רע"א 5565/21 בשותי זאהר בע"מ נ. חב' כביש חוצה ישראל בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 28.7.2021, בת"א 56419-06-21 (השופט א' סלאמה ), שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבה לממש את ההפקעה ולתפוס את החזקה במקרקעי המבקשים. לצד הבקשה, הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור; ובקשה למתן סעד ארעי במעמד צד אחד, עד להכרעה בבקשה למתן סעד זמני.

רקע עובדתי

2.

המבקש 2, עימאד בשותי, הוא הבעלים הרשומים של חלק מהמקרקעין הידועים כחלקה 27 בגוש 10250, ומצויים באזור צומת גלעם, סמוך לשפרעם. בשטח החלקה ניצבת מזה שנים רבות רפת לפיטום בקר. הרפת נמצאת בבעלותה של המבקשת 1, בשותי זאהר בע"מ, שבבעלותו של עימאד.

3.

ביום 12.7.2018 אושרה תכנית 'תת"ל 56' – תכנית תשתית לאומית שמטרתה יצירת מסגרת תכנונית להקמת רכבת קלה שתחבר בין מטרופולין חיפה למטרופולין נצרת. על-פי מסמכי התכנית, מרבית שטחה של חלקה 27 יועד להפקעה למטרת "דרך" ולמטרת "מסילת ברזל" , על חלק נוסף מהחלקה הוטלו מגבלות בנייה ופיתוח, ורק חלק קטן מהחלקה נותר מחוץ לתחום התכנית.

4.

ביני לביני – טרם ההכרזה על הפקעות מכוח תת"ל 56 – פורסמה ביום 6.12.2019 תכנית מועדפת לדיור, המכונה תמ"ל 1025. מטרתה העיקרית של תמ"ל 1025 היא "הקמת שכונת מגורים חדשה בת כ-10,952 יחידות דיור" , לצד האמור, בין מטרותיה המשניות נמנית גם "התווית דרכים חדשות וקו רכבת קלה" ; מדובר באותו קו רכבת קלה חיפה-נצרת שבו עוסקת תת"ל 56. במסגרת התכנון המפורט שנערך לצורך הקמת פרויקט המגורים, התברר כי ניתן לתכנן את קו הרכבת הקלה, ואת דרך 781 שעוברת לצדו, באופן שיפחית משמעותית את הצורך בהפקעת קרקעות פרטיות. כדי לצמצם את הפגיעה בזכויות הקניין של בעלי המקרקעין, סטתה תמ"ל 1025 מהתכנון המקורי שנקבע בתת"ל 56, ו'שחררה' שטחים רבים שהיו מיועדים להפקעה במסגרת תת"ל 56. בהתאם לכך, חלף הפקעת מרבית שטחה של חלקה 27, כפי שתוכנן בתת"ל 56 וכמתואר לעיל, הרי שכעת, לאחר השינוי שיצרה תמ"ל 1025, צומצם שטח ההפקעה ל-32% משטח החלקה בלבד: 2,554 מ"ר מתוך 8,004 מ"ר. שינוי נוסף שיצרה תמ"ל 1025 הוא שינוי בייעוד המפורט של המקרקעין. כך, שעה שבמסגרת תת"ל 56 הופקעו חלק מהשטחים למטרת "דרך" וחלקם האחר למטרת "מסילת ברזל" (רכבת כבדה), במסגרת תמ"ל 1025 לעומת זאת, יועד שטח ההפקעה – המצומצם יותר – אך ורק למטרת "דרך" (כביש ורכבת קלה).

5.

ביום 3.3.2020 פרסם שר התחבורה "הודעה על כוונה לרכוש זכויות בקרקע ולקנות חזקה בקרקע שסעיף 5א לפקודה לא חל לגביה" (להלן: הודעת הרכישה ). הודעת הרכישה פורסמה מכוחה של פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה ). בראש ההודעה צוין כי הפרויקט שבגינו נדרשת ההפקעה הוא "פרויקט: הרכבת הקלה חיפה-נצרת" . בהמשך ההודעה נכתב, כי "בתוקף סמכותי לפי סעיפים 7-5 לפקודת הקרקעות [...] אני מודיע כי הקרקע [...] דרושה לצורך תשתית ציבורית של דרך לפי פסקה (1) להגדרה 'צורך לתשתית ציבורית' שבסעיף 2 לפקודה" . תחת "תיאור הקרקע" , בין יתר החלקות שהופקעו, צוין כי בגוש 10250 חלקה 27 יופקעו 2,554 מ"ר.

