רע"א 4422-24 רע"א 4422-24

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בע"א 41415-01-24 (השופט א' אברהם), מיום 13.2.2024. במסגרת פסק הדין התקבל ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת בתאד"מ 32594-11-22 (הרשם הבכיר ס' עאמר), מיום 5.12.2023, בגדרו דחה בית המשפט את תביעת המשיבה וקיבל את התנגדות המבקש לביצוע שיק על סך 37,500 ש"ח שנמשך על ידו (להלן: השיק).

רקע הדברים

1.ביום 20.9.2022 הגישה המשיבה, חברה העוסקת בניכיון שיקים ובמתן הלוואות חוץ בנקאיות, בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, בגין שיק על סך 37,500 ש"ח, המשוך על ידי המבקש ואשר חולל לאחר שנתן המבקש הוראת ביטול בגינו.

2.ביום 9.11.2022 הגיש המבקש התנגדות לביצוע השיק. בהתנגדותו, טען המבקש כי לא נערכה עסקה בינו לבין המשיבה וכי הוא לא קיבל כל תמורה כנגד השיק. המבקש טען כי נתן את השיק (יחד עם שני שיקים נוספים) לאדם בשם חאלד בושנק (להלן: בושנק), תמורת עבודה שבושנק ביצע עבורו. המבקש הצהיר כי קיבל הודעה מבושנק שהשיק הנ"ל נגנב, ולאחר שבושנק הודיע על הגניבה למבקש, ביטל המבקש את השיק.

להשלמת התמונה יצוין כי על פי עדי המשיבה שהעידו בפני בית משפט השלום, בושנק חב למשיבה חוב בסך של כ-600,000 ש״ח.

3.ביום 8.3.2023 קיים בית משפט השלום דיון בהתנגדות המבקש. בהסכמת הצדדים, ניתנה למבקש הרשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה כספית בסך 10,000 ש"ח. לאחר שניתנה לו ארכה, הפקיד המבקש את הסכום האמור בקופת בית המשפט.

4.ביום 5.12.2023 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום (הרשם הבכיר ס' עאמר). בפסק דינו, התייחס בית משפט השלום להצהרת המשיבה, בבקשתה לביצוע השיק, לפיה השיק ״לא ניתן במסגרת חוזה הלוואה״. לעניין זה, קבע בית המשפט כי היות שהמשיבה הינה חברה העוסקת, בין היתר, בניכיון שיקים, ככל שהתקיימה עסקה בינה לבין בושנק, שעל בסיסה ניתן השיק, מדובר בהלוואה לעניין הוראות חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק אשראי הוגן). כאמור לעיל, בית משפט השלום קבע כי המשיבה לא עמדה בדרישות הקבועות בסעיף 8 לחוק אשראי הוגן באשר לחובה של צירוף המסמכים הרלוונטיים לתובענה השטרית, ולא הגישה תצהיר התאמה בצירוף רשימת המסמכים והעתקיהם. זאת, אף לאחר החלטתו של בית המשפט מיום 28.5.2023, בה הורה למשיבה להמציא ״תצהיר לאימות העובדות, וכן רשימת מסמכים והעתקיהם״. בית המשפט המשיך וקבע כי אם: ״לא תעשה המשיבה כן אורה על מחיקת התובענה מחוסר מעש״. משהמשיבה לא פעלה בהתאם לאמור בהחלטה הנ״ל, קבע בית המשפט, בהחלטתו מיום 2.7.2023, כי: ״לפנים משורת הדין תסלק התובעת את מחדלה תוך 10 ימים מהיום שאם לא כן אורה על מחיקת התובענה מחוסר מעש״. בית משפט השלום ציין בפסק דינו כי בעקבות החלטתו המשיבה הגישה תצהיר התאמה, אך לתצהיר לא צורפו מסמכים כלשהם. עם זאת, הטעים בית המשפט כי אין זו הסיבה המרכזית לדחיית התובענה, שכן המבקש לא העלה במסגרת התנגדותו טענות כלשהן בנוגע לטופס התובענה השטרית או למסמכים שהיה על המשיבה לצרף בהתאם לחוק אשראי הוגן.

עוד ציין בית משפט השלום כי המבקש העיד שעובדת המשיבה, גב' גולוצביץ, פנתה אליו בשיחה טלפונית במהלכה אישר כי קיבל תמורה לשיק מושא ההליך. בית המשפט קבע כי אומנם המבקש העיד, כי לאחר ששוחח עם בושנק התברר לו כי בושנק לא הגיע למשרדי המשיבה וכי השיק נגנב ממנו (ואף הוגשה תלונה למשטרה בשל כך) ומיד לאחר מכן חזר בשיחה טלפונית לנציגת המשיבה והודיע לה על כך, תוך שהוא מבקש לבטל את השיק, אך טענה זו לא עלתה במסגרת תצהיר ההתנגדות ולא הוכחה. עם זאת, בית משפט השלום ציין כי אין בכוחה של קביעתו דלעיל כדי לשנות את מסקנת פסק דינו.

