רע"א 5650/08 שושנה בר יצחק נ. מרים כהן ואח'

1.

בפסק-דין מיום 26.10.08 הוריתי על מחיקת ההליך שבכותרת משעה שלא שולמה אגרה ולא הופקד ערבון. בקשה לעיון חוזר וביטול פסק-דין זה נדחתה על ידי ביום 24.11.08. בבקשה נוספת – וזו הבקשה שלפני (מיום 30.3.09) – מבוקש בשנית לבטל את פסק-דיני הנזכר, לאפשר למבקשת לשלם האגרה ולהפקיד הערבון. המשיבים מתנגדים לבקשה. כלום יש מקום להיעתר לה?

2.

אציין מיד, כי בשל הנסיבות המיוחדות שיובאו להלן, מצאתי לנכון לקבל הבקשה, לבטל את פסק-דיני ולהחזיר ההליך למרשם, בכפוף לתנאים מסוימים שיפורטו. אולם קודם לטעמי מסקנתי זו, יש לפרט קמעא את גלגוליו השונים של הליך זה, כדלהלן.

3.

אליהו כהן פאסריאן ז"ל נפטר כתוצאה ממכות שספג משכנו ברוך בן יצחק. באירוע טרגי ומצער זה נכחה גם המבקשת, גב' שושנה בר-יצחק. ברוך בן יצחק הורשע בגין מעשיו בעבירת חבלה חמורה ונידון לעונש מאסר. קרובי משפחתו של המנוח ועזבונו הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד ברוך בן יצחק, אשתו שושנה (היא המבקשת בהליך זה) ונתבעת נוספת. בית המשפט המחוזי קיבל (בפסק-דין מיום 8.2.06) את התובענה וחייב את הנתבעים – יחד ולחוד – בפיצויים משמעותיים. זאת, על בסיס אי התייצבות הנתבעים להליך – אם לקדם המשפט ואם לדיון עצמו.

4.

משביקשו הנתבעים בבית המשפט המחוזי לערער לבית משפט זה, איחרו בהגשת ערעורם ובקשה להארכת המועד נדחתה (החלטה מיום 2.11.06, כב' הרשמת ש' ליבוביץ, בש"א 7606/06). בהחלטה זו צוין כי לא הובא "טעם מיוחד" לאיחור. עוד צוין, כי סיכויי הערעור אינם טובים דיים. למרות טענת הנתבעים לפיה לא התייצבו לבית המשפט קמא בשל חשש לביטחונם האישי, נקבע שמשעה שזומנו כדין והיו ערים למשמעות אי התייצבותם, קשה ההיעתרות לטענתם הערעורית בנדון.

5.

בהמשך לכך, נקטה הנתבעת-המבקשת בהליך נוסף – בקשה לביטול פסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי; בקשה שהוגשה גם היא לבית המשפט המחוזי בירושלים. בבקשת הביטול – שהוגשה כאמור על-ידי המבקשת בלבד – נטען, בין היתר, כי לא התייצבה לדיון בתובענה המקורית שכן חשבה שיוצגה על-ידי ב"כ של בעלה ברוך בן יצחק. עוד טענה, כי לא קיבלה את החלטות בית המשפט וכן לא התייצבה בשל מצבה הנפשי הקשה.

6.

בהחלטתו מיום 13.3.08, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק הדין. זאת, בראש ובראשונה, בשל היעדר בסיס לטענה בדבר אי המצאת ההחלטות ופסק הדין לידי המבקשת, וממילא האיחור הניכר בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בנוסף ציין בית המשפט, כי אין מקום לביטול פסק-דינו מחמת הצדק. כך, בין היתר, שכן טענת המבקשת למצב נפשי קשה אשר שלל ממנה אפשרות להתגונן, הועלתה לראשונה בהליך, ולא נתמכה כראוי בתצהיר שהוגש.

7.

המבקשת ביקשה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנזכרת, בבקשת הביטול, אולם איחרה לעשות כן. בקשה להארכת מועד, נתקבלה (החלטת כב' הרשמת ג' לוין, בש"א 3939/08 מיום 21.5.08). טעם הבקשה והאיחור – שנתקבל כאמור – היה קיומה של בקשה למינוי אפוטרופוס לדין ולרכוש למבקשת בשל מצבה הרפואי כמו גם הארכה הקצרה שנתבקשה.

