רע"א 3474-24 רע"א 3474-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא, כב' השופטת אביגיל כהן) מיום 2.4.2024 ברת"ק 24069-11-23, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו (כב' הרשמת הבכירה טל כהן אלימלך) מיום 31.10.2023 בת"ק 27148-12-21, אשר סילקה על הסף תביעה קטנה שהגיש המבקש נגד המשיבה מחמת מעשה בית דין. יצוין כבר עתה כי ההחלטה הוחלה גם ביחס ל-6 תביעות קטנות נוספות שהגיש המבקש נגד המשיבה בסוגיה זהה, ואשר נדונו לפני אותו מותב.

רקע והשתלשלות העניינים

1.בין החודשים דצמבר 2021 ופברואר 2022 הגיש המבקש, מר גדי ורקשטל (להלן: המבקש), 7 תביעות קטנות נגד המשיבה, שופרסל בע"מ (להלן: שופרסל או המשיבה), בשל הפרה של סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן). על פי הנטען באותן תביעות, במספר מקרים שונים המבקש רכש בסניפיה של שופרסל כמה מוצרים אשר המחיר שבגינם חויב בקופה היה גבוה מזה שהוצג על גבי אריזתם, וזאת בניגוד לסעיף 17ב(ד) לחוק הגנת הצרכן לפיו "המחיר המחייב של טובין יהיה המחיר שהוצג עליהם בהתאם להוראות סעיף זה, אף אם מחירם בקופה גבוה מהמחיר האמור" (לפירוט המקרים, ראו ת"ק 27148-12-21, ת"ק 48531-12-21, ת"ק 61961-12-21, ת"ק 8367-01-22, ת"ק 21075-01-22, ת"ק 60991-01-22 ות"ק 1999-02-22; לעיל ולהלן, יכונו יחדיו: התביעות הקטנות).

2.ביום 23.1.2022 הגישה שופרסל בקשה לסילוק על הסף של 4 מהתביעות הקטנות (שעד אותה עת הובאו לידיעתה), ולחלופין לעיכוב ההליכים בהן, וזאת, בעיקרו של דבר, בשל קיומה של בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגיש המבקש נגד שופרסל באותה סוגיה ממש (ת"צ 24754-07-20. להלן: ההליך הייצוגי). המבקש התנגד לבקשה, וביום 23.2.2022 הורה בית המשפט לתביעות קטנות על עיכוב ההליכים עד להכרעה בהליך הייצוגי, בשל הזהות בעילות התביעה ובבעלי הדין בין ההליכים. כן צוין על ידי בית המשפט כי לאור הגדרת הקבוצה המיוצגת על ידי המבקש, המקרים בגינם הוגשו התביעות הקטנות ממילא נכללים בגדר ההליך הייצוגי. יוער כי החלטה זו הוחלה ביחס לכל התביעות הקטנות שהגיש המבקש.

3.ביום 4.7.2023 ניתן פסק דין בהליך הייצוגי אשר דחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: פסק הדין בהליך הייצוגי). בתמצית, בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת לימור ביבי) מצא כי המבקש לא הצליח לעמוד בנטל להוכיח קיומה של מדיניות מפרה מצדה של שופרסל המצדיקה ניהול תובענה כייצוגית, וממילא המקרים הפרטניים שהובאו על ידו אינם מבססים קיומה של עילת תביעה אישית. כך, משום שבחלק מהמקרים אשר הוצגו על ידי המבקש, הלה שגה לסבור כי חל על המוצרים מבצע מסוים בעוד זה חל על מוצרים אחרים מזה שבחר המבקש, ובחלק אחר מהמקרים הראיות שסופקו על ידו לא תמכו בטענותיו; ומכל מקום, במרבית המקרים המבקש הפנה את נציגי שופרסל בזמן אמת לדבר הטעות וקיבל זיכוי על ההפרש (וזאת, אף במקרים בהם מקור הפער הוא בטעות של המבקש ביחס לתחולת מבצע מסוים).