6.

ביום 23.4.2020 נשלח מכתב מאת ב"כ המבקשים אל היועץ המשפטי של הפרויקט וב"כ המשיבה, חברת כביש חוצה ישראל בע"מ. בין היתר נכתב, כי "היות ולפי הפרסומים של תמ"ל 1025 חלק ניכר ומשמעותי משטח ההפקעה לפי תת"ל 56 צומצם

במסגרת תמ"ל 1025, נבקש לדעת אם השטח המופיע בפרסום של הודעת הרכישה מהווה את מלוא השטח הנדרש לחוצה ישראל לטובת הפרויקט, ולא מתוכננת למעשה הפקעה נוספת מכוח תת"ל 56" (ההדגשה במקור – נ' ס'). ביום 5.5.2020 השיב ב"כ חוצה ישראל, כי "השטח המופיע בפרסום הודעת הרכישה שצורפה על ידך, הוא השטח הנכון, קרי 2,554 מ"ר" .

7.

לאחר פרסום ההודעה, החלה חוצה ישראל לנהל משא ומתן אל מול בעלי המקרקעין שהופקעו, בניסיון להגיע להסכמות; הן באשר לסכום הפיצוי שיקבלו בעלי המקרקעין, הן באשר למועד שבו תתפוס חוצה ישראל חזקה במקרקעין שהופקעו. מועד הפינוי המוסכם נקבע לגבי מרבית החלקות ליום 1.10.2020, אך במקרים שבהם הפינוי מורכב, כמו בחלקה שבה עסקינן, ניתנה ארכה לפינוי מוסכם עד ליום 1.5.2021. ביום 8.4.2021 הגישה חוצה ישראל למבקשים חוות דעת שמאית מטעמה, שבה חושב סכום הפיצויים על בסיס ההנחה כי ניתן יהיה להמשיך ולהפעיל את חלקה הגדול של הרפת, גם לאחר שחוצה ישראל תתפוס את החזקה בשטח המיועד להפקעה. ביני לביני, בעקבות המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, ניאותה חוצה ישראל לדחות את מועד הפינוי המוסכם עד ליום 1.7.2021. ביום 20.6.2021 הגישו המבקשים חוות דעת נגדית מטעמם, שבה נטען כי לא ניתן להמשיך ולהפעיל את הרפת לאחר מימוש ההפקעה, וכפועל יוצא על חוצה ישראל להגדיל את סכום הפיצויים שיינתן למבקשים, כך שזה יכלול גם את הפגיעה הכלכלית שנובעת מחיסול פעילותה של הרפת.

8.

גם לאחר הגשת חוות הדעת הנגדית, המשיך להתנהל משא ומתן בין המבקשים לבין חוצה ישראל. לטענת המבקשים, בשלב זה שלחה חוצה ישראל הודעה, שבה נכתב כי חוצה ישראל נערכת לפינוי לא מוסכם, ולתפיסת החזקה במקרקעין לפי סעיף 8(ב)(1) לפקודה. בשלב זה אצו רצו המבקשים והגישו ביום 24.6.2021 בקשה למתן סעד זמני-ארעי, שימנע מחוצה ישראל לתפוס את החזקה במקרקעין. בו ביום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, וניתן צו ארעי שמנע את תפיסת החזקה במקרקעין.

9.

בבקשתם, וכן בכתב התביעה שהוגש בהמשך, טענו המבקשים שתי טענות מרכזיות: האחת, כי ההפקעה אינה חוקית. הודעת הרכישה פורסמה לטענתם מכוח תת"ל 56, אך תכנית זו שונתה על-ידי תמ"ל 1025, ועל הודעת הרכישה להתפרסם מכוחה; לא מכוח תת"ל 56. זאת בפרט בשים לב לכך שתת"ל 56 ייעדה חלק מן המקרקעין המופקעים לצורכי "מסילת ברזל" , ואילו תמ"ל 1025 מייעדת את כל המקרקעין המופקעים אך ורק למטרת "דרך" . טענתם השניה של המבקשים היא כי רק לאחרונה התוודעו לכך שחוצה ישראל סבורה כי ניתן להמשיך ולהפעיל את הרפת לאחר מימוש ההפקעה. בהקשר זה טענו המבקשים כי אין היתכנות להמשיך ולהפעיל את הרפת לאחר מימוש ההפקעה, ולכן נדרשים להם 18 חודשי התארגנות, לשם העברת הרפת למקום חֲלוּפִי.

