רע"א 5453/07 ידיעות תקשורת בע"מ נ. יצחק רוכברגר-ראש עיריית רמת השרון

זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד הנשיא א' גורן) מיום 14.6.07, לפיה תעוכב למשך 45 ימים כניסתו לתוקף של פסק הדין שנתן בערעור, לפיו יבוטל צו איסור הפרסום שהוטל על ידי בית משפט השלום על אמירות בית משפט השלום במהלך דיון בתובענה.

1.

ברקע הבקשה עומדת ישיבה שהתקיימה בדלתיים פתוחות בבית משפט השלום בהרצליה בת.א 515/04 (כבוד השופט צ' דותן) בתאריך 19.12.06, במסגרת תובענה בה נתבע המשיב 3 על הוצאת דיבה (להלן: התובענה ). במהלך הישיבה, אמר בית המשפט דברים המתייחסים לעדותו ותצהירו של המשיב 1 - ראש עיריית רמת השרון (להלן: ראש העירייה ).

המבקש 2 (להלן: הכתב ) הוא כתב בעיתון "על השרון" מקבוצת "ידיעות אחרונות", שהמשיב 1 הוא המוציא לאור שלו. בתאריך 15.1.07 פנה הכתב אל ראש העירייה, וביקש את תגובתו לאמירות אלה של בית המשפט, תוך שהוא מודיע לו כי בכוונתו לפרסם את הדברים.

2.

בעקבות פניית הכתב עתר ראש העירייה לבית משפט השלום בהרצליה בבקשה דחופה למתן צו איסור פרסום, בטענה כי העיתון מבקש לעשות שימוש "בלתי הגון ובלתי הוגן באמירות שנאמרות על ידי בית המשפט", וכי הפרסום יביא לפגיעה קשה ומשמעותית בשמו הטוב ובמעמדו. בתאריך 17.1.07 נעתר בית המשפט לבקשה, והוציא צו איסור פרסום על האמירות אליהן התייחס ראש העירייה בבקשתו ועל כל שנאמר במהלך אותו דיון.

עוד באותו יום הגישו המבקשים בקשה לביטול צו איסור הפרסום בנימוק שהצו הוצא בניגוד לדין ובהעדר סמכות. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע כי דברי בית המשפט אינם אלא אמירת אגב חסרת נפקות, וכי באיזון האינטרסים במקרה זה בין זכות הציבור לדעת ובין ההגנה על שמו הטוב של אדם, ידה של ההגנה על השם הטוב על העליונה. באשר לשאלת הסמכות, הפנה בית המשפט לסעיף 21 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע ), המסמיך את בית המשפט הדן בתביעת לשון הרע לאסור או לעכב זמנית, מנימוקים שירשמו, פרסום ברבים של הליכי בית המשפט במידה שראה צורך בכך לשם הגנה על שמו של אדם הנוגע במשפט.

3.

על החלטת בית משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי "דעתו אינו נוחה מצו איסור הפרסום שניתן בתיק, ובמיוחד כאשר שופט אוסר לפרסם דבריו הוא". יחד עם זאת, לאור העובדה כי ביום מתן פסק הדין - 14.6.07 - הסתיימה ההתדיינות בתובענה בבית משפט השלום, החליט בית המשפט המחוזי כי פסק דינו יכנס לתוקף כעבור 45 ימים מיום שניתן או ביום מתן פסק הדין בתובענה בבית משפט השלום, לפי המוקדם מביניהם, ועד אז יעמוד צו איסור הפרסום בתוקפו (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי ).

4.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת לפני. לטענת המבקשים, החלטתו של בית המשפט קמא פוגעת בחופש הביטוי ובעקרון פומביות הדיון שהוכרו כעקרונות חוקתיים. לטענתם, הנימוק עליו ביסס בית המשפט קמא את החלטתו - סיום ההתדיינות בתובענה בבית משפט השלום - הוא שיקול זר, ואין בו כדי להצדיק את הפגיעה בערכים החוקתיים. זאת, להבדיל מעיכוב ביטולו של צו איסור פרסום, שמטרתו לאפשר למי מן הצדדים למצות את הליכי הערעור.

