רע"א 612/19 דוד חי נ. עמרם חסון

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.1.2019 (ע"א 54478-11-18, השופט י' אטדגי ), וכן על החלטה מיום 22.1.2019 לדחות בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו (סגנית הנשיא י' שבח ). בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה מיום 10.10.2018 (תא"ח 51822-06-18, השופט ג' הס ), עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק הדין.

רקע והליכים קודמים

2.

מקורו של ההליך בין הצדדים בחוזי שכירות שנעשו ביחס לחלקות הסמוכות לבית העלמין קרית שאול שבצפון תל אביב (להלן: הנכס ). המשיבים השכירו חלקות אלה למבקש שהקים בהן עסק לבניית מצבות (להלן: העסק ).

3.

ביום 11.8.2003 נחתם חוזה השכירות הראשון בין הצדדים. ביום 1.6.2005 חתמו הצדדים על חוזה תמציתי נוסף שנכתב בכתב יד (להלן: חוזה השכירות ), והוא העומד כעת במוקד הסכסוך ביניהם. חוזה השכירות קבע כי השכרת הנכס תהא לשנה עם "אופציה לארבע שנים", וכן כי "כל שנה מחדשים חוזה חדש". בפועל, חוזה השכירות הוארך מעת לעת בהסכמה שמקורה בהתנהגות הצדדים.

4.

ביום 17.7.2017 שלחו המשיבים מכתב למבקש, ובו הודיעו על סיומו של חוזה השכירות (להלן: המכתב ) ועל דרישתם לפינוי הנכס עד ליום 1.9.2017. במכתבם הוסיפו המשיבים כי הודיעו למבקש על כוונתם להביא לסיום את חוזה השכירות כבר לפני מספר חודשים על רקע רצונם למכור את זכויותיהם בנכס לצד ג', וכי ככל שהמבקש מעוניין להמשיך ולקיים את העסק על חלק מהנכס עליו לפנות לרוכש העתידי בנושא השכירות. יצוין כי במכתבם טענו המשיבים שהמבקש נמנע מתשלום דמי שכירות בשנה החולפת וכן שבמרוצת השנים פלש לשטחים נוספים שלא הושכרו לו.

5.

להשלמת התמונה יצוין כי בהמשך לכך הוחלפו בין הצדדים מכתבים וכן הוחלפו טיוטות של חוזה שכירות בין המבקש למי שהתעתד לרכוש את הזכויות בנכס. מבלי לפרט, אציין כי אלו לא נשאו פרי, ובסופו של דבר ביום 21.6.2018 הגישו המשיבים תביעת פינוי נגד המבקש לבית משפט השלום.

6.

בית משפט השלום קיבל את התביעה והורה על פינוי הנכס. בית משפט השלום קבע כי ההסכם בוטל כדין במכתב שנזכר. עם זאת, בית משפט השלום קיבל את עמדת המבקש כי לאור העובדה שהחוזה העניק לו אופציה לחדש את השכירות החל מיום 1.6 בכל שנה קלנדרית, לא יכלו המשיבים להורות על פינויו מהנכס ביום 1.9.2017 אלא רק מיום 1.6.2018. בית משפט השלום הוסיף כי הוא אינו מכריע בטענת המבקש שהדרישה לפינויו מיום 1.9.2017 עלתה כדי הפרת חוזה, מאחר שבלאו הכי הפרה מעין זו יכולה להקנות למבקש לכל היותר זכות לפיצויים. עוד קבע בית משפט השלום כי משלא פעל המבקש לממש את האופציה לארבע שנות שכירות נוספות עם קבלת המכתב מהמשיבים – יש לראות בכך ויתור על כך, וכן ראיה לסברתו כי אופציה זו אינה מוקנית לו. בית משפט השלום הוסיף, גם אם למעלה מן הצורך לשיטתו, כי בחינת נוסחו של החוזה מעלה שהאופציה הנזכרת בו הוגבלה לראשיתה של תקופת השכירות. בסיכום הדברים, הורה בית משפט השלום על מתן תקופת התארגנות למבקש, וקבע את מועד פינוי הנכס ליום 10.1.2019.

7.

ביום 23.11.2018 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום וביום 1.1.2019 הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו וכן דחה בקשה שהוגשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה. החלטותיו אלו של בית המשפט המחוזי הן מושא הבקשה דנן.

8.

בית המשפט המחוזי ציין שבהתאם להלכה הפסוקה, ובהתחשב בכך שמדובר

בפינויו של עסק מסחרי, אין לסטות מן הכלל לפיו לא יעוכב ביצועו של פסק דין רק בשל כך שהוגש עליו ערעור. בית המשפט המחוזי הוסיף כי סיכויי הערעור אינם מצדיקים את קבלת הבקשה, וכי השיהוי הרב בהגשתה – קרוב לשלושה חודשים לאחר שניתן פסק הדין בבית משפט השלום ותשעה ימים בלבד לפני המועד שנקבע לפינוי הנכס – פועל אף הוא לרעת המבקש. עם זאת, לפנים משורת הדין בית המשפט המחוזי העניק שהות נוספת למבקש טרם הפינוי וקבע אותו ליום 31.1.2019.