מסקנתו של בית משפט השלום, אשר הביאה אותו לדחות את תביעת המשיבה, התבססה, בעיקרה, על הקביעה לפיה המשיבה לא הניחה בפניו כל ראיה המלמדת כי שילמה תמורה בגין השיק מושא ההליך, לא למבקש ולא לבושנק, כפי שטענה. זאת, בהינתן טענת המבקש כי לא הוא ולא בושנק קיבלו תמורה בגין השיק הנ״ל, בהינתן הצהרותיהם בפני בית משפט השלום כי לא מסרו את השיק למשיבה ובנתון לעובדה שעדי המשיבה העידו כי לא פגשו בבושנק ולא הציגו פרטים ביחס לנסיבות הגעת השיק לידי המשיבה.

בית המשפט התייחס לכך שבהליך שהתקיים בפניו, המשיבה ביקשה להסתמך על קבלה שניתנה לטענתה כחלק מעסקת הניכיון, שמלמדת לשיטתה על מתן תמורה בגין השיק מושא ההליך. בית המשפט קבע כי אין במסמך זה, שנושא את התאריך 3.8.2022, כדי ללמד כי ניתנה תמורה בגין השיק. כך, צוין כי בתחתית הקבלה נרשם כי: "הנני מאשר בחתימתי את נכונות הפרטים בעסקה ומאשר את קבלת התשלום כפי שמפורט", אך איש אינו חתום על הקבלה.

לאחר שדחה את תביעת המשיבה, בית משפט השלום הורה למשיבה לשלם למבקש את הוצאות ההליך בסך של 5,000 ש״ח.

5.המשיבה מיאנה להשלים עם פסק דינו של בית משפט השלום, וערערה עליו לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת. ביום 13.2.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט א' אברהם), במסגרתו התקבל ערעור המשיבה במלואו.

באשר לקביעת בית משפט השלום לפיה המשיבה לא עמדה בהוראת סעיף 8 לחוק אשראי הוגן, ובין היתר לא צירפה את חוזה ההלוואה שבגדרו ניתן השיק, קבע בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום לא יכול היה להסתמך על כך בפסק דינו. זאת, משום שהמבקש לא העלה טענה בעניין זה בכל שלב שהוא: המבקש לא ביקש, במסגרת ההתנגדות שהגיש, לסלק את הבקשה לביצוע שהגישה כנגדו המשיבה בשל אי עמידה בתנאי סעיף 8 הנ"ל, והדבר אף לא נטען על ידי המבקש בסיכומי טענותיו.

כמו כן, ביחס לקביעתו של בית משפט השלום לפיה המשיבה לא הוכיחה כי נתנה תמורה עבור השיק, בית המשפט המחוזי חלק על בית משפט השלום, הן במישור המשפטי הן במישור העובדתי. במישור המשפטי נקבע כי לא על המשיבה היה להוכיח כי נתנה תמורה, שכן הדין קובע כי האוחז בשטר נהנה מחזקת מתן תמורה. לגישתו של בית המשפט המחוזי, המבקש לא סתר את החזקה הנ"ל. כמו כן, נקבע כי אף אם היה רובץ על המשיבה הנטל להוכיח כי נתנה תמורה עבור השיק, נטל זה הורם. זאת, נוכח חוב בסך של כ-600,000 ש״ח שחב בושנק למשיבה, כפי שעלה מעדותם של עדי המשיבה, אשר לפירעונו ניתן השיק למשיבה. זאת ועוד, המבקש אישר בעדותו את הדברים שנאמרו בעדותה של גב׳ גולוצביץ, לפיה קיימה עמו שיחה לאחר שקיבלה את השיק, בה אישר שקיבל תמורה בגין השיק. על כן, נקבע כי המשיבה הוכיחה כי נתנה לבושנק תמורה בגין השיקים שנמסרו לו, ביניהם השיק מושא הבקשה, ודי בכך.

ביחס לטענת המבקש לפיה שילם לבושנק את שהגיע לו חלף השיק, בית המשפט המחוזי ציין כי היא לא נתמכה בכל ראייה שהיא. עוד נקבע כי אפילו היה מוכח כי המבקש שילם לבושנק את שהגיע לו חלף השיק, לא היה בכך כדי לשלול את זכויותיה של המשיבה בשיק וכי המבקש, ככל ששילם פעמיים, יכול לתבוע את בושנק.

אשר על כן, בית המשפט קמא קיבל את ערעורה של המשיבה והורה על ביטולו של פסק הדין שניתן בבית משפט השלום, כך שתובענת המשיבה התקבלה במלואה. בהתאם לכך, נקבע כי המבקש ישלם למשיבה סך של 37,500 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 20,000 ש"ח.