8.

כך נפתח לו – לבסוף – ההליך שבכותרת שהוא כאמור בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 13.3.08 שלא לבטל את פסק הדין הראשון. המבקשת – באמצעות בנה גואל בר יצחק – עתרה לקבלת פטור מאגרה וערבון. בקשה זו נדחתה בהחלטתי (מיום 7.9.08) בשל היעדר פירוט נדרש אודות המצב הכלכלי. המבקשת חויבה אפוא בתשלום אגרה כדין וערבון בסך 7,500 ₪. בקשה להארכת המועד לביצוע החלטתי בעניין האגרה והערבון נעתרה (ביום 18.4.08), אולם משלא שולמה האגרה ולא הופקד הערבון, הוריתי, כאמור לעיל, על מחיקת ההליך כולו בפסק-דין (מיום 26.10.08). כפי שכבר צוין, בקשה לעיון מחדש בפסק-דיני זה, נדחתה. בקשה זו נסמכה על ההליכים שבבית המשפט לענייני משפחה בעניין הכרזתה של המבקשת כפסולת דין בשל מצבה הנפשי, אולם נדחתה כאמור, בין היתר, בשל היעדר טעם מספיק למחדלים בניהול ההליך עד לעת ההיא.

9.

וכאן שבים אנו לבקשה שלפני, שהיא כאמור בקשה שניה לביטול פסק-דיני בדבר מחיקת ההליך בשל אי תשלום אגרה ואי הפקדת ערבון. בבקשה צוין, תוך צירוף תיעוד רלבנטי, כי המבקשת הוכרזה לבסוף (ככל הנראה ביום 3.11.08) כפסולת דין על יסוד חוות דעת רפואית והמלצת עובדת סוציאלית; ומינו לה אפוטרופסים לגוף ולרכוש – הם בעלה ברוך ובנה גואל, בהתאמה. עוד צוין, כי בשל מצב כלכלי קשה ומצבה הנפשי של המבקשת לא קוימו ההוראות בעניין האגרה והערבון; וכי קיימת הצדקה לאפשר החזרת הגלגל הדיוני לאחור, בשל אי מתן הזדמנות של ממש למבקשת להתגונן בהליכים השונים.

10.

המשיבים מתנגדים – ואף מתנגדים נחרצות – לבקשה. לטענתם, המבקשת ובני משפחתה מגישים בקשות סרק חוזרות ונשנות בנדון, בלא הצדקה ובלא עילה. טענות המבקשת לעניין טעמי אי התייצבותה בדיונים בתובענה המקורית נתבררו ונסתרו; ולא נמצא טעם לביטול פסק הדין מניה וביה. עוד צוין, כי במשך 5 השנים במהלכן נדון ההליך העיקרי בבית המשפט המחוזי (2006-2001) לא הועלתה טענה של אי כשירות. לכל היותר, ובספק, קיים היה ליקוי נפשי שאם היה קיים, הוחמר רק בשלב מאוחר יותר ואין בו כדי לשנות התוצאה בשלב זה. כן נטען, כי הבקשה רצופה אי דיוקים והסתרת מידע, אם באשר למצב הכלכלי, ואם באשר לנכסים שבידי המבקשת ובני משפחתה שפעלו יחדיו בהליכים כולם. לבסוף צוין, כי הליכי עיכוב ביצוע שניסתה המבקשת לנקוט בהוצאה לפועל נדחו, בין היתר, על בסיס מצג שווא של המבקשת באשר לפינויה כביכול מבית מגוריה.

11.