החלטת בית המשפט המחוזי

10.

ביום 15.7.2021 קיים בית המשפט המחוזי דיון בעל-פה במעמד הצדדים, ולאחריו, ביום 28.7.2021, ניתנה החלטתו. תחילה סקר בית המשפט המחוזי את המסגרת הנורמטיבית, ואת השיקולים הנוגעים לעניין. באשר לטענת המבקשים כי נפל פגם חוקי בהליך ההפקעה, נקבע, כי אף אם הכותרת של הודעת הרכישה: "פרויקט: הרכבת הקלה חיפה-נצרת" , מעידה על כך שהודעת הרכישה בוצעה מכוח תת"ל 56, אין בכך כדי להוביל לביטול ההפקעה. על אף שתמ"ל 1025 אושרה לאחר אישורה של תת"ל 56, הרי שתמ"ל 1025 כפופה על-פי הוראותיה לתת"ל 56. משכך נקבע כי אין פגם בכך שההפקעה בוצעה מכוח תת"ל 56. עוד נקבע, כי אף אם תמ"ל 1025 לא הייתה באה לעולם, הרי ש "מחובתה של הרשות המפקיעה להפעיל סמכותה באופן מידתי ככל האפשר, ותוך פגיעה מינימלית בזכויותיו הקנייניות של הפרט [...] צמצום שטח ההפקעה [...] עולה בקנה אחד עם עיקרון זה, שכן אין לצפות כי [חוצה ישראל] תפקיע שטח נוסף שאינו נדרש לצורך הציבורי" . אם כך לא ניתן להלין על חוצה ישראל שצמצמה את שטח ההפקעה, אף אם לפי תמ"ל 56 ניתן היה להפקיע שטח נרחב יותר.

11.

בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענת המבקשים שלפיה מטרת ההפקעה במסגרת תת"ל 56 הייתה הן למטרת "דרך" , הן למטרת "מסילת ברזל ", ואילו תמ"ל 1025 מפקיעה אך ורק למטרת "דרך" . נקבע, כי נוכח ההגדרה הרחבה של "דרך" בסעיף 1 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, שאליו מפנה הפקודה, הגדרה שכוללת בתוכה גם "מסילת ברזל" , אין בסיס לטענה כי חל שינוי במטרה שלשמה מופקעים המקרקעין. נפסק אפוא, כי לא נפל לכאורה פגם בהליך ההפקעה, "ובהעדר פגם כאמור, מצטמצמת סמכותו של בית המשפט, באשר למתן צו מניעה נגד ההפקעה" .

12.

על אף הכרעתו של בית המשפט המחוזי כי "סיכויי התביעה קלושים לכאורה" , הוסיף בית המשפט המחוזי ובחן גם את מאזן הנוחות. נקבע, כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת חוצה ישראל. אם יעוכב הפרויקט – ייגרם נזק ממשי לאינטרס הציבורי. ואילו המבקשים השתהו במשך חודשים רבים מלפנות לבית המשפט, שיהוי שמעמיד בסימן שאלה את מידת הנזק שעלול להיגרם להם. נוכח כל האמור, הבקשה למתן סעד זמני – נדחתה. עם זאת, האריך בית המשפט המחוזי את תוקפו של הסעד הארעי, לצרכי התארגנות, ומועד הפינוי נקבע ליום 15.8.2021.

מכאן הבקשה שלפנַי.

תמצית טענות המבקשים

13.

