רע"א 5406/02 עמליה הורביץ נ. חיים שטיינברג

בפניי בקשה לעיון והכרעה בנושא הערובה בבקשת הרשות לערער שבכותרת.

הבקשה נוגעת לסכום הערובה שנקבע (20,000 ₪) ולמועד הערובה שנקבע (15 ימים מיום קבלת ההודעה בדבר הפקדת ערבון, אשר נשלחה ביום 25.6.02). לטענת המבקשת, סכום הערבון שנקבע גבוה ביחס לשווי העניין הנדון. בקשת הרשות לערער מופנית כנגד העובדה,שבית משפט קמא לא חייב את המשיב בהוצאות בעת שדחה בקשה של המשיב לתיקון טעות בפסק דינו. להערכת המבקשת, שווי ההליך במצב זה עומד על כ-4,000 ₪, ובמצב זה, היא עותרת להפחתה משמעותית בגובה הערבון. טענה זו מלווה גם בטענות בדבר מצבה הכלכלי של המבקשת, אך אלה נטענו בלא פירוט או תשתית כלשהם, וכבר מטעם זה דינן להידחות.

נראה לי כי ניתן להעתר לבקשה. שווי ההליך אינו המדד היחיד או הבלעדי לגובה הערבון. עם זאת, מדובר בנתון רלוונטי לקביעת גובה ההוצאות בסופו של הליך. הואיל ותכלית הערבון היא להבטיח ביצועו של חיוב בהוצאות בסופו של ההליך, יש לשווי ההליך משמעות גם בעת קביעת גובה הערבון. במקרה זה, חורג גובה הערבון מסכום ההוצאות הצפוי בהליך, בשים לב לשווי ההליך, לכך שהוא מעורר שאלה נקודתית, ולכך שהיקף ההתדיינות מצומצם וממוקד. מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח התגובה המפורטת שהגיש המשיב, בה מפורטים הליכים שונים המתנהלים והתנהלו בין הצדדים, בלא התייחסות חזיתית לשאלת גובה ההוצאות הצפוי בהליך שבכותרת.

במצב זה, ניתן להפחית את הערבון משיעורו הנוכחי, בסך 20,000 ₪, לסכום של 7,500 ₪. הערבון יופקד תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו, ולא – תידחה בקשת הרשות לערער, בלא צורך בכל הודעה נוספת. במניין הימים יבואו גם ימי הפגרה.