בקשת רשות הערעור דנן

6.מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה טוען המבקש, בין היתר, כי מתעוררת בעניינו סוגיה הטעונה הכרעה של בית משפט זה ואשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים: לטענת המבקש יש לקבוע כי ככל שבעל דין לא פעל בהתאם להוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות בבקשה לביצוע שטר, יש לדחות את בקשתו, אף אם בעל הדין השני לא העלה כל טענה בעניין זה.

עוד טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין בשל התערבותו של בית המשפט המחוזי, כערכאת ערעור, בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר התרשמה באופן ישיר מן העדים שהעידו בפניה. בתוך כך, נטען כי בית משפט השלום קבע מפורשות כי המשיבה הצהירה הצהרת כזב בפניו וכי אומנם בית המשפט לא הבהיר את הדרך שהגיע למסקנותיו, אך אין זה מוליך למסקנה כי אלו לא הושפעו מהתרשמות ממקור ראשון מהעדים וכן מדרך ניהול ההליך.

בנוסף לכך, בקשר לנטל ההוכחה, טוען המבקש כי בית משפט השלום קבע כי המשיבה לא הוכיחה את מתן התמורה מצידה, מאחר שמצא, לטענת המבקש, כי קיימים "חללי ראיות" אשר מביאים להיפוך בנטל הראיה. המבקש מציין כי למשיבה ניתנו מספר הזדמנויות על-ידי בית משפט השלום להשלים את ראיותיה והיא בחרה שלא לתקן את מחדליה.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות ובפסקי הדין שניתנו בעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אף מבלי להידרש לתשובה.

8.כידוע, רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", תינתן במקרים חריגים, בהתקיים לפחות אחד משני התנאים החלופיים הבאים: (1) המקרה מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים; (2) מתן רשות ערעור דרוש כדי למנוע עיוות דין (ראו: תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 4630/22 זבורוב נ' לוי, פסקה 16 (5.9.2022)). המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים.

9.הלכה מושרשת היא כי: "אין בית המשפט נוטל בדרך כלל חלק בטיעוני בעלי הדין, ואין הוא קובע להם קו ניהול המשפט; בדרך כלל, קשורים הצדדים בטענותיהם, ומשפט אזרחי מתנהל בעיקר על-פי פלוגתאות שנוסחו על ידיהם" (ר"ע 674/86 מדינת ישראל נ' נאות סיני, כפר שיתופי מיסודם של גרעיני חרות בית"ר בע"מ, פ"ד מב(2) 527, 534 (1988); וראו גם: ע"א 3832/19 פאי סיאם לינקולן בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, פסקה 4 לפסק דינו של השופט א' שטיין (6.10.2020); רע"א 2401/21 ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ, פסקה 11 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (1.3.2022) (להלן: עניין ג'אעוני)). אמנם, נכון הוא כי במקרים מסוימים רשאי בית המשפט להעלות מיוזמתו טענה משפטית (להבדיל מטענה עובדתית) שלא נטענה על ידי הצדדים, אולם סמכות בית המשפט לעשות כן שמורה למקרים חריגים בלבד, ונתונה לשיקול דעתו (ראו, מיני רבים: עניין ג'אעוני, פסקה 12 לפסק דינו של השופט נ' סולברג; רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין, פסקה 30 לפסק דינה של השופטת מ' נאור (8.3.2009); ע"א 11771/04 לשכת עורכי הדין בישראל נ' הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים, פסקאות 20-19 לפסק דינה של השופטת ד' ברלינר (22.1.2007)).

על רקע האמור לעיל, ברי כי הטענה לפיה בכל מקום בו לא הועלתה טענה כי לא קוימו הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות, על בית המשפט להעלותה מיוזמתו, אינה יכולה להתקבל. זאת, שכן השאלה האם לעשות כן אם לאו, תלויה בנסיבות העניין הקונקרטיות ונתונה לשיקול דעת בית המשפט. מטעם זה גם אין בהחלטתו של בית המשפט, בהקשר זה, במקרה ספציפי, כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".

10.גם בטענת המבקש כי בית המשפט קמא התערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום אין כדי להצדיק היעתרות לבקשה דנן. אף אם טענת המבקש כי בית המשפט קמא התערב בקביעות העובדתיות של בית משפט השלום נכונה היא, כבר נפסק כי אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי" (ראו, למשל: רע"א 4330/10 סייג נ' דוהארי, פסקה 2 וההפניות שם (15.8.2010); רע"א 2866/18 חן נ' ברוש, פסקה 7 (7.5.2018)).

11.יתר טענות המבקש נוגעות לאופן שבו קבע בית המשפט המחוזי את קביעותיו העובדתיות, וגם באלו אין כדי להצדיק היעתרות לבקשתו (ראו: רע"א 368/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (2.3.2023)).

12.סיכומו של דבר: דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.