בבקשה התייחסו המבקשים לנימוקים שהעלה בית משפט השלום בהחלטתו. באשר לסעיף 21 לחוק איסור לשון הרע, טענו המבקשים כי הוא חריג שנולד בשל הרגישות שיש לפרסום הליכים בתביעות לשון הרע, מחשש מהנזק שעלול להיגרם עקב החזרה על דברי לשון הרע. בנדון דידן האמירות נוגעות לאמינותו של ראש העיר ואין הן נוגעות לתובענה עצמה, ומשכך, טוענים המבקשים, אין להן דבר וחצי דבר עם סיווגו של ההליך כהליך לפי חוק איסור לשון הרע. מוסיפים המבקשים וטוענים, כי אף הגדרת האמירות כ"אמרת אגב", אין בה כדי להצדיק את החלטת בית המשפט המחוזי, שכן המחוקק לא מצא לאבחן בין סוגים שונים של אמירות בהוראות הנוגעות לפומביות הדיון.

5.

חשיבותם של חופש הביטוי ועקרון פומביות הביטוי זכו כאמור להכרה נרחבת בפסיקתו של בית משפט זה, והם הוגדרו כזכויות יסוד של האדם בישראל (לעניין חופש הביטוי ראו למשל: ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא , פ"ד מג (3) 840 (1989) (להלן: עניין אבנרי ). לעניין פומביות הדיון ראו למשל: ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.4.06) (להלן: עניין חברת החדשות )).

אל מול שני ערכים אלה ניצבת הזכות לשם טוב, שמהווה אף היא זכות יסוד (ראו למשל: עניין אבנרי בעמ' 856, וכן רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (טרם פורסם, 12.11.06)), ויש ולעיתים היא תוביל לפגיעה בערכים האמורים. הדבר מקבל משנה תוקף שעה שמדובר בפגיעה בשמו של עד, שכן פגיעה זו עלולה לחבל במוסד העדות, שמהווה את אחת מאבני היסוד של משפטנו (ראו למשל: בג"ץ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית המשפט השלום , פ"ד נב(3) 721 (1998)). הכרעה בבקשה לאסור פרסום פרט מדיוני בית משפט משקפת איזון בין ערכים אלה. בענייננו לא קמה עילה בחוק שתאפשר את הפגיעה בזכות לחופש ביטוי ובעקרון פומביות הדיון (לעניין האיזונים ראו למשל: עניין אבנרי ;

עניין חברת החדשות ; אורי שנהר דיני לשון הרע פרק 1 (תשנ"ז) ) , שכן סעיפים 68-70 לחוק בתי המשפט מאפשרים אומנם לאסור פרסומם של דיונים משפטיים, אך מדובר בנסיבות חריגות בלבד, שאינן מתקיימות בענייננו. אף סעיף 21 לחוק איסור לשון הרע אין בו כדי להצדיק את צו איסור הפרסום שניתן, שכן, כפי שטענו המבקשים, אמירות בית המשפט עליהן חל הצו אינן נוגעות לעילת התובענה, ומשכך לא מתקיים הרציונאל העומד בבסיס סעיף זה (ראו: רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית , פ"ד נג(1) 26 (1998)). מכאן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, נראה כי לא היה מקום לאסור הפרסום במקרה דנן.

6.

בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב כניסת פסק דינו לתוקף, ועל כך הבקשה שבפניי. כשלעצמי, אני סבורה כי הגם שניתן היה להגיע לתוצאה שונה, אין בכך להצדיק את קבלת הבקשה. השאלה שעומדת במוקד הבקשה עניינה יישום ההלכות באשר לאיזון האינטרסים הראוי במקרה דנן, והיא אינה בעלת חשיבות משפטית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. משכך, אין היא מקימה עילה לקיומו של דיון בערכאה שלישית (ראו למשל: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1983) ;

רע"פ 88/04 ורטהיימר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.4.04) ;

רע"פ 101/05 בן יקיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.12.05)).

אציין, כי אני נכונה לקבל כי בעניינים שיש להם נגיעה בהיבטים חוקתיים מובהקים, כחופש הביטוי, תתכן הגמשה מסוימת באשר למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". אולם, לא ראיתי מקום לנהוג כך בענייננו, שכן בהחלטתו של בית המשפט קמא נקבע כי פסק הדין יכנס לתוקפו ויותר פרסומן של האמירות לכל המאוחר בתוך זמן קצר ועל כן נכונה הייתי לקבל כי עיכוב זה לא יגרום לפגיעה חמורה בחופש הביטוי ובעקרון פומביות הדיון. זאת, בפרט בהתחשב בכך שהמבקשים לא הצביעו על סיבה שבגינה קמה חשיבות מיוחדת לפרסום האמרות דווקא כעת. מכל מקום, הובא לידיעתי כי ימים ספורים לאחר שהוגשה הבקשה, נתן בתאריך 27.6.07 בית משפט השלום פסק דין בתובענה. משכך, כאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, התבטל צו איסור הפרסום, ועל כן ברי כי אין עוד מקום למתן רשות ערעור.

לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.