4.למחרת מתן פסק הדין בהליך הייצוגי, ביום 5.7.2023 פנה המבקש לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שיחודשו הדיונים בתביעות הקטנות שהגיש. שופרסל, בתגובתה מיום 18.9.2023, טענה כי יש לסלק את התביעות הקטנות על הסף, בין היתר, לאור קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין בהליך הייצוגי אשר רלוונטיות גם לענייננו ומקימות מעשה בית-דין, ולחלופין בשל שימוש לרעה בהליכים משפטיים. בתשובתו לתגובה, הדגיש המבקש כי אין ללמוד מפסק הדין בהליך הייצוגי על גורל התביעות הקטנות, הן משום שהמקרים המפורטים בתביעות הקטנות אינם נכללים בהליך הייצוגי והן משום שהכללים המשפטיים החלים על שני סוגי ההליכים הם שונים.

5.ביום 31.10.2023 נעתר בית המשפט לתביעות קטנות לבקשתה של שופרסל והורה על דחיית התביעות הקטנות על הסף מחמת קיומו של מעשה בית-דין. לאחר שסקר את הפסיקה, בית המשפט הגיע למסקנה כי לאור זהות הטענות ועילות התביעה וכן זהות הצדדים, ובהינתן הכרעתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט המחוזי אשר ניתנה לאחר קיום הליך הוכחות ובירור הטענות לעומקן ולרוחבן, פסק הדין בהליך הייצוגי מקים השתק עילה ביחס לתביעות הקטנות.

6.על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה ביום 2.4.2024. בדומה לבית המשפט לתביעות קטנות, אף בית המשפט המחוזי מצא כי המקרים בגינם הוגשו התביעות הקטנות נכללו בקבוצה המיוצגת כפי שזו הוגדרה על ידי המבקש בהליך הייצוגי. בהמשך לכך, נקבע, כי מאחר שפסק הדין בהליך הייצוגי הכריע לגופם של דברים, הן בעילת התביעה האישית של המבקש והן בהתקיימותם של תנאי הסף לאישור תובענה כייצוגית, הרי שהחלטת בית המשפט של תביעות קטנות איננה מגלה כל עילה להתערבות.

7.המבקש, המייצג את עצמו, לא השלים גם עם החלטת בית המשפט המחוזי, והגיש בקשת רשות ערעור נוספת, במסגרתה טען כי בענייננו קמה הצדקה להתערבות בית משפט זה ב"גלגול שלישי" נוכח הטעויות הברורות שנפלו בהחלטות שתי הערכאות קמא והשלכותיהן הרוחביות על ציבור הצרכנים. לשיטתו, הקביעה כי פסק דין המורה על דחיית בקשה לאישור תובענה כייצוגית מקים מעשה בית דין החוסם ניהולן של תביעות אישיות בכלל, ושעוסקות באותה עילה אך במקרים שונים שאירעו במועדים אחרים בפרט – בטעות יסודה ואין להותירה על כנה. לא זו אף זו, בנסיבות העניין הפרטניות טוען המבקש כי במסגרת ההליך הייצוגי הוא ביקש להוסיף מקרים נוספים שאירעו לבחינתו של בית המשפט המחוזי אך זה דחה את בקשתו, ועל כן ברי כי פסק הדין בהליך הייצוגי לא נועד לחסום דיון מהותי באותם מקרים ואחרים.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובה. הלכה ידועה היא כי מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמור למקרים חריגים, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר התערבות בית המשפט נדרש לצורך מניעת עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 107/24 ברק נ' ש.ר. שילר שיווק בע"מ, פסקה 6 (30.1.2024); רע"א 2679/24 חברת מועדון הכדורסל מכבי תל אביב (1995) בע"מ נ' שוורץ, פסקה 10 (10.4.2024)). אין אני סבור כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים.

