רע"א 5593-24 רע"א 5593-24

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' חן-ברק), מיום 10.3.2024, ב-ע"א 4822-01-24, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (השופטת א' זערורה-עבדאלחלים), מיום 2.10.2023, ב-ת"א 25743-01-16.

רקע הדברים

1.במוקד הבקשה דנן ניצב בניין המצוי בעיר חיפה (להלן: הבניין). המשיבה דנן הינה חברה ממשלתית העוסקת בדיור ציבורי, והמבקש הינו דייר מוגן, כמשמעות המונח בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר), ביחידה מס' 2 בבניין.

ביום 4.6.2006 נערכה בבניין בדיקה מטעם מהנדס העיר חיפה, בעקבותיה הוכרז הבניין כ"מבנה מסוכן", והוצא צו מתאים. לשם הסרת הצו, פעלה המשיבה לתיקון הליקויים שאותרו על ידי מהנדס העיר חיפה וביצעה מספר עבודות בבניין (להלן: עבודות השיפוץ). המשיבה פינתה את המבקש ואת משפחתו מהבניין בתקופה בה בוצעו עבודות השיפוץ ושיכנה אותם בדיור חלופי (להלן: הדיור החלופי), תוך שנשאה בתשלום דמי השכירות בגין הדיור החלופי (להלן: דמי השכירות).

המשיבה הגישה, בבית משפט השלום בקריות, תביעה כספית כנגד המבקש, להחזר הוצאותיה בגין האירועים המתוארים. ביתר פירוט, המשיבה דרשה כי המבקש יישא בחלקו היחסי בעלויות עבודות השיפוץ, מכוח חיוביו כדייר מוגן, וכן כי יישא בעלות מחצית מדמי השכירות ששולמו על ידה עבור הדיור החלופי (המשיבה גם תבעה מהמבקש תשלום דמי שכירות, שטרם שולמו, במסגרת הדיירות המוגנת, אולם בעניין זה הושגה הסכמה בין הצדדים ובית המשפט קמא לא נדרש להכריע בעילה זו). המבקשת העמידה את תביעתה בגין עלויות השיפוץ על סך של 56,328 ש"ח, ואת תביעתה בגין דמי השכירות על סך של 31,368 ש"ח.

2.בית משפט השלום בקריות (השופטת א' זערורה-עבדאלחלים), בפסק דינו מיום 2.10.2023, קיבל באופן חלקי את תביעת המשיבה. תחילה, קבע בית משפט השלום שהוכח כי הבניין נמצא בבעלות חלקית של המשיבה וכי הוא הוכרז על ידי מהנדס העיר חיפה כ"מבנה מסוכן". משכך, ונוכח היותו דייר מוגן, קבע בית משפט השלום כי על המבקש לשאת בחלקו בעלויות השיפוץ בהן נשאה המשיבה, מכוח סעיף 68(ד) לחוק הגנת הדייר. על כן, פסק בית המשפט כי המבקש חייב למשיבה סך של 50,438 ש"ח בגין עבודות השיפוץ (סכום הנמוך במעט מהסכום שנתבע על ידי המשיבה). לצד זאת, מצא בית משפט השלום כי העובדה שמצבו של הבניין התדרדר עד כדי הכרזה עליו כמבנה מסוכן, מעידה כי המשיבה כשלה במילוי חובתה החוקית (המעוגנת בחוק הגנת הדייר), לבצע, באופן שוטף, עבודות לתחזוקת הבניין. בשל כך, פסק בית המשפט, כי יש להפחית את הסכום בו חויב המבקש לשלם למשיבה, בשיעור של 25%, אשר נקבע על דרך האומדנה. נוכח מסקנה זו, ויחד עם דחייתה של טענת המשיבה לחיוב המבקש בתשלום "דמי טיפול" בשיעור של 12%, פסק בית משפט השלום כי על המבקש לשאת בעלויות עבודות השיפוץ בסך כולל של 33,300 ש"ח (כולל מע"מ) בלבד.

גם לעניין תביעתה של המשיבה להחזר חלק מדמי השכירות, בית משפט השלום קיבל את טענותיה של המשיבה, באופן חלקי בלבד. בית המשפט קבע, כי המשיבה לא הציגה ראיות לעניין סך התשלום בו נשאה, לטענתה, בגין הדיור החלופי. זאת, למעט סך של 11,400 ש"ח, לגבי חלק מתקופת השכירות הרלוונטית, אשר תשלומו לא היה שנוי במחלוקת. יתר על כן, בית משפט השלום קבע כי המשיבה מסרה למבקש הודעה מטעה בקשר למועד הצפוי לסיום העבודות, ומשום כך נשללה ממנו הזכות לשקול את צעדיו בעניין ההוצאות עבור דיור חלופי. בשל כל האמור, פסק בית משפט השלום כי על המבקש לשאת, כהשתתפות בדמי השכירות בגין הדיור החלופי, בסך של 11,400 ש"ח בלבד.

לצד כל אלו, דחה בית משפט השלום את טענותיו של המבקש לעניין נזקים שנגרמו לדירתו עקב עבודות השיפוץ, וכן לעניין גניבה נטענת של חפצים מביתו בזמן השיפוץ. בית משפט השלום קבע כי טענות אלו נטענו בעלמא, מבלי שהוגש כל מסמך התומך בהן, ומבלי שצורף להליך הקבלן שביצע את עבודות השיפוץ.