המבקשים חוזרים על עיקרי הטענות שהעלו לפני בית המשפט המחוזי. בהתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות, בקבעו כי תמ"ל 1025 כפופה לתת"ל 56. לטענתם, במסמכי תמ"ל 1025 נקבע אמנם במפורש, כי "תכנית זו כפופה לתת"ל 56" אך זאת "למעט השינוי בייעוד הקרקע המופיע בתשריט" . המבקשים מוסיפים וטוענים, כי יעוד של "מסילת ברזל" עם הנחיות מיוחדות כמו הקמת גשרים, אינו כלול בהגדרת "דרך" . המבקשים משיגים גם על קביעת בית המשפט המחוזי באשר למאזן הנוחות. לטענתם, מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתם, משום שחוצה ישראל אינה זקוקה לקרקע באופן מיידי. עוד טוענים המבקשים, כי במסגרת מכתב ההתראה ששלחה חוצה ישראל, נכתב כי המבקשים ייאלצו לשאת בהוצאות פינוי העגלים, והעברתם למקום חלופי. בכך, לטענת המבקשים, יש משום 'הודאת בעל דין' כי הרפת לא תוכל להמשיך ולפעול, שכן אחרת אין צורך בפינוי העגלים. לבסוף טוענים המבקשים כי בקשתם לא הוגשה בשיהוי. לטענתם, בחודש אפריל 2020 פנו לחוצה ישראל וביקשו לברר האם הודעת הרכישה מתייחסת

להפקעה לפי תת"ל 56, והאם צפויה הפקעה נוספת מכוח תת"ל 56. לטענתם "[חוצה ישראל] השיבה למבקשים כי שטח ההפקעה בצו הוא הנכון, ומתייחס לשטח של תת"ל 56 [...] רק כעבור כשנה לאחר מכן, בחודש אפריל 2021 [...] העבירה [חוצה ישראל] למבקשים את חוות הדעת מטעמה, [שממנה] עלה כי ההפקעה שאותה מתכוננת [חוצה ישראל] לממש, אינה לפי צו ההפקעה מכוח תת"ל 56 [...] אלא גם מכוח תמ"ל 1025" .

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת חוצה ישראל. אפרט.

15.

סעיף 8(ג) לפקודה קובע כי "סכסוך על גובה הפיצויים שיש לשלם בעד הרכישה או הגשת תביעה לפיצויים כאמור לא יהוו עילה לעיכוב הכניסה לקרקע או לעיכוב קניית החזקה בה" . ניתן אפוא לסלק מדרכנו כבר בשלב זה, את טענות המבקשים כי לא ניתן יהיה להמשיך ולהפעיל את הרפת לאחר מימוש ההפקעה. אף אם צודקים המבקשים בטענתם, ומימוש ההפקעה כעת יביא לחיסול פעילות הרפת, וימנע מהם להעתיק את פעילותה למקום אחר, סוף כל סוף ב "סכסוך על גובה הפיצויים" עסקינן, וככזה הוא אינו יכול להוות "עילה לעיכוב הכניסה לקרקע" .

16.

נותרנו אם כן עם שאלה אחת ויחידה: האם הודעת הרכישה שפורסמה ברשומות עומדת בדרישות החוק – כטענת חוצה ישראל, או שמא הודעת הרכישה פורסמה בחוסר סמכות – כטענת המבקשים?

17.

אקדים ואומר, בזהירות הנדרשת נוכח השלב המקדמי שבו עסקינן, כי בחינה של טענת המבקשים מלמדת, כי מדובר בטענת סרק, שטוב לה שלא נטענה משנטענה. המבקשים טוענים כי הודעת הרכישה פורסמה מכוח תת"ל 56, בעוד שתמ"ל 1025 שינתה את היקף ויעוד הקרקע שאותה נדרש להפקיע, ולכן ההפקעה – אינה חוקית. הנחת היסוד הבסיסית עליה נשענת טענת המבקשים כולה, היא כי הודעת הרכישה פורסמה לפי תת"ל 56, ובהתעלם מתמ"ל 1025. נראה שאף בית המשפט המחוזי יצא מתוך אותה נקודת הנחה. ולא היא; עיון בחומר הרב שהוגש במסגרת הבקשה, מלמד כי אין בנמצא זכר לכך שהודעת הרכישה פורסמה מכוח תת"ל 56, ובהתעלם מתמ"ל 1025. הנתונים כולם מצביעים על כך שהודעת הרכישה פורסמה, בין היתר, בהתחשב בתכנית שחלה אותה שעה על המקרקעין, היינו תמ"ל 1025.

18.

