רע"א 5540/12 שלי פוניאצ'ק נ. נציגות הבית שד' בן גוריון 90 ת''א

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' לבהר שרון ) בע"א 30566-03-12 מיום 10.6.2012, בו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ע' מאור ) בה"פ 48875-01-12 שניתן ביום 7.3.2012 ואשר במסגרתו נדחתה בקשתה של המבקשת לפי פקודת בזיון בית משפט.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

1.

בין המבקשת, בעלת דירה בבית משותף, לבין המשיבה, נציגות הבית המשותף, נכרת הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי המפקחת על רישום בתים משותפים (להלן: הסכם הפשרה ). בהסכם הפשרה נקבע, בין היתר, כי המשיבה תדאג לניקיון המקלט ותתקין דלת הדף וסולם במקלט בהתאם לדרישות הג"א ו/או העירייה (סעיף 3 להסכם הפשרה). כן, נקבע כי המשיבה תחתום על הסכם עם קבלן ו/או בעל מקצוע להתקנת דלת ההדף ו/או הסולם, ותמציא הסכם זה לבא כוח המשיבה, לא יאוחר מיום 25.12.2011 (סעיף 4 להסכם הפשרה). עוד נקבע בהסכם הפשרה כי המשיבה תאסוף כסף מכל בעלי הדירות לביצוע העבודות במקלט לפי המפתח שנקבע לעניין הוצאות התקנת המעלית (סעיף 5 להסכם הפשרה).

2.

המבקשת הגישה בקשה לבזיון בית משפט בטענה כי המשיבה הפרה את הוראות הסכם הפשרה בכך שלא המציאה למבקשת הסכם חתום עם קבלן ו/או בעל מקצוע כנדרש בסעיף 4 להסכם הפשרה. לטענת המבקשת, המשיבה בחרה לצורך ביצוע העבודות האמורות קבלן שהצעתו גבוהה משיקולים לא ענייניים ותוך שנפלו פגמים בהליך ההצבעה באסיפת הדיירים. עוד טענה המבקשת כי המשיבה אספה כסף מבעלי הדירות לצורך ביצוע העבודות שלא בהתאם למנגנון שנקבע לכך בסעיף 5 להסכם הפשרה. יצוין כי תחילה הוגשה הבקשה למפקחת על רישום בתים משותפים, אשר דחתה את הבקשה בשל חוסר סמכות והעבירה אותה לבית משפט השלום.

3.

בית משפט השלום דחה את הבקשה לבזיון בית משפט. נקבע כי יתכן שהמשיבה נמנעה מלהציג למבקשת הסכם עם קבלן לצורך התקנת דלת ההדף והסולם במקלט במועד שנקבע לכך, אך בסופו של דבר הציגה המשיבה מסמך מאת עיריית תל-אביב המאשר כי אכן הותקנו במקלט דלת הדף וחלון הדף, ולגבי סולם כניסה ומילוט צוין כי הדבר נעשה וממצאי הבדיקה חיוביים. לפיכך, קבע בית המשפט כי אף אם המשיבה לא עמדה באופן דווקני בהסדר הפשרה כשלא מסרה את ההסכם עם הקבלן לידי המבקשת, אין להורות על אכיפת התחייבותה באמצעות קנס או מאסר. עוד נקבע, כי הסכם הפשרה אינו מפרט מהו המפתח שנקבע לצורך חלוקת הוצאות התקנת המעלית, ומשכך אכיפתה של התחייבות זו באמצעים של קנס או מאסר אף היא אינה הולמת. על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בערעור לבית המשפט המחוזי חזרה וטענה המבקשת כי המשיבה הפרה את התחייבותה בסעיף 4 להסכם הפשרה בכך שנמנעה מלהמציא לה במועד העתק של הסכם עם קבלן או בעל מקצוע להתקנת דלת ההדף והסולם במקלט. המשיבה מצידה סמכה ידיה על קביעותיו של בית המשפט קמא. כן טענה המשיבה בדיון בערעור, כי ביום 2.1.2012 שלח ועד הבית למבקשת את הצעת המחיר מהקבלן אשר השתכללה לכדי הסכם, וכי יש בכך כדי למלא את התחייבותה בהסכם הפשרה.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת ואישר את קביעת בית משפט השלום לפיה אין מקום להיעתר לבקשה לבזיון בית משפט ולאכוף את קיום ההתחייבות בקנס או במאסר. בית המשפט הוסיף וקבע כי בנסיבות העניין, בהן מדובר בעבודה בסכום של אלפי שקלים בודדים, די היה בהמצאת הצעת המחיר של הקבלן אשר השתכללה לכדי הסכם לצורך קיום הסכם הפשרה.