בקשת רשות הערעור והתגובה לה

9.

המבקש טוען כי יש מקום לתת לו רשות ערעור, ואף לקבל את הערעור לגופו במובן זה שפסק דינו של בית משפט השלום יעוכב עד להכרעה בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי.

10.

לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי לא בחן כלל את מאזן הנוחות, שהוא הנתון בעל מעמד הבכורה בהכרעה בבקשות לעיכוב ביצוע. מבחינה זו, טוען המבקש כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תייתר את הדיון בערעורו ותגרום לו לנזק "בלתי הפיך" מהיבט ההשפעה על תפוקת עסקו ועל פרנסת העובדים בו, כמו גם על רקע הוצאות המעבר הצפויות בסך מאות אלפי שקלים. לעומת זאת, כך נטען, המשיבים לא יינזקו כלל מהישארותו בנכס, ויוכלו למכור אותו כך שהקונה ייכנס בנעליהם וייהנה מדמי השכירות. עוד טוען המבקש כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים. המבקש טוען בהקשר זה שבית משפט השלום טעה בקבעו שאין ביכולתו לממש את האופציה לארבע שנות שכירות נוספות. המבקש אף טוען שהמשיבים כלל אינם בעלי הזכויות בחלקים מהנכס וכן בשטחים שטענו שאליהם התרחב העסק. בצד בקשת רשות הערעור דנן, הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע עד שתינתן ההכרעה בה.

11.

ביום 24.1.2019 הוריתי למשיבים להגיש תשובתם לבקשה, וביום 27.1.2019 זו הוגשה. בתשובתם טוענים המשיבים כי לא נפלה כל טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי וכי המבקש לא עמד בנטל להראות שסיכויי ערעורו טובים ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו. המשיבים מטעימים כי בשל העובדה שמדובר בהסכם שכירות בלתי מוגנת לעסק מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם. לשיטתם, עיכוב ביצוע פסק הדין ימנע מהם למכור את הנכס ויסב להם נזקים כלכליים כבדים. עוד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור שהגיש המבקש הם אפסיים שכן ערעורו חסר כל אחיזה בדין ובראיות, ואף כולל טענות שלא הועלו כלל בפני בית משפט השלום. המשיבים מוסיפים וטוענים כי הערעור הוגש ביום האחרון הקבוע לכך בדין, וכי כל מטרתו היא לגרום "לדחיית הקץ" בפינוי הנכס, בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

דיון והכרעה

12.

בקשת רשות הערעור מופנית כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום. כידוע, בית משפט זה ייטה לריסון בקבלתן של בקשות רשות ערעור מסוג זה ויעשה כן במקרים שבהם התערבותו נדרשת על מנת למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו: רע"א 2983/15 בוסקילה נ' מנהל מקרקעי ישראל – מחוז תל אביב , פסקה 14 (20.5.2015); רע"א 7750/15 נתנאל נ' קאירי (לוי) , פסקה 6 (16.11.2015)). לא השתכנעתי שהמקרה העומד בפני הוא כזה.

13.

נקודת המוצא היא שהנטייה לעכב ביצועו של פסק דין שהורה על פינוי נכס מסחרי, כבענייננו, היא חלשה יותר בהשוואה לנטייה לעכב ביצועו של פינוי נכס המשמש למגורים (ראו: רע"א 2717/13 דבי נ' עיריית תל אביב יפו , פסקה 15 (5.5.2013); רע"א 8841/15 יעקב נווה נ' ר.ב. אור דור בע"מ , פסקה 14 (22.01.2016)). ההנחה היא כי האינטרס של מבקש הסעד הזמני בנכס מקרקעין המשמש למסחר הוא עסקי-כלכלי בלבד ומשכך ניתן גם לפיצוי (רע"א 4417/18 דן בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 28 (3.12.2018)). אכן, לעתים עשויה להיות הצדקה לעכב פינויו של נכס מסחרי בשים לב למאפייניו הייחודיים (שם), אולם המבקש לא הצביע על כאלו. כך, דומה כי כל אותם נזקים אותם הגדיר המבקש כ"בלתי הפיכים", הם בעיקרם בני פיצוי בכסף. מנגד, אף אין להקל ראש בנזק שנגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב השלמתן של עסקאות הנוגעות לנכס. בנסיבות אלה, אינני נדרשת לסיכויי הערעור, ואסתפק בכך שאומר כי המערער לא הרים את הנטל להראות כי אלה משופרים.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא, נדחית עמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. לפנים משורת הדין, ניתנת למבקש שהות נוספת לפינוי הנכס עד ליום 7.2.2019. בנסיבות העניין, יישא המבקש בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 שקל.