ראשית, נפנה מבטינו להודעת הרכישה: טענת המבקשים, ששזורה לאורכה ורוחבה של הבקשה, היא כי "הצו פורסם ברשומות מכוח תת"ל 56" . הפכתי והפכתי בהודעת הרכישה על כל צדדיה, ולא מצאתי רמז לכך שהודעת הרכישה פורסמה אך ורק מכוח תת"ל 56. אמנם בראש ההודעה מצוין כי מדובר ב "פרויקט: הרכבת הקלה חיפה-נצרת" , אך אין די בכך כדי להסיק כי הודעת הרכישה פורסמה רק מכוח תת"ל 56. כפי שהוסבר לעיל, המתווה הכללי לתכנונה של הרכבת הקלה חיפה-נצרת נקבע בתת"ל 56, אך במסגרת תמ"ל 1025 נעשו שינויים בגדרי התכנית, תוך שנקבע במפורש כי אחת ממטרותיה המשניות של תמ"ל 1025 היא "התווית דרכים חדשות וקו רכבת קלה" . הנה כי כן, שתי תכניות שונות עוסקות ב "פרויקט: הרכבת הקלה חיפה-נצרת" ; האחת זו מטרתה העיקרית, והשניה זו מטרתה המשנית. בהודעת הרכישה אין כל אינדיקציה לכך שההפקעה – ביחס למקרקעין דנא – בוצעה דווקא מכוחה של תת"ל 56. אדרבה, העובדה שבראש הודעת הרכישה לא צוין שם התכנית הספציפית שההפקעה מבוצעת מכוחה, תומכת דווקא במסקנה כי רק חלק מההפקעות נעשו מכוח תת"ל 56, בעוד שחלק אחר של ההפקעות, כמו בעניינם של המבקשים, נעשה בהתחשב בתכנית האקטואלית החלה במקרקעין - תמ"ל 1025.

19.

לא זו אף זו: בדיקה של השטחים שהופקעו במסגרת הודעת הרכישה, מלמדת על כך שהודעת הרכישה משלבת בין שתי התכניות, ועוקבת במדויק אחר המצב התכנוני ששרר בעת פרסום ההודעה. החלקות שאינן כלולות בתמ"ל 1025, הופקעו כפי שתוכנן בתת"ל 56, ואילו בחלקות שנכללו בתמ"ל 1025 צומצם שטח ההפקעה, כפי הוראות תמ"ל 1025. כך גם בחלקת המבקשים, חלקה 27, הופקעו רק 2,554 מ"ר, בניגוד לתת"ל 56 שקבעה כי יש להפקיע את החלקה כמעט בשלימותה. למדנו אפוא, כי הודעת הרכישה שפורסמה היא 'יצור כלאיים' המאחד שתי תכניות שונות. ממילא לא נפל פגם בהליך ההפקעה.

20.

אמנם בתשריט ההפקעה שהועבר למבקשים נכתב כי מדובר ב "פרוייקט רכבת קלה – חיפה נצרת (תת"ל 56)" , אך יהא שמו של הפרויקט אשר יהא, אין בכך כדי ללמד מהי התכנית שבהסתמך על הוראותיה הופקעה החלקה הספציפית. כאמור, אין חולק על כך שקו הרכבת הקלה חיפה-נצרת תוכנן במקור באמצעות תת"ל 56, וחלקו הארי אכן יבוצע על-פי הוראות תת"ל 56, ממילא אך טבעי הוא שהפרויקט כולו יכונה "פרוייקט רכבת קלה – חיפה נצרת (תת"ל 56)" , אף אם בסופו של דבר הוחלו שינויים במקטע מסוים של התכנית באמצעות תמ"ל 1025, וחלק מן ההפקעות מתבצעות על-פיה, ולא לפי ההפקעה הרחבה שנקבעה תחילה בתת"ל 56.

21.

משהגענו לכלל מסקנה כי אין ולוּ ראשית ראיה לכך שהודעת הרכישה התבססה אך ורק על תת"ל 56 ובהתעלם מתמ"ל 1025, הרי שהתמוטט היסוד שעליו נשענת טענת המבקשים כולה. בהעדר פגם כלשהו בהודעת הרכישה, מתייתר הצורך להיכנס בעובי הקורה ולבדוק האם הפגם הנטען כה חמור, עד שהוא משליך על חוקיות ההפקעה כולה; התמוטט היסוד, נפל הבניין.

22.

