיהוי שנפל בהגשת הבקשה; חוסר ניקיון כפיו של עלי, שלא גילה בבקשתו מידע בעל חשיבות; וכן אי-הצלחתו של עלי להוכיח נזקים שעשויים להיגרם לו, ושבעטיים מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

4.עלי לא הרים ידיים, וביום 22.6.2023, הגיש בקשת רשות ערעור, לבית המשפט המחוזי בירושלים. גם בקשה זו – נדחתה, בהחלטה מיום 19.7.2023, שבגדרה אושררו מרבית קביעות בית משפט השלום, בפרט לגבי השיהוי שנפל בהגשת הבקשה למתן הסעד הזמני. לצד זאת, הוצגו ספקות מסוימים ביחס לקביעה בדבר חוסר ניקיון הכפיים, אך השאלה לא הוכרעה, ומכל מקום – הובהר כי אין בעניין זה כדי לשנות את ההכרעה הסופית בבקשה.

5.מכאן הבקשה שלפנַי, שבגדרה מלִין עלי, בעיקר, על הקביעה שלפיה נפל שיהוי בבקשתו לסעד זמני. לדבריו, קביעה זו נשענה אך ורק על גרסת מחמד, שלא היתה כל הצדקה לאמצה; וכמו כן, מדובר במשקל מופרז שהושׂם על שיקול זה לבדו.

6.דין הבקשה להידחות; אין צורך בתשובה מטעם מחמד. "הלכה ידועה היא שהרף להתערבותו של בית משפט זה גבוה במיוחד עת מדובר בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, ובהתאם מתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי' על החלטות מסוג זה שמור למקרים חריגים בלבד" (רע"א 5378/23 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (17.7.2023)). הבקשה דנן אינה נמנית על מקרים נדירים אלה: המקרה אינו מעורר כל שאלה כללית, החורגת מתחומי ההליך הקונקרטי; גם לא מתעורר חשש שמא נגרם עיוות דין, שיבוא על תיקונו באמצעות התערבות חריגה של ערכאת הערעור, בהחלטה לגבי סעד זמני (על כך ראו: רע"א 4091/22 אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 9 (18.7.2022) והאסמכתאות שם).

7.עיון בבקשת עלי מלמד, כי זו נועדה להגן על אינטרסים כספיים שלו. אמנם עסקינן בנכס מקרקעין; אלא שמדובר בנכס עסקי, אשר נקודת המוצא לגביו היא שתכליתו להניב רווחים כספיים (ראו: רע"א 1708/23 אשמי נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ, פסקה 16 (7.5.2023) והאסמכתאות שם) – נקודת מוצא שאותה לא סתר עלי; אף לא ביקש לסתור. משהנזקים שלהם טוען עלי הם נזקים כלכליים-מסחריים, הניתנים לפיצוי כספי – דרך הכלל היא שלא ליתן ביחס אליהם סעדים זמניים (רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, פסקה 19 (13.7.2021); ע"א 5526/22 דקל נ' ברגרזון, פסקה 13 (2.11.2022) והאסמכתאות שם). בדנן, עלי אמנם הציג טענות בדבר קשיי גבייה עתידיים, אלא שהן נדחו על-ידי הערכאה הדיונית, משלא בוססו כדבעי. איני מוצא טעם טוב להתערבותי בממצא עובדתי זה, שקבעה הערכאה המבררת; על כן, אין בטענות הנזכרות כדי להצדיק סטיה מדרך הכלל, בכל הנוגע לסעדים הזמניים שבהם עסקינן.

8.בהינתן האמור, התוצאה היא שאפילו הייתי מקבל את טענות עלי בדבר השיהוי שיוחס לו – עדיין רחוקה היתה הדרך מהצדקת התערבותי מטעמי עיוות דין, בהכרעות שהתקבלו לגבי הסעד הזמני שביקש. זאת, בפרט, מאחר שמדובר, כאמור, בסוג קביעות שלגביו מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, שלא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת; משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.