פרטי ההליך
בבית
המשפט העליון
רע"א
278/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
סימנר בניה וסחר בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
ניצן פרידברג בע"מ
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר-שרון) בע"א
32054-12-14 מיום 7.1.2015
בשם המבקשת:
עו"ד יאסר אבו ג'אמע
החלטה
1.
המשיבה, חברה בע"מ, הגישה בקשה לביצוע שטר בסך 100,000 ש"ח נגד המבקשת, אף היא חברה בע"מ בתחום הבנייה. זאת, מכוח סעיף 81א(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ). המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השטר לבית משפט השלום בתל אביב, שהיא בבחינת בקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ; סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל). ההתנגדות נדחתה ביום 14.12.2014 (כב' השופט ע' אלקלעי ) ונקבע כי הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם (להלן: פסק הדין ). ביום 15.12.2014 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בצד זאת, ביום 22.12.2014 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 7.1.2015 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר'
לבהר-שרון ) את הבקשה האמורה, בקבעו כי ככלל אין דרכו של בית המשפט לעכב ביצוע של פסק דין כספי; וכן כי המבקשת לא הוכיחה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה או כי עלול להיות קושי להשיב את המצב לקדמותו, לו תזכה המבקשת בערעורה.
למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 1.1.2015 – לאחר שהוגשו הערעור על פסק הדין והבקשה לעכב את ביצועו לבית המשפט המחוזי – הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט השלום בתל אביב. ביום 4.1.2015 דחה בית משפט השלום (כב' השופט ע' אלקלעי ) את הבקשה. ביום 5.1.2015 הגישה המבקשת הודעה לבית המשפט המחוזי על כך שהגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט השלום וזו נדחתה. ויובהר, הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי לא נדונה כבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באותו עניין.
2.
מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה נטען, בתמצית, כי סיכויי הערעור גבוהים שכן המבקשת הוכיחה הגנה לכאורה שדי בה כדי לקבל את ההתנגדות ולאפשר את בירור התביעה לגופה; וכי ככל שלא יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל ייגרם למבקשת, המעסיקה כחמישים עובדים, נזק בלתי הפיך בעוד שלמשיבה לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב פסק הדין. בד בבד עם הגשת הבקשה, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים בתיק שנפתח נגדה בהוצאה לפועל עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. נראה כי הסיווג המתאים לבקשה אחרונה זו הינו בקשה לסעד זמני.
3.
דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. כידוע, ככלל, זכאי הזוכה בפסק דין ליהנות מפירות זכייתו (תקנה 466 לתקנות; ראו למשל ע"א 6568/14 ונטורה נ' נאמן , פסקה 5 (6.11.2014)). כדי לסטות מכלל זה על המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, כבענייננו, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של הסעד הכספי אלא אם שוכנע בית המשפט כי אילו יזכה המבקש בערעורו, הוא לא יוכל לגבות בחזרה את הכסף ששילם (ע"א 7022/12 עיריית פתח תקוה נ' אוסטוינד , פסקה 5 (25.10.2012)). המבקשת לא הציגה תימוכין לטענתה כי ייגרם לה ולעובדיה נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. המבקשת אף לא טענה כי יש חשש שהמשיבה לא תוכל להשיב לה את הכסף אם בסופו של דבר יתקבל ערעורה, ובסופו של הליך תתקבל עמדתה. די בנימוקים אלו בדבר מאזן הנוחות כדי לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת אף בלא לקבוע מסמרות בדבר סיכויי הערעור.
4.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. נוכח התוצאה אליה הגעתי – מתייתר הדיון בבקשה למתן סעד זמני שצורפה לבקשת רשות הערעור דנן. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ט
בטבת התשע"ה (20.1.2015).
ש
ו פ ט