תמצית נימוקי בקשת רשות הערעור

6.

בבקשת רשות הערעור חוזרת וטוענת המבקשת כי המשיבה הפרה את הסכם הפשרה בכך שנמנעה מלהמציא לה במועד הסכם חתום עם קבלן או בעל מקצוע לצורך ביצוע העבודות במקלט. לטענת המבקשת שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי בנסיבות העניין די היה בהצגת הצעת המחיר מטעם הקבלן. עוד טוענת המבקשת כי המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה לפי הסכם הפשרה משום שעדיין קיימים במקלט ליקויים שונים.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ובפסקי הדין שניתנו על ידי הערכאות הקודמות, סבורני כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

8 .

כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקתו של בית משפט זה רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן אך ורק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או כאשר נדרשת התערבותו של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין [ראו: רע"א 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן )]. הבקשה דנן אינה עומדת במבחנים אלו, באשר היא אינה מעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מדל"ת אמותיו של הסכסוך הפרטני בין הצדדים. המבקשת אף אינה מצביעה או מבססת בטיעוניה קיומה של שאלה משפטית כגון דא. עניינה של הבקשה הוא באכיפת התחייבויות המעוגנות בהסכם פשרה ספציפי שנכרת בין הצדדים על רקע נסיבות קונקרטיות ומשכך הבקשה כולה נטועה במערכת היחסים שבין הצדדים ולא מעבר לכך. זאת ועוד, הכללים בדבר הנסיבות בהן ניתן לנקוט בהליך לפי פקודת בזיון בית משפט הינם כללים מושרשים וידועים היטב ושאלת התאמתן של נסיבות ספציפיות לנקיטת הליך לפי פקודת בזיון בית משפט הינה שאלה של יישום הדין וככזו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הניתנת במשורה.

זאת ועוד, משניתן למבקשת יומה בבית המשפט - הן לפני הערכאה הדיונית והן לפני ערכאת הערעור - הרי שטענותיה נשמעו והוכרעו לגופן ומשכך דחיית הבקשה דנן לא תגרום לעיוות הדין.

9.

בבחינת למעלה מן הצורך, דינה של הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. המבקשת ביקשה לאכוף את הסכם הפשרה שקיבל כאמור תוקף של פסק דין בהליך לפי פקודת בזיון בית משפט. ואולם, הלכה ידועה היא כי הליך הבזיון הינו הליך אכיפה קיצוני שהסנקציה בעקבותיו - קנס או מאסר - קשה ופוגעת, ולפיכך מקובל לראותו כהליך שיורי השמור אך למקרים בהם אין דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית [גורן, בעמ' 857; רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49, 59-57 (2004)]. בענייננו, ניתן לאכוף את התחייבותה של המשיבה בסעיף 4 להסכם הפשרה להמציא למבקשת הסכם חתום לביצוע העבודות במקלט אף מבלי להידרש לאמצעי הקיצוני של קנס או מאסר. משכך, בצדק קבע בית משפט השלום כי טענות המשיבה במישור זה אינן ראויות להתברר במסגרת הליך הבזיון. דברים אלו יפים אף לעניין טענת המבקשת כי היה על המשיבה לתקן ליקויים נוספים במקלט, טענה אשר אינה עולה מפורשות מהסכם הפשרה [ראו: רע"א 4319/12 שאוליאן נ' מליבו בניה בע"מ (לא פורסם, 18.6.2012) ]. די בכך על מנת לדחות את הבקשה דנן, וזאת אף מבלי להביע עמדה ביחס לקביעותיו של בית המשפט המחוזי בשאלה האם קיימה המשיבה את הוראות הסכם הפשרה.

10.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.