כפי שכבר ציינתי בתחילה, סבור אני כי בנסיבותיו החריגות של מקרה זה, יש להשיב ההליך למרשם, בכפוף לתנאים מסוימים שיפורטו. וזה טעם מסקנתי זו: מהחומר שלפני עולה ספק – המצריך על פניו בירור ערעורי – בכל הנוגע לכשירותה ומצבה של המבקשת לאורך ההליכים בהליך שבכותרת. כך, כעולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר בנאי מיום 5.3.08; חוות דעת פקידת הסעד (מיום 21.7.08); ותעודת הרופא ד"ר בלה (מיום 13.8.08). ממסמכים אלו עולה ספק באשר לכשירותה של המבקשת לנהל הליכים משפטיים בייחוד במהלך חלק משנת 2008. על יסודם, הסכים ב"כ היועץ המשפטי לממשלה למינוי אפוטרופוס לרכוש ולגוף למבקשת ובית המשפט לענייני משפחה הורה כאמור. אכן, המבקשת חדלה במהלך הטיפול בהליך זה – לא שילמה אגרה, לא הפקידה ערבון; לא הגישה בקשות מפורטות כנדרש ולא הגישה אף הבקשה לביטול פסק הדין במועד. אולם בחומר הרפואי וחוות הדעת שצורפו; כמו גם במינוי האפוטרופוסים, יש משום שינוי נסיבות מהותי בנדון המספק הסבר לעניין זה והמצדיק אפוא את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק-דיני בדבר מחיקת ההליך; ביטול פסק הדין כאמור (פסק דין שעניינו אי מחיקה בשל אי תשלום אגרה ואי הפקדת ערבון; ושניתן במעמד צד אחד) והחזרת התיק למרשם (ראו עוד, בש"א 5822/05 לה נסיונל חב' לביטוח בע"מ נ' אלמלם (לא פורסם, 28.6.06)). במסקנתי זו ניתן גם משקל למכלול התנהלותה של המבקשת בנדון שהוא רצוף מחדלים דיוניים. אך תוצאתו בעת הזו היא כי המבקשת חבה בסכום משמעותי העומד כפי הנטען על מליוני שקלים מכוח פסק-דין שניתן כנגדה באין התייצבות; בקשת ביטול שהוגשה ונדונה כאשר המבקשת – על פי התיעוד שלפני – מצויה במצב נפשי קשה ובעייתי על כל המשתמע מכך; וערעור שטרם נדון לגופו - פעם אחת בשל איחור בהגשתו; פעם שנייה בשל אי תשלום אגרה ואי הפקדת ערבון. ראוי הוא, אפוא, כי בקשת רשות הערעור תבורר לגופה לפני שופט של בית משפט זה. אציין גם, כי כב' השופט ח' מלצר, בהחלטתו מיום 24.6.08, מצא לנכון לעכב את הליכי ההוצאה לפועל בהליך זה וגם לנתון זה יש ליתן משקל. ודוק: ניצבת לפני המבקשת משוכה גבוהה לצלוח, בשים לב לממצאים שנקבעו בעבר לעניין ידיעתה על ההליך; דחיית הטעם לאי התייצבותה; אי הוכחה ופירוט של המצב הנפשי הנטען (לרבות בתצהיר בבית המשפט המחוזי בבקשת הביטול) וכן מעורבותם של בעלה ברוך ובנה גואל בהליכים, על כל הבעייתיות שבכך. אולם לא מצאתי כי במחדל לעניין תשלום האגרה והפקדת הערבון יש בנסיבות המקרה בכדי למנוע מן המבקשת את מיצוי זכויותיה הדיוניות לגופן.

12.

התוצאה היא, אפוא, כי דין הבקשה לביטול פסק הדין מיום 26.10.08 להתקבל והתיק יושב למרשם וזאת בכפוף לתנאים שלהלן :

א.

תשלום האגרה והפקדת הערבון שנקבע בסך 7,500 ₪ תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו.

ב.

תשלום בפועל של שכר טרחת עורך-דין למשיבים בסך של 3,000 ₪ תוך המצאת אישור לבית המשפט. זאת, בגין הטורח שנגרם למשיבים בהגשת תגובות לבקשות השונות ומחדליה של המבקשת ואפוטרופסה

בניהול ההליך עד לעת הזו. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.

ג.

לא קוים איזה מן התנאים שלעיל – יושב פסק-דיני מיום 26.10.08 בלא התראה נוספת וההליך ימחק מן המרשם.