הערה מתבקשת בשלב זה: נוכח המסגרת הדיונית המצומצמת, ברי כי קביעות עובדתיות במסגרת הדיון בסעד הזמני, נושאות אופי לכאורי בלבד. עם זאת, למרות אופיין הלכאורי, קביעות אלו עלולות להשליך על תביעת המבקשים לגופה, אך ההכרח לא יגונה. דומה כי לבד מן הסיכון לחיוב בהוצאות, חלק מהסיכון המובנה שאותו נוטל בעל דין, בהגשת בקשה לסעד זמני, הוא כי קביעות שנדרשו לצורך הכרעה בעניין הסעדים הזמניים, ישליכו במידה כזו או אחרת על תביעתו העיקרית. הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שבעל דין שהפסיד 'במערכה הראשונה' בוחר להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. ניסיון ל'מקצה שיפורים', עלול לחרוץ את גורלה של התביעה כולה; 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.

23.

ובחזרה לענייננו: משהראנו לדעת כי טענת המבקשים היא כ'מגדלים הפורחים באוויר', ואין לה על מה שתסמוך, התייתר גם הצורך לבחון את מאזן הנוחות. פשיטא, כי תביעה המשוללת כל יסוד, אינה יכולה לגרור אחריה סעד זמני, יהא מאזן הנוחות אשר יהא (רע"א 2415/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' לין ו-86 אח' , פסקה 8 (13.4.2021)). למעלה מן הצורך אוסיף, כי בחינה של מאזן הנוחות מלמדת שגם הוא נוטה במובהק לטובת חוצה ישראל. אין מדובר במקום שבו עולה טענה באשר לחוקיות ההפקעה לגופה. עסקינן בטענה פרוצדורלית, שמבלי לזלזל בחשיבותה, גם אם תתקבל, לכל היותר תדחה מעט את הקץ; הא ותו לא. במוקדם או במאוחר יהיה על המבקשים לפנות את המקרקעין, הנזק שייגרם למבקשים – אם ייגרם – יהא נזק כספי, אשר ניתן לפיצוי, ואינו מצדיק מתן צו מניעה זמני (רע"א 5879/16

גולן טלקום בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ , פסקה 31 (2.9.2016)). לעומת זאת, הנזק שעלול להיגרם לאינטרס הציבורי, כתוצאה מעיכוב של תכנית בעלת חשיבות לאומית – גדול, עצום ורב.

24.

עניין נוסף, שדי בו לבדו כדי להביא לדחיית הבקשה, הוא השיהוי בהגשת התביעה, והבקשה לסעד הזמני. למבקשים נודע כבר בחודש מאי 2020 על כך שההפקעה המתוכננת היא של 2,554 מ"ר בלבד, כפי שנקבע בתמ"ל 1025, ולא לפי הוראות תת"ל 56 שקבעה הפקעה נרחבת יותר. כך עולה בבירור ממכתב ב"כ המבקשים מחודש אפריל 2020, וממכתב התשובה של חוצה ישראל שנשלח בחודש מאי 2020. במענה לטענת השיהוי, טוענים המבקשים כי "[חוצה ישראל] השיבה למבקשים כי שטח ההפקעה בצו הוא הנכון, ומתייחס לשטח של תת"ל 56 [...] רק כעבור כשנה לאחר מכן, בחודש אפריל 2021 [...] העבירה [חוצה ישראל] למבקשים את חוות הדעת מטעמה, [שממנה] עלה כי ההפקעה שאותה מתכוננת [חוצה ישראל] לממש, אינה לפי צו ההפקעה מכוח תת"ל 56 [...] אלא גם מכוח תמ"ל 1025" . המבקשים טוענים אפוא, כי במכתב התשובה של חוצה ישראל נכתב ששטח ההפקעה "מתייחס לשטח של תת"ל 56" . דא עקא, עיון מדוקדק במכתב התשובה של חוצה ישראל, מלמד כי הדברים אינם מדוייקים, וזאת בלשון המעטה. כל שנכתב במכתב התשובה של חוצה ישראל הוא כי "השטח המופיע בפרסום הודעת הרכישה שצורפה על ידך, הוא השטח הנכון, קרי 2,554 מ"ר" , קרי: שטח ההפקעה שנקבע במסגרת תמ"ל 1025. בשום שלב לא נאמר שההפקעה נעשית מכוח תת"ל 56.

