רע"א 5177/21 שרה ליברמן נ. חברת עו"ד עזריאלנט

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.7.2021 (ת"א 47083-09-20, השופט י' אטדגי ). בית המשפט המחוזי קיבל בחלקה בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדו של ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 12.7.2020 (תא"ם 44670-10-15, השופט א' ביטון ).

התשתית העובדתית והליכים קודמים

2.

מקורו של ההליך שבפני בסכסוך שהתגלע בין המבקשת לבין המשיבה 1, חברת עורכי דין הנמצאת בבעלותו של המשיב 2, אשר העניקה למבקשת שירותים משפטיים בהליכים שניהלה נגד בן זוגה לשעבר. במוקד המחלוקת בין הצדדים עומדות טענות המשיבים באשר לתשלום שכר הטרחה שהובטח להם, מחד גיסא, וטענות המבקשת ביחס לטיב השירותים המשפטיים שקיבלה ולפגמים בהסכמי שכר הטרחה שנחתמו עמה, מאידך גיסא. יוער כי המבקשת אף היא עורכת דין וכי בהתדיינות בין הצדדים עד כה ייצגה את עצמה, אך בהליך דנן היא מיוצגת על-ידי בא-כוח אחר מטעמה.

3.

בתמצית יצוין כי בית משפט השלום דחה התנגדויות שהגישה המבקשת לביצוע שלושה שיקים שנמסרו על-ידה למשיבה 1 כתשלום עבור השירותים שסופקו לה. כמו כן, בית משפט השלום דחה תביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים בקבעו כי לא עלה בידה להוכיח שנפלו פגמים בהסכמי שכר הטרחה שנחתמו עמה, שהמשיבים התרשלו בתפקידם או שהפרו את ההסכמים האמורים. על כן, בסיכומו של דבר, נקבע כי על המבקשת לשלם את מלוא סכומם של השיקים שנתבעו (221,840 שקלים) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן תשלום שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 שקלים ( כמפורט בפסקה 63 לפסק דינו של בית משפט השלום). ייאמר כבר עתה כי בית משפט השלום הוסיף וציין בפסק דינו כי בהתאם להסכמי שכר הטרחה שנחתמו המבקשת חבה למשיבה 1 סך כולל של 369,000 שקלים בצירוף מע"מ, בניכוי התשלומים שכבר שילמה (כמפורט בפסקה 61 לפסק דינו).

4.

ביום 21.9.2020 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין האמור. בהמשך לכך, ביום 30.9.2020 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין וזו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 12.10.2020. להשלמת התמונה, יצוין כי בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה האמורה נדחתה על-ידי בית משפט זה ביום 25.11.2020 (רע"א 7979/20, השופט מ' מזוז ).

5.

בהמשך לאמור, המבקשת נקטה בשורה של הליכים שנסבו בעיקרם על הליכי ההוצאה לפועל של החוב הפסוק ואשר פירוטם המלא אינו נדרש. לענייננו די לציין כי הטענה המרכזית שהעלתה המבקשת הייתה כי חלקו האופרטיבי של פסק דינו של בית משפט השלום נגע אך לחיובה בסכום השיקים שנתבעו, קרי 221,840 שקלים, בצירוף הפרשים ושכר טרחה. בהתאם לכך, נטען כי הקביעה בפסק הדין לפיה הסכום הכולל של הסכמי שכר הטרחה שבו חבה המבקשת (369,000 שקלים) אינה מהווה חלק אופרטיבי ממנו. בהקשר זה, נטען כי סכום החוב שהועמד כנגד המבקשת בהליכי ההוצאה לפועל נקבע, לטענתה בשוגג, בהתאם לקביעה האחרונה.

6.

על רקע זה, ביום 7.4.2021 המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקונו של כתב הערעור, כך שיתאפשר לה להוסיף את טענותיה האמורות באשר לטעויות שנפלו לשיטתה בגובה הסכום שנפסק כנגדה על-ידי בית משפט השלום. ביום 29.4.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה (השופטת ס' רסלר-זכאי ) וביום 30.5.2021 הגישה המבקשת את כתב הערעור המתוקן.

7.

ביום 6.6.2021 המבקשת הגישה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע של פסק הדין שנתן בית משפט השלום, בקשה זו היא שהולידה את ההליך דנן. בבקשה נטען כי יש להתחשב בטענותיה החדשות לעניין חיובה בסכום החורג מזה שנתבע על-ידי המשיבים. בהקשר זה, ובהתאם להחלטה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי, המבקשת הגישה תחשיב שממנו עולה כי חובה הנוכחי בהוצאה לפועל, לאחר תוספות שונות וריבית פיגורים, עומד על כ-630,000 שקלים. המבקשת טענה כי אילו היו הליכי ההוצאה לפועל משקפים אך את סכום השיקים שנתבע על-ידי המשיבים וכן את שכר הטרחה שהושת עליה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, היה החוב מגיע לסכום של כ-289,000 שקלים בלבד.

8.

מנגד, המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. בתמצית, נטען כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת נמוכים וכי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה, בשים לב לכך שעסקינן בהליך הנסב על חיוב כספי.

9.

כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי קיבל בשלב זה בחלקה את בקשת עיכוב הביצוע האמורה. בעשותו כן ציין בית המשפט המחוזי כי לא מצא מענה ראוי בתשובת המשיבים לטענתה של המבקשת באשר לפער בין סכום החוב שלפיו נפתחו הליכי ההוצאה לפועל כנגדה ובין הסכום שבו הייתה צריכה להיות מחויבת לשיטתה, וקבע כי עניין זה ידון בערעור לגופו. על רקע זה, בית המשפט המחוזי קבע כי בכפוף לכך שהמבקשת תשלם למשיבים סך של 300,000 שקלים עד ליום 22.7.2021 יעוכב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום וכן יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור לגופו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי לא מצא לקבל את יתר הטענות שהועלו בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר כבר נדונו והוכרעו בהחלטותיו הקודמות. יצוין כי בהמשך האריך בית המשפט המחוזי את המועד שקבע ליום 27.7.2021.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

10.

ביום 26.7.2021 הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני. בעיקרו של דבר, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שנמנע מלהורות על עיכוב ביצוע מלא של פסק דינו של בית משפט השלום עד להכרעה בערעור שהגישה. לטענתה, תוצאה זו מתחייבת נוכח טעויות רבות שנפלו בפסק הדין, ובראשן הקביעות הסותרות הנכללות בו, כפי שפורטו לעיל, ביחס לגובה הסכום שאותו חויבה לשלם למשיבים. המבקשת מוסיפה כי אף מאזן הנוחות נוטה לכיוונה, בשים לב, בין היתר, לכך שלטובת המשיבים קיימים מספר עיקולים על נכסים שונים שבבעלותה, ששווים עולה על הסכום בו חויבה.

11.

בו ביום הוריתי על קבלת תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור וכן על עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה אחרת.

12.

בתגובת המשיבים שהוגשה ביום 5.8.2021 נטען כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענת המשיבים, המבקשת לא הצביעה על טעמים שיש בהם להצדיק עיכוב ביצוע, ולו חלקי, של חוב כספי פסוק, וכי למעשה אף החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי צעדה כברת דרך ארוכה לכיוונה שלא בצדק. באופן קונקרטי, המשיבים מדגישים כי אין לקבל את הטענה שקביעתו של בית משפט השלום ביחס לסכום הכולל שאותו חייבת המבקשת מכוח הסכמי שכר הטרחה (369,000 שקלים, כאמור בפסקה 61 לפסק הדין) אינה מהווה חלק אופרטיבי מפסק הדין. לטענתם, מדובר בקביעה מפורשת של בית משפט השלום לאחר שנדחו במלואן טענותיה של המבקשת ביחס לתוקפם של הסכמי שכר הטרחה.

13.

להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 16.8.2021 המבקשת הגישה בקשה להגשת תגובה לתשובת המשיבים ואף צירפה אליה תגובה כאמור שכללה פרטים והבהרות נוספים. למעלה מן הנדרש, עיינתי אף בתגובה זו.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, אני סבורה כי דינה להידחות. כאמור, בקשת רשות הערעור מופנית כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום. כידוע, בית משפט זה ייטה לריסון בקבלתן של בקשות רשות ערעור מסוג זה ויעשה כן במקרים שבהם התערבותו נדרשת על מנת למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו: רע"א 2983/15

בוסקילה נ' מנהל מקרקעי ישראל – מחוז תל אביב , פסקה 14 (20.5.2015); רע"א 612/19 חי נ' חסון , פסקה 12 (28.1.2019)). לא השתכנעתי כי המקרה העומד בפני הוא כזה.

15.

כידוע, השיקולים המנחים בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ואילו בעצם הגשתו של ערעור אין כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין. על כך יש להוסיף כי ככלל כאשר פסק הדין שעיכובו מתבקש נסב על חיוב כספי, הנטייה היא שלא להורות על עיכובו מן הטעם שמימושו הוא בדרך כלל הפיך (ראו: רע"א 7750/15 נתנאל נ'

קאירי (לוי) , פסקה 6 (16.11.2015); רע"א 6286/18 וינשטיין נ' ג'רבי , פסקה 7 (11.10.2018)). במקרה דנן, בית המשפט המחוזי נעתר כאמור לבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין אך התנה את העיכוב בהפקדה של חלק מהסכום שנפסק לזכות המשיבים. בעשותו כן, בית המשפט המחוזי נתן משקל לכלל השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זאת לטענותיה של המבקשת בעניין גובה הסכום שאותו חויבה לשלם למשיבים, אשר על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, אכן ראויות להתברר. לא השתכנעתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, ומכל מקום, אפילו ניתן היה להגיע לאיזון שונה מזה שעליו הורה, אין לומר שזהו מקרה שבו יש הצדקה להעניק רשות ערעור.

16.

סוף דבר: הבקשה נדחית. הצו הארעי עליו הוריתי בהחלטתי מיום 26.7.2021 – מבוטל. כמו כן, ועל מנת לאפשר למבקשת לקבל עיכוב ביצוע חלקי, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, אני מורה כי היא תוכל לשלם את הסכום שנקבע בהחלטה מושא הבקשה עד ליום 14.9.2021. במכלול הנסיבות, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.