9.כידוע, הוראת סעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 מורה כי "פסק דין בתובענה ייצוגית יהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בחוק זה". בעוד תחולתה של הוראה זו ביחס לפסק דין שניתן לאחר שאושר ניהול התובענה כייצוגית וביחס לפסק דין המאשר הסדר פשרה אינה מוטלת בספק (רע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ, פסקה 8 (27.5.2015); ע"א 5858/19 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' אופיר, פסקה 31 (5.7.2022); רע"א 5066/23 מלניק נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ, פסקאות 15-14 (12.11.2023)), שאלת תחולתה של ההוראה על פסק דין הדוחה בקשה לאישור תובענה כייצוגית, כבענייננו, איננה פשוטה כלל ועיקר, והיא טרם לובנה בצורה ממצה בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: ע"א 2505/06 בקר נ' סלקום ישראל בע"מ, פסקה 17 (9.12.2008); ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות, פסקה 12 (20.7.2010); רע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' טיומקין, פסקה 28 (13.2.2011); ע"א 7809/12 ד"ר חזאן נ' קלאב הוטל אינטרנשיונלס (א.ק.ה), פסקה 11 (31.12.2013) (להלן: עניין חזאן); רע"א 3068/15 חברת דואר ישראל בע"מ נ' טנוס, פסקה 9 (3.9.2015); רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, פסקה נ' לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') אליקים רובינשטיין ופסקה 23 לחוות דעתו של השופט עוזי פוגלמן (6.9.2017). והשוו לעניין פסק דין המאשר הסתלקות ביחס אליו נקבע מפורשות כי הוראה זו לא תחול: ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ, פסקה 7 (29.9.2013); ע"א 9585/11 יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 3 (1.10.2013); עניין חזאן, בפסקה 8; רע"א 901/24 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' רובין, פסקה 17 (10.4.2024)). כך ביחס להגשת הליך ייצוגי נוסף באותו עניין, וכך בוודאי ביחס להגשת תביעה אישית על ידי מגיש ההליך הייצוגי שנדחה ויתר חברי הקבוצה (ראו: תקנה 9 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 המורה כי "נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית והתובע מבקש לברר את תביעתו האישית, יגיש התובע בשלה תובענה נפרדת לבית המשפט המוסמך"; רע"א 2059/16 א.א. קליניקות כרמל בע"מ נ' כהן, פסקה 4 (12.9.2016)). אף על פי כן, אין אני נדרש להכרעה בסוגיה זו בענייננו, משום שטעמים אחרים מביאים אותי למסקנה כי אין עילה להתערבות ב"גלגול שלישי" בהחלטות הערכאות קמא.

10.כלל התביעות הקטנות שהגיש המבקש מושא ענייננו מושתתות על שני סוגים של סעדים: הסעד האחד, השבה בגין הפער שבין המחיר המופיע על גבי המוצר לבין המחיר שנגבה בקופה; הסעד האחר, הוא הסעד העיקרי על פי המבקש, פיצויים לדוגמה בגין מדיניות שיטתית של גבייה שלא כדין. ככל שהדברים נוגעים לסעד השני והעיקרי, טענת המבקש למדיניות מפרה מצדה של שופרסל הוצבה במרכז ההליך הייצוגי שהוגש על ידי המבקש (ועל כך הוא מעיד בעצמו בפתח כל תביעותיו הקטנות), נדונה ונדחתה לגופה לאחר בירור מקיף ומעמיק. משכך, ובהיעדר שוני או חידוש של ממש בטיעוניו, מנוע המבקש מלהעלות את טענת המדיניות המפרה בשנית במסגרת התביעות הקטנות שהוגשו במקביל להליך הייצוגי. זאת, מכוח הכלל האוסר שימוש לרעה בהליכי משפט, ואף אם נניח כי אין הקביעה בהליך הייצוגי יוצרת השתק פלוגתא בסוגיה זו (לסמכות לעשות כן, ראו תקנות 4 ו-42 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ, פסקאות 8-4 (15.1.2007); רע"א 3025/21 אנגל נ' בית הספר תגליות בע"מ, 17-13 (18.7.2021) (להלן: עניין אנגל); רע"א 7770/21 מרעי נ' בריה, פסקאות 18-16 (8.2.2022); ע"א 7660/21 די.סי.אס חיזוק מבנים בע"מ נ' כוכבה, פסקאות 5-2 לחוות דעתו של השופט דוד מינץ (19.6.2023). לשימוש בסמכות ראו והשוו: ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ, פסקה 23 והמקורות הנזכרים שם (12.4.2015); עע"מ 1892/19 גרין נ' הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, פסקאות 5-4 (12.10.2020); עניין אנגל, בפסקה 18). באשר לסעד הראשון, עיון בתביעות הקטנות מעלה כי הפער בין המחירים נע בין 30 אגורות ל-5.4 ש"ח לכל היותר למוצר כאשר כל תביעה עוסקת בשתי רכישות שונות ובסך הכול במספר מוצרים מצומצם (לא יותר מ-6 מוצרים בשתי הרכישות יחד). ברי, כי תוחלת התביעות הקטנות בסעד זה בלבד (המגיע לכדי שקלים בודדים בכל תביעה קטנה) אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור.

11.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.