רע"א 5451/15 רון מישאל נ. נחושתן, ספרן, שרף יפה ושות' , משרד עורכי דין

1.

המשיבה, שותפות המנהלת ומפעילה משרד עורכי דין, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש 1, רואה חשבון שהיה שותף במבקשת 2, שותפות שניהלה משרד רואי חשבון (להלן ביחד: המבקשים ). בתביעה נטען כי המבקשים חייבים למשיבה תשלום בעד שירותים משפטיים בסכום של 192,384 ש"ח מכוח הסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים (להלן: התביעה ). המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן. בהחלטה מיום 6.5.2015 קיבל בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט י' דלוגין ) בקשה זו בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו סכום של 230,000 ש"ח – שהוא סכום התביעה בצירוף סכום הוצאות המשוער אם התביעה תתקבל – עד ליום 6.6.2015 (להלן: הפיקדון ). עוד נקבע כי אם הסכום לא יופקד עד למועד זה, הבקשה ליתן רשות להתגונן תידחה ויינתן פסק דין לטובת המשיבה (יוער כי בקשת רשות לערער על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק )). בהחלטה מיום 15.6.2015 נעתר בית משפט השלום לבקשה להאריך את מועד ההפקדה וזאת עד ליום 6.7.2015. הפיקדון לא הופקד עד למועד זה. לפיכך, ביום 8.7.2015 ניתן פסק דין שבו נדחתה בקשת הרשות להתגונן; ונקבע כי על המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה את סכום התביעה.

2.

ביום 23.7.2015 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלט ה מיום 28.7.2015 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא י' ענבר ) את הבקשה לעיכוב הביצוע בקבעו כי בנסיבות המקרה שלפניו לא מתקיימות הנסיבות החריגות שמצדיקות עיכוב ביצוע פסק דין המורה על חיוב כספי; כי סיכויי הערעור אינם מובטחים; וכי המבקשים לא הוכיחו כי פסק הדין יגרום להם נזק בלתי הפיך או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל.

3.

להחלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שלפניי, שהוגשה ביום 10.8.2015 – מעל 10 ימים לאחר מתן ההחלטה נושא הבקשה. בבקשתם חוזרים המבקשים על טענותיהם בבית המשפט המחוזי שלפיהן מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין. במסגרת זאת נטען כי אם לא יעוכב התשלום שנקבע בפסק הדין, הדבר יביא לפתיחה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש 1; וכי בשל מצבו הכלכלי הקשה של האחרון, הדבר יחייבו לממש את דירת המגורים שלו. אשר לסיכויי הערעור נטען כי שגה בית משפט השלום כשקבע הפקדה בסכום משמעותי כתנאי למתן הרשות להתגונן מבלי להתחשב ביכולת הכלכלית של המבקשים – ומשכך, ומטעמים נוספים לגופו של הסכסוך, לא היה מקום לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן. לפיכך, סבורים המבקשים כי סיכויי ערעורם גבוהים. בצד בקשת הרשות לערער, הגישו המבקשים בקשה שהוכתרה "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע" של התשלום שנקבע בפסק הדין וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור דנן.

דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אף מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, אני סבור כי בחינת שיקולי מאזן הנוחות בנסיבות המקרה שלפנינו מטים את הכף לדחיית הבקשה. כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, כבענייננו, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו אלא אם שוכנע בית המשפט כי אילו יזכה המבקש בערעורו, הוא לא יוכל לגבות בחזרה את הכסף ששילם (ראו למשל רע"א 278/15 סימנר בניה וסחר בע"מ נ' ניצן פרידברג בע"מ , פסקה 3 (20.1.2015)). טענות המבקשים אשר להשלכות שתיגרמנה להם כתוצאה מביצוע פסק הדין לא נתמכו בתשתית עובדתית מתאימה לעניין מצבם הכלכלי. כך גם טענת המבקשים שלפיה ייתכן שאם ערעורם יתקבל לא יוכלו להיפרע מהמשיבה – נטענה בעלמא וללא כל תימוכין.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. נוכח התוצאה שאליה הגעתי – מתייתר הדיון בבקשה הדחופה שצורפה לבקשת רשות הערעור דנן. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.