3.המבקש סירב להשלים עם פסק דינו של בית משפט השלום, וערער עליו לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ביום 10.3.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' חן-ברק), הוא פסק הדין נושא הבקשה דנן. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש, בקובעו כדלקמן: ראשית, בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המבקש לעניין אי-תקינות ההליך בשל היותו בלתי מיוצג. בית המשפט קבע כי לאורך ההליך בפני בית משפט השלום הוסברה למבקש, מספר פעמים, משמעות בחירתו להמשיך ולקיים את ההליך לאחר שעורך דינו פרש מייצוגו, וניכר מהחלטותיו של בית משפט השלום, ומהפרוטוקולים של הדיונים בפני בית משפט השלום, כי המבקש הבין את משמעות הדבר ובחר, באופן מודע, להמשיך בדיון בלא שהוא מיוצג על ידי עורך-דין.

שנית, ולגוף העניין, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש לעניין הנזקים אשר נגרמו לטענתו לדירתו בשל עבודות השיפוץ ולעניין גניבת החפצים הנטענת מביתו בתקופת ביצוע עבודות השיפוץ. בית המשפט קבע כי טענות אלו תוקפות קביעות עובדתיות שקבע בית משפט השלום, משלא הוצגו ראיות להוכחתן, וכי ברי כי אין זה מן המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית.

שלישית, בית משפט השלום דחה את טענתו של המבקש, כנגד חיובו, החלקי, בדמי השכירות בגין הדיור החלופי. בית המשפט המחוזי קבע, כי לא ברורה טרונייתו של המבקש, לאור העובדה שבית משפט השלום קיבל את טענותיו לעניין הטעייתו בנוגע לתקופה הצפויה לביצוע עבודות השיפוץ וחייבו בסכום של 11,400 ש"ח בלבד, כשליש מהסכום אותו תבעה המשיבה בגין עילה זו. לאור זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי אין טעות בפסק דינו של בית משפט השלום לעניין חיובו של המבקש, ודין טענותיו של המבקש, גם בעניין זה, להידחות.

4.המבקש ממאן לקבל גם את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומכאן הבקשה דנן למתן רשות ערעור.

הבקשה שבפניי הינה, רובה ככולה, חזרה על טענות שהעלה המבקש בפני בית המשפט המחוזי והעלאת טענות אשר נוגעות לסוגיות הממוסגרות לעניינו הפרטני.

לעניין חיובו בתשלום בעד דיור חלופי, טוען המבקש כי הוטעה בנוגע לתקופת הזמן בה יבוצעו עבודות השיפוץ; כי "הינו זכאי לסיוע בשכ"ד מלא על פי חוק" ולכן חשב שאינו חייב בהשתתפות בעלות הדיור החלופי; וכי פינוי לתקופה של שנתיים "לא מתקבל על הדעת". כן, טוען המבקש כי הסכום בו חויב (11,400 ש"ח) מייצג שישה חודשי שכירות, בגינם עליו לשאת רק ברבע מהתשלום, או שיש לפסוק בגין חוב זה "לפנים משורת הדין הפטר מלא".

לעניין חלקו בעלויות השיפוץ, טוען המבקש כי על פי חשבוניות כלשהן אשר הציגה המשיבה בהליך בפני בית משפט השלום, כלל הוצאותיה עבור עבודות השיפוץ הסתכמו בסך של 81,000 ש"ח בלבד, ולא בסך של 488,082 ש"ח כפי שטענה המשיבה. על כן, טוען המבקש, כי לפי דרך החישוב של המשיבה, ולפי הכרעותיו של בית משפט השלום, חלקו בהוצאות הינו 6,600 ש"ח בלבד.

דיון והכרעה

5.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה.

כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים אשר נסיבותיהם מעוררות שאלות משפטיות בעלות השפעות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים בהם דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין (ראו: רע"א 16746-11-24 אבו גאנם נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז, פסקאות 26-25 (25.11.2024); רע"א 3474/24 ורקשטל נ' שופרסל בע"מ, פסקה 8 (12.11.2024); רע"א 29819-09-24 פלונית נ' פאב מסעדה גשם סגול, פסקה 2 (6.11.2024); רע"א 4422/24 אל חלים נ' מ.ג.ל החברה הצפונית לשיווק בע"מ, פסקה 8 (15.10.2024). הבקשה דנן אינה באה בקהלם של מקרים אלו.

כפי שתואר לעיל, כלל טענותיו של המבקש הינן טענות ערעוריות במהותן, כנגד ממצאי עובדה שנקבעו בבית משפט השלום, תוך חזרה על טענות אשר הועלו בפני בית המשפט המחוזי ונדחו על ידו. הבקשה דנן, הלכה למעשה, אפילו לא מתיימרת להעלות שאלות משפטיות בעלות השלכות החורגות מעניינם של הצדדים, או טעמים בגינם נגרם למבקש עיוות דין. משכך, ברי כי אין בבקשה דנן כל בסיס למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תגובתה של המשיבה לבקשה, אין צו להוצאות.