רע"א 7750/15 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 5.11.2015 (ע"א 34655-10-14, השופט י' שינמן ). בהחלטה זו נדחתה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית משפט השלום בראשון לציון ביום 31.8.2014 (תא"ם 11359-04-12, השופטת ה' סילש ).

2.

המבקש, שהוא עורך דין, סיפק למשיבה שירותים משפטיים בקשר לירושה. בהמשך לכך, הוא הגיש נגדה תובענה בגין שכר טרחה שעל פי הטענה לא שולם לו. המשיבה הגישה תביעה שכנגד שבה טענה כי השירות המשפטי שקיבלה מן המבקש היה רשלני. בית משפט השלום דחה את תביעתו של המבקש, וקיבל באופן חלקי את התביעה שכנגד. בסיכומו של דבר, בית משפט השלום חייב את המבקש בסכום כולל של 53,333 שקל בתוספת הפרשי הצמדה החל בחודש אפריל 2012. כמו כן, חויב המבקש בהוצאות המשיבה בסך 20,000 שקל.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, וביקש כי בית המשפט המחוזי יעכב את ביצועו של פסק הדין, בטענה כי קיים חשש שאם יתקבל ערעורו יהיה קושי להשיב לידיו את הכספים שישלם למשיבה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע כי טענת המבקש באשר לקושי להשיב את הכספים לא הוכחה על-ידו כדבעי, וכי פסק דין כספי אינו מעוכב כדבר שבשגרה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מרבית הטענות בערעור נוגעות לממצאי עובדה, ולכן גם סיכויי הערעור אינם נוטים לטובתו של המבקש.

4.

על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפני, ובצידה הגיש גם בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. המבקש מבסס את בקשתו על הצהרות שמסרה המשיבה במסגרת הדיון בבית משפט השלום, לפיהן מצבה הכלכלי אינו טוב. המבקש טוען כי למשיבה לא ייגרם כל נזק מדחיית ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי. המבקש טוען עוד שסיכויי הערעור טובים.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

6.

המדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק-דין שניתן בבית משפט השלום. לכאורה, לא חלות על בקשות מסוג זה אמות המידה שנקבעו בהלכת חניון חיפה

(ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), הגם שסוגיה זו טרם הוכרעה באופן מחייב בבית משפט זה. מכל מקום, כבר נקבע כי יש לגלות ריסון בקבלתן של בקשות מסוג זה, וכי יהיה לכך מקום כאשר "מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין" (ראו: רע"א 2983/15 בוסקילה נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז תל אביב , פסקה 14 (20.5.2015); רע"א 476/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 13 (9.2.2015)). נוסף לכך, כידוע, בית המשפט אינו נוטה לעכב ביצוען של החלטות כספיות, מאחר שזה אינו כרוך ברגיל בגרימתו של נזק בלתי הפיך (רע"א 278/15 סימנר בניה וסחר בע"מ נ' ניצן פרידברג בע"מ , פסקה 3 (20.1.2015)).

7.

בענייננו, יישומן של אמות המידה האמורות מוביל למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה. נקודת המוצא לדיון בבקשה היא ההסתייגות מעיכובם של פסקי דין כספיים מבלי שקיים טעם טוב לכך. לא מצאתי דבר בטענותיו של המבקש שיש בו כדי להצדיק סטייה מאמת מידה כללית זו. המבקש מתבסס, כאמור, על הצהרותיה של המשיבה בבית משפט השלום. טענתו היא שהמשיבה מושתקת מלטעון עתה להיפוכם של דברים. טענה זו לא גובתה במסמכים כלשהם והועלתה באופן כללי. אם כן, המבקש לא הרים את הנטל שהיה מוטל עליו להראות כי מצבה של המשיבה לא יאפשר לה להשיב את הכספים שיעביר לידיה אם יזכה בערעורו. למותר לציין, כי אין להלום מצב שבו כל טענה לקושי כלכלי של מי שזכה בפסק דין תקנה "זכות" לעיכוב ביצועו. עוד ראוי להזכיר שבית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי לכאורה קיימים בידי המשיבה משאבים מספיקים להשבת המצב לקדמותו. לנוכח האמור, אין אני רואה צורך להידרש לאמת המידה של סיכויי הערעור.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני. לאמיתו של דבר, התרשמותי היא שכבר על פני הדברים הבקשה אינה עומדת לכאורה באמות המידה הרלוונטיות החלות במקרים מסוג זה. ניתן היה לצפות כי המבקש, שהוא עורך דין ואמור להכיר את אמות המידה הנוהגות, יימנע מהגשת הבקשה כפי שזו הוגשה. בנסיבות אלה, אני סבורה שהימנעות מעשיית צו להוצאות לטובת המדינה היא, למעשה, לפנים משורת הדין (השוו: רע"א 2230/15 פז נ' מועצה אזורית חבל מודיעין , פסקאות 16-15 (9.6.2015)).