25.

המבקשים כשלו אם כן בניסיונם להסביר את הסיבה לכך ש'ישנו על טענותיהם', ורק 'בדקה התשעים', כשמועד הפינוי מתדפק על דלתם, פנו בבהילות לבית המשפט המחוזי, בבקשה למתן סעד זמני. בכך חרצו המבקשים את דינה של הבקשה – לשבט, שכן "בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני מקום בו לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת עוד בטרם הוכרעה התובענה. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות" (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 25 (20.9.2011)).

26.

כפי שציין בית המשפט המחוזי "לא ניתן להימנע [...] מהתחושה כי הגשת הבקשה אינה מנותקת מהמו"מ הכספי בין הצדדים" . השיהוי שאחז במבקשים, כמו גם התנהלות המבקשים בכללותה, מעלה את החשש כי מטרתם היא להעמיד את הגורמים המופקדים על מימוש ההפקעות בפני ברירה אכזרית: עיכוב משמעותי של הפרויקט, או הגדלת סכום הפיצויים לבעל המקרקעין. דומה כי העניין שלפנינו נמנה על אותם "מקרים בעלי חומרה יתרה, שבהם עצם קיומו של ההליך המשפטי כולו – או של בקשה מסוימת המוגשת בגדרו – לא נועדו להגשמת המטרה הלגיטימית שעליה מצהיר בעל הדין, ומשמשים אך כ'חרב', שנועדה לקדם אינטרסים אחרים של אותו בעל דין או צדדים קשורים לו. למקרים מעין אלו, התייחס מחוקק-המשנה בחומרה יתרה, משום

שהם חותרים תחת תכליתו הבסיסית של ההליך השיפוטי" (רע"א 8921/20 SKS Holding LLC

נ.אורן , פסקה 29 (13.05.2021) (להלן: עניין

SKS )). התנהלות מעין זו עולה כדי 'שימוש לרעה בהליכי משפט' (ראו: תקנות 4, 5, 42 ו-151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2108; עניין SKS , פסקאות 30-27, 35-33). על בתי המשפט מוטלת החובה שלא לשמש כ'קרדום לחפור בו' בידי בעלי מקרקעין שמבקשים 'לאחוז בגרונו' של הציבור כולו, אם לא ייענו דרישותיהם הכספיות.

27.

דומה כי הביקורת שמתח בית המשפט המחוזי, בגין השיהוי שדבק בבקשה – לא הופנמה. המבקשים המשיכו בהתנהלותם הנפסדת גם במסגרת הבקשה שלפנַי. החלטת בית המשפט המחוזי, ניתנה כבר ביום 28.7.2021, ובמסגרתה הושהה ביטולו של הסעד הארעי עד ליום 15.8.2021, לצורכי התארגנות. המבקשים המתינו למעלה משבועיים-ימים, ורק ביום 12.8.2021 שחל ביום חמישי בשבוע, שעות עבודה בודדות טרם מועד הפינוי, הגישו את הבקשה שלפנַי. המבקשים יצאו ככל הנראה מנקודת הנחה שמדובר בסוף שבוע העבודה, כך שלא יתאפשר לבדוק את טענותיהם לעומקן. בהינתן מועד הפינוי שנקבע ליום ראשון הסמוך, סברו המבקשים כי לא יהיה מנוס ממתן סעד זמני, או למצער ארעי, שיציב אותם בעמדה נוחה יותר במשא ומתן על גובה הפיצויים. המבקשים לא היטיבו את דרכם – ועל כך יש כמובן להצר, אך במקרה זה דרכם של המבקשים – לא צלחה: למרות סד הזמנים הדוחק, עיינתי בבקשת רשות הערעור ובבקשה לסעד זמני, על נספחיהן, בחנתי את טענותיהם של המבקשים בכובד ראש, ומשהגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור – להידחות, שוב לא היה מקום ליתן סעד זמני; אף לא סעד ארעי.

28.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור – נדחית. הבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, והבקשה למתן סעד ארעי עד להכרעה בבקשה למתן סעד זמני – נדחות גם הן; הא בהא תליא.

משעשו המבקשים שימוש לרעה בהליכי משפט, ישאו המבקשים יחדיו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 15,000 ₪.